(10/10/1904 – 11/02/1975)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יעקב מעינינולד:10.10.1904נפטר: 11.2.1975את שנות נעוריו עשה יעקב בעיירה הקטנה ברגיוב השוכנת במזרח סלובקיה.עיירה זו שימשה מרכז ליהדות החרדית. שם חבש את ספסל הלימודים וספג את ערכי החינוך הדתי בישיבה בה למד.לפתע מרד בכל המוסכמות ובשנת 1931 הצטרף לפלוגות ההכשרה של תנועת השומר הצעיר.יעקב היה מקובל בקרב חבריו ורובם אהבו לשוחח אתו ולשמוע דעותיו-שכל פעם היה בהן איזה חידוש. ,יעקב מגיע בין הראשונים ארצה . בסערת הויכוח של האיחוד צ'כו-ליטא, הוא שמש כמזכיר הקיבוץ המאחד, ושייך לבין המעודדים להמשיך באיחוד ולא להגיע לקרע. בעבודה נוטל על עצמו כל עבודה פיזית קשה על אף שהוא אינו שייך לבחורים החזקים. כך הוא חי ביננו פרק זמן עד שאורח חייו מתחיל להיות בלתי מקובל.הוא קורא ומתעמק בסבכי פילוסופיה - מתרחק מהפעילות ומעדיף יותר להתבודד, לטייל לבדו ולשקוע במחשבות על מהות ותכלית החיים.והיה מענין לשמוע מפיו ציטטות של פילוסופים והערותיו. אם בתחילה השיחות מלוות הגיון- הרי יותר מאוחר נעשות מעורפלות. ואם יעקב מדבר על עצמו חויותיו- הרי שניכר שקיימת אצלו סתירה גדולה בין חוויותיו מגיל הילדות והנעורים –לבין תקופת חייו- שבחר בדרך חיים אחרת.יש לציין שלמרות שיעקב היה מרותק, מאושפז כ- 35 שנה בבתי חולים, לא נותק הקשר האישי בינו לבין חברים אחדים – ששמרו לו אמונים – והיו מבקרים אצלו מדי פעם ומביאים לו חדשות מהקיבוץ. והוא ער, זוכר ומעיר גם מתייחס.בשנים האחרונות היה מאושפז בבית אבות בתנאים טובים ובאוירה טובה, מצבו הנפשי הוטב. בריאותו נחלשה וכוחותיו לא עמדו לו.נזכור את יעקב כחבר יקר- שחי ופעל בקרבנו זמן קצר יחסית, אך הספיק לתרום הרבה ממחשבותיו וממקוריותו לכל אלו שבאו במחציתו. גוביידיד נפשיעקב הלך מאתנו בשתיקה כפי שאיפינה אותו עשרות שנים אחרונות. הוא שתק ונשא אתו נפש שסועה. הוא חי בשני עולמות מנוגדים וסותרים זה את זה.מתוך ידיעת מצבו השתדלתי להיות לו לעזר, ידעתי שכל ביקור שלי מעודד אותו ומוציא אותו מבדידותו העצובה. הרגשתי שאני מסוגל לדובב אותו ולהשתתף בלבטיו ובמצוקתו הנפשית. לא פעם ביקשו הרופאים את עזרתי, כי ידעו שיש לי השפעה עליו.הלך לעולמו ידיד נפש, שלקח אתו סוד חיים שהוא היה סודו הוא.השתדלנו, עד כמה שאפשר היה, להביאו הביתה ולהפגישו עם חברים ותיקים.השתדלנו להעביר אותו בכל פעם לתנאי אישפוז טובים ביותר, עד שהגענו לבית האבות האחרון, הטוב והמסודר עם עזרה רפואית נעלה.נדמה לי כי ידע להעריך עזרת חברים והמסירות לו. מנדוק
