(21/07/1941 – 09/06/1967)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה עימנואל רונקין.נולד:21.07.4נפל .9.6.1967 (במלחמת ששת הימים ) "בלב דואב בצער ויגון אנו מודיעים כי בננו חברנו היקר עמנואל רונקין איננו.נפל בקרב טנקים קשה בדרך מכפר סאלד לקלע. אחד האיזורים המבוצרים ביותר על הרמה הסורית.קרב זה פתח את הציר הצפוני של המערכה הסורית ופתח את הדרך לעבר קוניטרה.נפל ביום ו' 9/06 1967. כולנו אבלים עם בלומה יצחק וענת. חבריך וכל בית כפר מסריק. האם עלינו להשלים?קרב, מלחמה, מולדת- הן מילים בלבד, אך בשבילך הן מילים הטומנות גורל וסוף.אתה את חייך נתת למען יסמלו מילים אלה חיים ותקוה.לך היופי היה עולם ומלואו. אתה ספגת אותו לתוכך והפכת אותו ליצירה כבירה.נזכור נער שחור תלתלים, החותר אל מעיינות היצירה כאילו לא היה די מקום בתוכו לאגור אותה.נזכור נפש חוקרת ומחפשת אשר הפכה כלי לימוד לכלי יצירה וביטוי.נזכור אדם שהאמין באדם בכל הדורות, היה מעייניו, ממנו שאב את אשרו.השארת לנו את יצירתך אותה נשמור ובה נמצא אותך,לבטיך, שאיפותיך ותקוותיך, אך נחמה לא נמצא.עלינו להפרד ממך לתמיד אך עצים אלה הסובבים אותך ושאותם טיפחת, הספרים בהם מצאת יופי וחכמה ותמונותיך עזות הביטוי- אלה ישארו עמנו ואתם אתה עצמך. חבריך.מתוך מכתב שכתב אחד ממפקדיו להורים.... חוג מסוגר היה לו לבנכם שהזכות להמנות אליו היתה קריאת ספרות מסוימת וישיבה של שעות בניתוח דמויות, בהבנת מעשיהן או למה לא עשו אחרת... הרצון שלו לראות פתאום באמצע הקרב איך באמת נראית הסביבה ולא רק דרך הטלסקופ.ופתאום ששמע שנוסעים לאילת, השמחה הזאת משום שלא היה אף פעם באילת והפעם היתה לו הזדמנות , ואולי אף יוכל לצייר קצת.. ואותה ידיעה שכבר לא השיגתו שיוכל להתקבל לבי"ס בצרפת, שכה ציפה לה , שהיה מוכן לכל, אפילו ללמוד שפה זרה תוך כדי ניקוי הטנק , ואחר כך מתחת לרשת ההסוואה בחום הנוראי של המדבר... ורק שלא תהיה מלחמה!השקט הנפשי והביטחון שהיה לו בכלי שעבד עליו ובחבריו, ורק שלא יקרה משהו למישהו..".ברדיו הודיעו שהפציצו בעין המפרץ ואולי מישהו שאני מכיר נפגע, כי זה הרי רק קילומטר מהקיבוץ שלי, וגדלנו יחד ומכירים".ואח"כ הנסיעה צפונה, ושכרון נצחון על פני החיילים כולם, ומבטו השואל ואח"כ דבריו "אני מקווה שלפחות אתם המפקדים עדיין לא יצאתם מדעתכם".כי באמת השמחה ההיא טרם זמנה היתה,.. ונמשכה עדיין בארץ, בים ובאויר וגם לנו היה עוד פרק חשוב לעבור.ומגיא ההריגה ההוא לא חזר-והיום עוד מוקדם לדבר על כך ואולי אף פעם לא נוכל לספר את אשר באמת קרה שם..ורק קטעי דברים וקטעי מראות נוכל לספר עליהם. ואפילו אנחנו בעצמנו לא יודעים לספר לעצמנו מה קרה . אולי פעם נוכל ואולי גם נבוא שמה ונראה כיצד היו הדברים ..וכל זאת ויותר הוא הזכרון שלנו, שלנו ושלכם על חברים יקרים שלנו, על בנים, הורים ובעלים שלכם.וכל הזכרון הנורא הזה הולך עמנו בין אם בהכרה ובין בתת הכרה, בכל אשר נמצא ובכל אשר נעסוק.רק זו רציתי לומרהיה לכם בן והאור בעיניוהיה לכם בן כל חייו עוד לפניוועמנו הלך לקרבועמנו יחדיו...ועם הטובים שבחברינו... ולא שב.היה לכם בן והאור בעיניוהיה לנו רע...ועמנו הלך לקרב... ולא שב.הורים שכולים חזקו ואמצו .
