(09/11/1926 – 24/05/2007)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה שושנה מגןנולדה:9.11.1926נפטרה: 24.5.2007 משה ושושנה הגיעו אלינו מקיבוץ יחיעם, שם היו חברים אך החליטו לעבור לקיבוץ אחר.בכפר מסריק היו להם קרובים רחוקים – דב ורחל רחמן, ובעקבות הכרות עם יצחק פטיש בחרו לעבור הנה. הם אפילו הביאו עמם רכוש רב ערך – טרקטור, שרכשה משפחתו של משה מאחר והיו בעלי אמצעים בהונגריה. משה נקלט בענף השלחין על ידי אברי ציפסרז"ל ואסתי "אימצה" את שושנה.התמונות מהשנים הראשונות שלה בקיבוץ מזכירות בחורה צעירה , צברית (בניגוד בולט לכל שאר החברים שכולם היו עולים מאירופה), נמרצת ובעלת שתי צמות נהדרות שהרשימו את כולם. היתה לה הופעה של פלמחניקית. כילידת הארץ ידע היטב עברית ותמיד תרמה מכשרונה ללמד אחרים. לימדה עברית וספרות וגם תנ"ך בחברות הנוער, באולפנים לעברית לעולים חדשים ולקבוצות של מתנדבים. בשנים מאוחרות יותר הצטרפה לסילורה שרק הוקמה ועבדה במשרד של המפעל שנים ארוכות. כל חייה בקיבוץ סבלה מבריאות רופפת וסבל רב היה מנת חלקה כל השנים. פרטים שמסרה אסתי ציפסר.אמא שלי,למי אני אגיד אל תצעקי! את הרי לימדת אותנו לא להרים קול.אמא שלי,למי אמלא מים, שלא תהיה צמאה בגלל מחלת הסכרת ותחושת הצמאון התמידית.אמא שלי,את מי אשאל כאשר לא אדע את אחת ההגדרות בתשבץ.אמא שלי, מי יתקן את העברית ברחבי בית העזר?עכשיו למילים בזמן עתיד כבר אין קשר אליך.עכשיו יש רק עבר.אמא שלי היתה: אשה רחבת אופקים, ערכית, אהבה מוסיקה, אהבה תרבות ואמנות, הוקירה את מורשת הארץ, התענינה בארכיאולוגיה, בקיצור השתדלה לדעת ולגעת בתחומים רבים.החיים לא כ"כ האירו לה פנים, אבל היו בהם גם נקודות אור: הולדת הנכדים שתמיד תיקשרה אתם נהדר. הנסיעה בטיול מאורגן לחו"ל, היה זה אחד מהשיאים בשבילנו בתקופה שהיתה לבד.היא עמדה בכל מטלות הטיול וגמאה כל חוויה עד תומה, חזרה, וחשבנו שאולי מתחילה לה תקופה יותר יציבה יותר איתנה אבל...אחרי כמה שנים חלתה בסכרת שלא ממש ידעה איך מתמודדים איתה, ועל הרקע הזה בריאותה התרופפה מאד והיא עזבה את דירתה ונכנסה לבית העזר. שם כפי שצוין קודם,היתה אדם די ססגוני, כאילו לא מחובר אבל בעצם מחובר מאד.אמא, עצוב לנו תחסרי לנו מאד. דקלה.
