(30/10/1942 – 15/10/2013)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה איתמר רשף נולד: 30.10.1942 נפטר: 15.10.2013 לא בהפתעה אך בצער רב התבשרנו על פרידתך מאתנו. ידענו על מאבקך בשנים האחרונות עם המחלה האכזרית שלא חסכה ממך וממשפחתך צער. עקבנו בהשתאות אחרי התמודדותך כשאתה לא מוותר וחי חיים מלאים ופעילים עד ממש הימים האחרונים. ידעת להיאבק וידעת גם מתי כבר אין ברירה וצריך לוותר. תמיד בהכרה, במחשבה בהירה ובאומץ רב. "האדם הוא תבנית נוף מולדתו" אומר הפתגם ואנחנו כאן, כל חבריך מילדות, היינו יחד באותו הנוף. לא מזמן חגגנו את יום הולדתך ה 70 ומחלתך ברקע. ניסיתי כבר אז להסתכל אחורה, יחד אתך. העבר הוא אותו עבר- אבל עכשיו כבר בלעדיך ואני מרשה לעצמי לחזור לאותם המקומות. נפגשנו לראשונה כבר לפני 71 שנה, באחד מחדרי בית התינוקות בקיבוץ, מיטה ליד מיטה. יחד רצנו יחפים בחול החם, עוד לפני שיצקו את המדרכות ולפני שהעצים היו גדולים מספיק כדי להטיל צל שיקרר את החול. יחד התרחצנו בבריכת הדגים ליד משק הילדים או באגם המלאכותי שנוצר מחפירת האדמה ליציקת הלבנים. יחד שמענו את הסיפורים על הגמדים והשארנו להם ממתקים בגומחה של עץ התות מדרום לקיבוץ. יחד פחדנו מ"רחל עפרון אדום", היא רחל פייגין מורתנו בכיתות היסוד. זכור לי משום מה, שאנחנו, אתה ואני, הצעירים, הקטנים והרזים בקבוצה, הסתדרנו לא רע עם המבוגרים והגדולים יותר. כנראה שכמו בכל מלחמת קיום, הצטרכנו לפתח ולחזק תכונות ויתרונות אחרים ונדמה לי שהצלחנו בכך. עכשיו, כשאני מנסה להיזכר באותה ילדות, תוקפים אותי געגועים לאותה פשטות, תמימות, שמחה ואושר מבלורות שאספנו ובכי מר כשהפסדנו במשחק. לאותה קבוצה של ילדים כמו אחים ואחיות בקבוצת רימון. אני זוכר אותך מאז, פעיל, דעתן, מתנדב לכל דבר, בהומור, ביזמה ובפיקחות. נקפוץ קדימה דור בזיכרונות. שנינו מנהלים את השלחין , (כבר אז המצאנו את ההנהגה הקולקטיבית שמלווה את הענף מאז)- אתה בצד הארגוני ואני בצד המקצועי. יצרנו אז את ענף השלחין גידולי שדה, שנינו חניכי אברי ציפסר ואלי שטהל. הכנסנו את העיבוד ב 6 שורות, את הגרירה במקום העברת הידיים, ואת מכשירי הקשר מוטרולה בין רכבי השלחין. יחד ניהלנו את מעצמת הכותנה של כפר מסריק. אני נזכר איך עבדנו יחד ללא דופי, ללא אגו, תמיד בהבנה וברוח טובה ותרומתך לכך הייתה משמעותית. עוד קפיצה קדימה במנהרת הזמן - אתה גזבר ואני מרכז משק. אתה דואג לתזרים המזומנים והם לא תמיד בנמצא אבל בזכותך בסוף הכול מסתדר. תמיד אכפתי, פעיל ורץ, מסודר, מקורי, נאבק על דעותיך אבל ברוח טובה, תמיד חושב מחוץ לקופסא, מתרחק מאידיאולוגיות ותמיד מנסה להיות רלוונטי. חלום אחד לא הצלחנו להגשים- חלום שאתה חלמת ויזמת ויחד ניסינו לקדם- הזזת הקיבוץ לאזור שגב. דאגת למכתב מספיר - שר האוצר, שמתחייב לממן ולבנות קיבוץ חדש על ההרים, רחוק מזיהום האוויר של קריית הפלדה. יחדיו, כצעירים וחסרי ניסיון נכשלנו בהעברת ההחלטה בקיבוץ - אבל החלום היה יפה ואתה תמיד אהבת לחלום. לאחר מכן, נפרדו דרכנו, אתה למילואות, לסילורה, ולפעילות "נו-נו" - חלום שלא צלח. החיים מלאים עליות וירידות וכשיורדים אוספים תנופה לעליה המחודשת והנה אתה מניח את היסודות לטיפול בממירים בסילורה, פעילות שלאחר מכן הביאה רווחים גדולים לקיבוץ. ושוב ביחד בדוקרט, אתה כבר לא כל כך בריא, עם לב שמרגיש כבר את עול השנים, אבל בכל זאת פעיל, יוזם ותומך באנשי מחלקת הבובסט ומקרין אווירה טובה. ליד דוקרט אתה מקים את פעילות "שילובים" אותה ניהלת עד החודשים האחרונים שבהם כבר לא יכולת. כה אופייני, כשכל תכונותיך הטובות באות כאן לידי ביטוי- יזמות, מקוריות ואהבת האדם ועזרה לחלשים ובעלי צרכים מיוחדים. כך בזכותך, קיבלנו לפני שנתיים את פרס ההצטיינות בפעילות חברתית בין כל מפעלי הצפון. איתמר, ידעת אושר אישי שבא מהנתינה לאחר, לזולת, באופן רציף ויומיומי ובהשקעה שבאה ליד העשייה הציבורית הגדולה. לא קלים היו חייך, והאהובים עליך- אשתך זלדה ובנך יזהר גם הם נלחמו במחלה האכזרית ונפרדו ממך בטרם עת. היום גם אתה נפלת וכרעת. תנחומים למשפחתך הגדולה, לארבעת הבנים ולכלות, לנכדים הרבים ולרחלי שליוותה אותך באהבה בשנים באחרונות. איתמר- נוח על משכבך בשלום, כאן על הגבעה בשדות הקיבוץ אותם אהבת. בשם כל חבריך- אבשלום אבא סבא איתמר יקר כבר כמה שבועות שאנחנו נפרדים ממך, מנסים כמוך להשאר עם הרגליים על הקרקע, עצובים, מתגעגעים ולא מבינים.תמיד האמנת בנו: ילדיך כלותיך ונכדיך, תמיד מפרגן ומאתגר.בכל צומת חשוב בחיים, התלבטות, בקושי וגם בשמחות היית איתנו ובשבילנו, מעורב מאד ומביע דעה מתוך נסיונך וחוכמתך, מתוך כבוד ורצון להיטיב.היית איש רב פעלים- במשפחה, הקיבוץ ומחוצה לו. פעלת ברמה אישית וקהילתית, ואנחנו למדנו ממך על אכפתיות, כנות ונתינה , מסירות אחריות ויוזמה ועל היכולת לשלב בין קשר לאדמה ולארץ לבין רוחניות ונשמה.היינו גאים בך על תכונות אלה ותמיד רצינו שתהייה גאה בנו.גם את המחלה ניהלת בצורה אצילית , שמרת על כבודך וזה היה חשוב לך מאד ומצידנו ראוי לכבוד והערכה. נזכור אותך בריא , חזק וחיוני, יוזם ומעורב, חם , אכפתי ואוהב או כמו שבקשת ביום שישי: סבא שמכין בצ'יק-צ'ק ארוחת ערב לכולם. השארת לנו המון זכרונות ומתנה גדולה שאין כמותה- המשפחה שלך, שלנו, אנחנו.אנחנו עומדים עצובים וכואבים, וגם חזקים. אנחנו מאוחדים. מודים לך, אוהבים ומתגעגעים. קיקי ורינת.
