(08/04/1913 – 29/03/2006)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה שושנקה רפאלי נולדה: 8.4.1913נפטרה: 29.3.2006 יום רביעי האחרון היה בוקר טעון הרבה מתח. תוצאות ליל הבחירות התפרסמו כל כמה דקות בטלויזיה וברדיו והאוזניים היו כרויות לעקוב ולפענח. כמה מתאים ואופייני היה לשמוע על מותה של שושנקה דוקא אז, השכם בבוקר בבית החולים. בתוך כל המהומה הזו וההתרגשות הכללית נפרדה שושנקה מהחיים, בשקט ובצנעה בלי להפריע ומבלי להטריד איש, כי אלו היו הקווים הבולטים באישיותה כל חייה. שושנה נפרסטוק נולדה בריטובה שבליטא.אמה היתה שומרת מצוות אך לא אדוקה בדתה. אביה בעצם לא היה , הוא נסע לאפריקה על מנת להרוויח כסף לקיום המשפחה והילדה הקטנה אף פעם לא הכירה אותו – הוא נסע כשהיתה בת חצי שנה ולא חזר עד שעלתה ארצה.בילדותה , עם שאר ילדי השכונה היהודית, למדה בבית ספר יהודי בעיירה.בבית גידלה אמה את כל הילדים בעצמה וגם הפעילה חנות מכולת שבה מכרו לכל דורש, לחם ולחמניות.בגיל 13 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, כשבגרה – יצאה להכשרה מתוך אידאל, היא נזכרת מאוחר יותר ולא רק כאיזו מצוות אופנה חברתית. אמה לא התנגדה , כנראה קיבלה את העובדה שילדיה בחרו את דרכם בחיים בעצמם.בגיל 16, צעירה מאד ותמימה, עלתה ארצה. החברים בתנועה עזרו לה להשיג כסף בשביל רשיון העליה כי לה ולמשפחתה לא היו האמצעים לך והיא לא העזה להקשות על אמה בפרנסתה הצנועה. שושנקה, כך נקראה עוד בילדותה, ושם החיבה שכה הלם אותה נשאר בפי כל עד יום מותה, הגיעה לבת-גלים לקיבוץ צ'כו-ליטא ומשם עברה קבוצת חברים והיא בתוכם, לאזור חדרה לעבודה בפרדסי הסביבה.בקיבוץ הצעיר, שצעד אז את צעדיו הראשונים נפגשה עם זוסיה שהפך לבן זוגה ושותפה לחיים. בשלב מסוים נאלצו לעזוב את הקיבוץ- זוסיה רצה לעזור לאחיו שעלה אף הוא ארצה והיה במצב כלכלי קשה. הם גרו מספר שנים בחיפה. שושנקה הפצירה בו כל הזמן שיחזרו לקיבוץ – היא לא ראתה עצמה עירונית, למרות שהוא דווקא רצה להשאר בעיר והיו להם חילוקי דעות לא קלים.בחיפה נולד הבן הבכור , גיורא, וכשהוא היה בן שנה ובדיוק באותו זמן עבר כפר-מסריק למקום התיישבותו הקבוע- חזרו לקיבוץ.שושנקה עבדה בשנים הראשונות במכבסת הקיבוץ. היא זוכרת את התקופה הזו בלב כבד- כי המכבסה היתה מאד קרובה לבית התינוקות ואחת החוויות הקשות שהיא זוכרת היתה עת שמעה בכל פעם כשגיורא בכה והיא היתה מנועה מלבוא ולטפל בו.אחר כך מוקם מוסד מסריק ושושנקה מגוייסת לעבוד במטבח המוסד. מיום שהקימו את המוסד עבדה שם.השנים חולפות והמשפחה מתרחבת: נולד ארנון , אחריו מיכל ולבסוף יובל ומשפחת רפאלי הופכת להיות אחת הגדולות והבולטות בקיבוץ.שושנקה מספרת על עצמה שאף פעם לא היתה פעילה מבחינה חברתית- אבל היתה מקובלת בחברה, אהבה את החיים בקיבוץ- כל חייה , והיא מספרת שמגיל צעיר התכוונה לחיות בקיבוץ וראתה בכך הישג והגשמת חלום שרק מעטים יכולים להתברך בו.בצעירותה אהבה לעבוד עבודה פיזית קשה והיתה מתגייסת בשמחה לכל מבצע ולכל עבודה שנדרשה. למתפרה עברה בשלב מאוחר, אחרי שנים רבות כשכבר הרגישה שקשה לה והיא הרשתה לעצמה לעבור לעבודה קלה ונוחה יותר.עם השנים גדלו הילדים. מלבד ארנון, שלושת האחרים- גיורא, מיכל ויובל –עזבו את הקיבוץ ולמרות שהיא עצמה אהבה את החיים בקיבוץ והאמינה כל חייה בדרכה שלה – קיבלה בהבנה את העובדה שהם בחרו בדרך אחרת, אולי כמו אמה שלה לפני שנים רבות. "כל אחד חי את חייו כרצונו ובוחר את דרכו שלו ואת גורלו" נהגה לומר לא פעם.בסוף ימיה עברה שושנקה, כמו רבים מחברינו, לבית-עזר וגם שם בלטה בשקט שלה וברצון לעזור כמה שרק אפשר, והכל בחיוך נפלא ובצחוק מתוק שהיו סמלה המסחרי . היתה אהובה על הצוות ודמותה הקטנה והשברירית תחסר בנוף המקום ובקיבוץ.היום אנחנו מלווים את שושנקה ברכה האחרונה ומחבקים את ארנון ומירי, את מיכל, יובל וגיורא, את הנכדים ואת הנינים הרבים ומנחמים את כולם בצערם. יהי זכרה של שושנקה צרור במעשי ידינו ובחיינו לתמיד! נכתב על פי דברים בארכיון ע"י עפר ואברהם.
