(07/09/1940 – 29/10/1963)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יהודה שפרלינגנולד: 7.9.1940 נפטר: 29.10.1963 קינה לאחחולפים הימים,אולם דומה, כי רק אתמול אירע האסון.נשארנו תוהים ובוהים אל החלל הריק ושואלים: האם אפשר לספר עליך בלשון עבר, האם יכול אני לומר – היה לי אח ואיננו עוד.לכאורה אלה הם ימים רגילים. הכל כמנהגו נוהג. אולם אתה חסר בכול. כל רגע מרגעי החיים, כמו זועק: כיצד זה אינך עמנו.בשעה שאני כותב שורות אלו, בשעה שאני מתאמץ לדלות מילים, עומדת מולי דמותך, הקורנת ובלי משים מבעד למעטה -הדמות עולה חיוך על שפתי.כה נעים לחזור אל אותן השנים, אל אותן שנות-ילדות מאושרות, ללכת לצידך, לשלב ידי בידךולהביט אליך בעינים נפעמות. והזכרונות הם רבים מספור, הם עולים בי ועולים ואחר שוקעים בנבכי העבר.היית לי אח מסור ומיטיב מאין כמוך.אני זוכר את ימי מחלתה של אמא, כאשר אבא לא היה בבית. ידעת בצורה נפלאה למלא את החסר.היה לך מעין בלתי נדלה של סיפורים, אגדות ושעשועי-קסם, בהם ידעת לרתק לבו של ילד קטן.ברבות הימים הייתי תמיד תוהה, מאין שאבת את הכוח לעמוד בכל אלה? כיצד התגברת על אותן מגבלות שבגוף וידעת לעזור ולהושיט ידך לזולת. וכזה נשארת עד יומך האחרון: תמיד נאבק, תמיד שואף להיות כמו כולם ולעולם אינו מוותר.לא ידעת רגע של שיעמום. במסירות אין קץ השקעת כל כוחותיך בעבודתך ואיש לא יכול היה לעצרך, את הבעת הסיפוק שעל פניך. ראינו את חרדתך לעמל כפיך ולא עמד לנו כוח לומר לך: עצור.כשהיית מאחר לשוב הביתה ואנו מודאגים - נעמדנו צופים לעבר החלון לראות את דמותך המתקרבת. ראינוך לפתע על הטרקטור מושך אחריך שורת עגלות, המובילות את פרי עמלך. ראיתי את עיניה הקורנות של אמא, ורגש גאווה הציף את כל ישותנו.דומני שמעולם לא ידעת אושר רב יותר מכפי שהביאו לך אותן שנים אחרונות בינינו. הגשמת את משאת נפשך: היית ככולם. ולכן צעדת בלי פחד לעבר אותו ניתוח גדול-מידות, שמשם כבר לא שבת.נקשרנו מאד בימים האחרונים. הייתי הולך לידך ופתע חשתי רצון עז להחזיקך בשתי ידי. אולם ראיתי את הבטחון ואת השלווה הנסוכה על פניך ונעצרתי.את יום פרידתנו לא אשכח לעולם. ליוויתיך כברת דרך, לחיצת יד חמה ומבט ממושך עוקב אחרי דמותך המתרחקת כשהלב מפרפר וכל כולי רועד.על אף הפחד והחששות היינו מלאי תקוה ואמונה. כשקיבלנו את הבשורה כי הניתוח עבר בהצלחה רציתי לצעוק משמחה. חשתי שיחרור לאחר שעות של מתח ומריטת עצבים. אולם שעות אלו לא ערכו זמן רב. כרעם באה הידיעה כי לבך עמד מדפוק וחייך אבדו לך, עמם אבדה לנו השמחה ונשארנו שרויים בדכאון ואפופים חשיכה. יהודה היקר ! ליווינו אותך לדרכך האחרונה כשאנו ספוגים כאב מר, אולם חדורים רצון להמשיך להיאבק ולהיות נאמנים לזכרך. מבטך הבהיר מלווני בכל אשר אפנה. הקיבוץ אשר כה אהבת, מלא אותך על כל צעד ושעל ודואב על אבדנך. מי יתן ויעמוד לנו הכוח להמשיך ובליבנו רק זכרונות. שלום לך אחי שלום לנצח. אליהו
