(07/08/1917 – 25/07/2000)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה טובה קריגסמןנולדה: 7.8.1917נפטרה: 25.7.2000 נידמה שהדרך לבית העלמין שלנו, הופכת הקיץ הזה למוכרת יותר. שוב אנו עולים לכאן להיפרד מחברה שהיתה שותפה לדרך ולחיי הקהילה במשך עשרות שנים והנה בא יומה והגיע הרגע להיפרד לתמיד.טובה קריגסמן היתה חברה בקיבוץ במשך 43 שנים. היא באה לכאן עם משפחתה – שריד אחרון של מלחמה גדולה קבוצת המשפחות שעלו מפולין והגיעו אילנו בשנת 1957. היו כמו תזכורת אחרונה כואבת מהשואה, בעיקר לאלו שעלו מפולין לפני המלחמה וכל משפחתם מאחור נכחדה.משפחת קריגסמן הגיעה לארץ, ולה שלושה ילדים וסיפור חייה הוא שילוב של מאבק ובריחה, מול אסון, נפילות כואבות והתחלות חדשות.טובה נולדה בחודש אוגוסט 1917 למשפחה יהודית בעיירה ריפין שבפולין.היא היתה הבת הצעירה אחרי שתי אחיות ואח. כאישה צעירה היתה עדה לכניסת הצבא הגרמני לעיירה ומהר מאד התחילו ההתנכלויות ביהודים. אחיה וגיסה היו בין אלו שיצאו למחנות עבודה ולא שבו. טובה היתה צעירה מלאת חיים, שלא היתה מוכנה לותר בקלות. קבוצת חברים שהחליטה להסתלק למקום בטוח יותר קראה לה להצטרף ואחרי לבטים קצרים היא הולכת איתם ואפילו לא מספיקה להודיע בבית ולהיפרד. חודשים היא נודדת בדרכי פולין ורוסיה ברגל, ברכב וברכבות משא, בחורה צעירה – לבדה מכל משפחתה שהשאירה מאחור – במנוסה לחיים ולתקוה. ברוסיה מתחיל שלב חדש בחייה – המפגש עם צבי, הקמת משפחה והבן הראשון. מאוחר יותר הם חוזרים לפולין במאמץ לשקם את הריסות העבר. נולדים עד שני ילדים אבל אי-השקט והביטחון הרופף, מובילים לנטישה נוספת והפעם לארץ ישראל ובסופו של דבר לקיבוץ.טובה היתה אישה חזקה והחיים לא פינקו אותה. תמיד היתה מוכנה לשנות מהלך, להחליף מקום עבודה ללמוד משהו חדש. בגיל ממש מבוגר החליטה ללמוד לרכב על אופניים כדי להגיע לעבודה בדוכן מעבר לכביש ולמרות הקושי- לא ויתרה והצליחה.מהדוכן עברה לסילורה ושוב אחרי שנות עבודה, מעבר נוסף- הייתה מראשונות העובדים שהקימו את אריזית וכאן התמידה שנים רבות בעבודה.בימי מחלתו של צבי היתה לו לסעד ותמיכה עד רגעיו האחרונים והיא עצמה כבר מזמן לא בריאה. הפרק האחרון בחייה רצוף סבל אין קץ ומשברים בשרשרת, אבל גם בימים הקשים ביותר כאשר האוויר בריאות אזל והרגשת המחנק והכאב מציקים ומאיימים, היתה עונה לשואלים לשלומה, בחיוך כואב- "מחר יום חדש, חייבים להמשיך הלאה והלוואי שיהיה טוב יותר".לאליהו, חנה ובני, לשלומית שצורפה למשפחה כבת לכל דבר, לכל הנכדים ובני המשפחות, מעגל חייה של אמא וסבתא נסגר היום והיא מצטרפת לצבי למנוחה האחרונה שכל כך היתה ראויה לה. מי ייתן ותמצאו נחמה ברגעים קשים אלו וזכרה של טובה יהיה צרור בצרור חיינו לתמיד. יהיה זכרה ברוך. אברהם אילת.טובה קריגסמן – משפחה – בית - פרק חיים.אמא תשאר תמיד אמא בכל מצב.אני רוצה לנצל במה זו לסגירת מעגל- סיום פרק במהלך חיים עבורי, עבורנו קיבוץ כפר מסריק היה הבית ב"ה" הידיעה, גם כשמהלך החיים הוביל אותי אל מחוץ לקיבוץ. נסיעה לקיבוץ היתה –"נסיעה הביתה".אני זוכר את עצמי בכל רגע ורגע מגיל 5 מהלך בשבילי הקיבוץ, את הדמויות שליוו אותי כל הדרך. הקיבוץ וחברת הילדים היו עבורי המשפחה הגדולה – הסבתא, סבא והדודים שלא היו לי משום מקום ש... נעלמו בעולם האחר- לא היו.כל מה שאני מרגיש ומייצג כיום זה מתוך מה שקיבלתי ולקחתי מהקיבוץ.היום 30 יום להליכתה של אמא לעולם שכולו מנוחה, אני מרגיש סיום פרק במהלך החייםאנחנו מחזירים את "הבית" לקיבוץ.אני יודע שגם אתם נמצאים היום על פרשת דרכים בהתלבטויות להמשך הדרך, אך לא הייתי רוצה לייעץ מבחוץ, אם כי יש לי עמדה בנושא. אני רוצה להאמין ש"פרנסי העיר" ידעו לבחור בדרך הנכונה ולשמור על "הפנינה" החברתית וגם להתאים אותו כלכלית לשנות ה- 2000.תודה!!! לכל הדמויות שליוו אותי, אותנו בדרך ונשארו חתומים בלב. אשמח לשמור על קשר, לקבל את "הד הנעשה", להגיע לחגי הקיבוץ ולפגישות מחזור. בני יריב (קריגסמן)
