(07/10/1942 – 11/11/2000)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה זלדה רשףנולדה: 7.10.1942נפטרה: 11.11.2000(לזלדה מאיתמר)הקוסם מארץ עוץ אמר שמידת ליבו של האדם אינה במידה שהוא אוהב, אלא במידה שאוהבים אותו.אילו יכלה זלדה לדבר היתה בוודאי כועסת על כולנו על שטרחנו ובאנו במיוחד בשבילה ומצטערת על שאיננה יכולה להגיש מאכל ומשקה ועוגות שאפתה במיוחד מכיוון שכולנו רעבים ושניקח גם קצת לדרך.נפרדים מאישה ואם שכולנו אהבנו בזכות טוב ליבה ואהבת האדם שבה שאיננה יודעת שובע. אהבנו אותה בשל יושרה וצניעותה ותבונת כפיה שהיו לנו ימים של חסד. שכלה הישר ואמונתה בצודק ובאנושי היו לנו למורה דרך בשעות של מחלוקת ומצוקה.זלדה נולדה בפולין בעיר קטנה שבגבול אוקראינה בחודש אוקטובר 1942 להוריה פרידה ויעקב ז"ל. פולין היתה כבושה ע"י הנאצים והוריה היו במחנה עבודה. אמה שחששה לגורלה הניחה אותה במרפאה של רופא פולני ונמלטה מבעד לחלון. הרופא הפולני מסר אותה למנזר קתולי, שם הוטבלה לנצרות וזהותה ביהודיה נמחקה. בקיץ של 1943 נרצחו הוריה בידי הנאצים ביחד עם מרבית משפחתה. דודתה מלכה קליינברג , אחות אמה הצליחה להמלט יחד עם בתה הדסה, אותה הצליחה להסתיר ונדדה בין כפרים ויערות כשהיא לנה עם עיזים וחיות הבית ומתפרנסת מעובדות שונות. לאחר כיבוש פולין בידי הרוסים בקיץ 1944, מצאה דודתה את ילדתה שלה הדסה וחיפשה את זלדה בעיר שלא נשאר ממנה שריד יהודי. היא הצליחה להתחקות על עקבותיה אך הנזירות סרבו למסור אותה וניסו לשכנע אותה כי היא חסרת כל ולא תוכל לעמוד בגידולה. דודתה מלכה לא ויתרה ופנתה לשלטונות הכיבוש הרוסי ואלו הורו למנזר למסור את הילדה. עם שתי הבנות נדדה בחיפוש אחרי קרובי משפחתה עד שנפגשה עם אריה גולד אחי אביה של זלדה,שהיה בצבא האדום. חמש שנים שהו במחנה עקורים בגרמניה, התחתנו ואימצו את זלדה לבת.שם גם נולד בנם המשותף חיים-ברוך. באותה עת לא ידעה זלדה שהוריה ניספו וחשבה שדודתה היא אימה מולידתה, דבר שסופר לה רק בגיל 15. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1945 ולאחר שהות במחנות עולים הועברה להתגורר בכפר הערבי הנטוש יבנה. עד מהרה מצא אריה עבודה בבנין ומלכה כמנהלת חשבונות ביתם הפך לבית ועד לציונים סוציאליסטים אוהדי מפ"ם והבנות נשלחו להתחנך בקיבוץ דן בגליל העליון. זלדה מצאה בית חם בביתם של גולדה ואריה טל והפכה כחלק בלתי נפרד ממשפחה חמה ונפלאה זו. עם קבוצתה מדן התגייסה לנח"ל היתה חיילת למופת . נפגשנו בהיאחזות כרם שלום ומאז לא נפרדו דרכינו. זלדה הוכשרה להיות מורה לכלכלת בית והעמידה מחזורים רבים של תלמידות אותן לימדה את רזי הבישול, התזונה והתפירה ורבות מהן רוחשות לה אהבה עד עצם היום הזה.במשך השנים ובמיוחד בימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים מילאה תפקידים שונים והיתה אקונומית במטבח גם בתקופה לא קלה בה חזרתי לשרת בצבא. בסוף דרכה בתחום החינוך היתה מחנכת לכיתת י"ב ושותפה לניהול המוסד החינוכי כשהיא שמה דגש על הכנסת הבגרות ורישום המורים במסגרת משרד החינוך..יצאנו יחד עם קבוצת י"ב למסע לפולין שם עמדה בפעם הראשונה בפני עברה. יד הגורל היא שבערב יום הזכרון האחרון לשואה ולגבורה כשלו כנפיו של המלאך הטוב ששמר עליה מאז שהיתה תינוקת והיא אבדה את הכרתה בבית החולים לאחר שנלחמה בגבורה במשך שנתיים במחלת הסרטן. היא התאוששה באורח פלא ויצאה למלחמה מחודשת שנמשכה שישה חודשים נוספים של סבל וייסורים עד שהוכרעה סופית בדיוק ביום בו בננו הצעיר רם מבקר עם משלחת בית הספר במחנה טרבלינקה.זלדה הביאה לעולם חמישה בנים נהדרים ואימצה את שבתאי ואסתי חניכי עליית הנוער ואת בן דודי יוסי, שהם היום חלק בלתי נפרד משפחתה האוהבת. לפני שאיבדה את הכרתה החזיקה בידי ואמרה שכשלו כוחותיה שהיא אוהבת את כולם ושהיא רוצה שלכולם יהיה רק רק טוב.זוהי תמצית אישיותה- לעזור ולתמוך בחלש, בגלמוד ובנזקק ולחשוב תמיד רק מה לתת ולא מה אפשר לקחת. על כן אהבוה כולם והיא נפרדה מאיתנו כשבראשה אין ולו שערה לבנה אחת.בזמנים בהם נהוג כל כך להתלונן, המשפחה דווקא מבקשת להביע תודה והערכה לכל אלה שסייעו וסעדו אותה בימים הקשים של מחלתה...לכל אותן החברות והחברים בקיבוץ ומחוצה לו , והם רבים מספור שתמכו ועזרו בימים הקשים. אנחנו אוהבים את כולכם. לפני זמן קצר נפטרה ממחלת הסרטן חברתה הטובה תמר. ועל כך נאמר : תמר וזלדה הנאהבות והנעימות בחייהן ובמותן לא נפרדו.ואסיים בבית הראשון הנפלא של חיים נחמן ביאליק שאותו כל כך אהבת בביצועה של הזמרת ריטה והוא אומר עלייך את הכל:"הכניסני תחת כנפך והיי לי אם ואחותויהי חיקך מקלט ראשיקן תפילותי הנידחות." איתמרזלדה אהובה ויקרה שלנועומדים אנו פה כולנו בעיניים דומעות, משפחתך החמה והאוהבת, חבריך וידידך הרבים, חברי קיבוץ צעירים וותיקים ומלוים אותך עצובים וכואבים בדרכך האחרונה.הגעת אלינו לקיבוץ דן כנערה צעירה, מפוחדת, מבויישת וחסרת בטחון במקצת, וגולדה ואריה אימצו אותך עם הרבה חום ואהבה אל חיק משפחתנו.גדלת ובגרת יחד אתנו והשתלבת בצורה כל כך טבעית ושייכת למשפחה. היית שותפה מלאה לשמחות ולחוויות. לרגעי האושר והשמחה , כמו לשעות של יגון ועצב.היית תמיד לצידנו כשאמא שלנו חלתה ונחלשה, תמיד מוכנה לעזור ולסייע וליווית אותה בדאגה עד ימיה האחרונים.בתקופת הצבא הכרת את איתמר ובניתם יחד את ביתכם בקיבוץ כפר מסריק. .בזכות אופייך ואישיותך הנפלאה, המסירות, האהבה,יכולת הנתינה ההבנה והתבונה ועם כל הלב והנשמה בזכות כל אלה נשמר הקשר החם עם משפחתנו עד היום.אך הגורל לעיתים הוא נורא ואכזר ודווקא בך , נשמה טובה עם לב זהב, בחר לפגוע.עברת ימים קשים, טיפולים מלאי סבל, רוויים פחד וכאב עם תקוות ואכזבות. נלחמת בגבורה כשאיתמר וכל בני המשפחה סובבים אותך, תומכים, מסייעים ומנסים להקל על סבלך ומכאובייך, מנסים כל תרופה, כל דרך אפשרית עם הרבה ציפיות ותקוות שתתאוששי ותחלימי. לראות אותך שוב במיטבך כשאת מלאת מרץ וחיוניות, אמא כל כך נפלאה ונהדרת.הבטנו ועקבנו אחריך במהלך ימי מחלתך גאים ומשתאים, מתאמצת לגייס את כוחותיך האחרונים להלחם במחלתך. רואים אנו בך גיבורה אמיתית במאבק כל כך מר וכואב ובלתי צודק.זלדה יקרה- נזכר אותך תמיד בזכות הקסם שהיה בך- אישה נפלאה וברוכת כשרונות עם לב זהב,חם ורחב. נוחי בשלווה אהובה שלנו ינעמו לך רגבי עפרך. משפחתך בקיבוץ דן.
