(25/01/1924 – 04/10/2008)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יאיר לוינולד: 25.01.24נפטר: 4.10.2008 נרו יאיר- חברנו הותיק יאיר לוי מובא היום לקבורה, בין הערביים של יום סתיו. עוד עלה נשר, עוד נר כבהמותיקי הקיבוץ ושומרי החומות היה. ודומה שגם הוא, כמו רבים מבני דורו,נשאו בגופם ובנשמתם את הגורל היהודי ההפכפכך והמיסר, אותו שקדו לשנות לנצח.יאיר- צעיר בניה של משפחה יהודית מבוססת בברלין. המשפחה הייתה מתבוללת למחצה, אך דאגה לשלוח את יאיר ללימודי דת בנוסף לבית הספר הכללי. בבית ספר זה שררה משמעת חמורה, אך מעט הילדים היהודיים שהיו בו לא הרגישו באנטישמיות כמעט עד לשנת 1933, שבה פרצה במלוא עוזה. יאיר זכר כיצד נתפס לא פעם בדרכו לבית הספר וספג מנת קללות ואף מכות. זמן קצר לאחר מסיבת הבר-מצווה שלו נפטר אביו, איש מצליח בעסקיו,חובב מדעים ואמניות. מותו הציל אותו מהגורל האכזר של יהודי ברלין. אימו אלישבע ואחותו נלקחו ברכבת לאושוויץ אך ניצלו. לימים עלתה אימו, אחות במקצועה,לארץ,והתמידה שנים רבות בעבודתה כאחות רחמניה בחיפה ואח"כ בקיבוץ שריד.יאיר עצמו עזב את גרמניה לפני פרוץ המלחמה בתחילת שנת 1938 ועבר לשבדיה. שם למד בבית ספר חקלאי עד ינואר 1940. הוא עלה לארץ במסגרת עליית הנוער והגיע לקיבוץ הזורע, שאחיו היה בין מייסדיו. בשנת 1942 לאחר סיום חינוכו בעליית הנוער, התחברה קבוצתו לקבוצה מגן שמואל והגיעו כגרעין השלמה לקיבוץ משמר זבולון- הלוא הוא קיבוצנו כפר מסריק. שנה עבד באסקר וגם בפלחה עד שגוייס בשנת 1943 לפלמ"ח.במשך שנה היה בפלוגה רגילה שעסקה באימונים, בעבודה ובפעולות מקומיות,ולאחר מכן עבר לפל-ים- הפלוגה הימית של הפלמ"ח, שהוקמה במטרה לסייע לעולים ארצה בעלייה ב' –כך כונתה העליה הבלתי לגלית בזמן השלטון המנדט הבריטי. תחילה הייתה משימתם להעביר יהודים לארץ מגבול סוריה ולבנון, פעולה שהצריכה אותם ללכת עשרות קילומטרים בשבילים של הרי צפת עם זקנים, נשים וטף, עד שהאנגלים עלו ל עקבותיהם. אחר כך עסקו בהעפלה בים- ליווי אוניות מעפילים והורדתם אל החוף. יאיר מספר שפעם אחת הורידו מעפילים מהאוניה בחוף נהריה וקיבוץ כפר מסריק נקבע להיות הקולט. את המעפילים הלבישו בפיז'מות והכניסו אותם לבתי החברים כדי שלא יתפסו.לאחר כשלש שנים שב לקיבוץ. בשנת 1947 נשא לאישה את דינה לוי, ניצולת שואה, ויחד הקימו את ביתם. אך במלחמת השחרור גויס שוב לפלוגה שהחזיקה את הגיזרה המזרחית ברמות נפתלי על הגבול הסורי. פלוגתו השתתפה במספר פעולות מיקוש מעבר לקווי האויב שהסתיימו בהצלחה. יאיר לא שכח להוקיר ולהזכיר את העובדה, שכלוחם זכה למשענת נאמנה ותומכת מהקיבוץ.בשוך הקרבות חזר יאיר לקיבוץ ונרתם במרץ להגשמת החלום הציוני דרך חיי הקיבוץ. עבד בפלחה ולאחר שהסתיימה בניית מגדל לאיחסון התבואה בראשית שנות ה-50 נכנס לעבודה יחד עם שלמה שטרן ב"מחסן התבואות" או בשמו השני האסם. עד לבניית המגדל רכזו את כל הגרעינים בשקים וצברו אותם בערמות בשטח הפתוח. יאיר השקיע עמל רב בהמצאת חידושים טכניים ובתחזוקת המקום, שאיכסן גרעיני חיטה, סורגום, בקיה לגרעינים ובעיקר גרעיני תירס וזכה לשבחים על הרמה המקצועית ואפילו לפרס מטעם המשביר המרכזי.הוא ראה באסם גם מקום לחינוך בני נעור לעבודה. בשנת 1963, עם הקמת מילובר במילואות, סיימו המחסן ומגדל האסם את תפקידם ונסגרו והיום הם אתר שימור.תפקידו הבא של יאיר לוי היה כאחראי על נושא המים וכך נכתב עליו:" בשני מקורות חיים התברכה ארצנו- חום השמש והמים. שמש יש לנו די והותר ומים במשורה. בענין השמש אין לנו אל מי לפנות זוהי עובדה שאין לשנותה. בגללה אמר עולה אלמוני שהגיע ארצה: בארצנו אקלים מצוין בשביל לייבש כביסה: כן, הכל מתייבש בקיבוץ,הצמח בשדה, האדם, הבהמה והעוף בחצר, ועל כן זקוקים אנו יותר ויותר למים חיים. בענין המים יש אל מי לפנות אל שר המשקים, אל יאיר לוי הלא מיליונר הוא- כשני מיליון קוב מים זורמים תחת ידו בתוך הצינורות".יאיר התריע פעמים רבות על אופן השימוש הלא חסכוני במים מצד חברים וענפים- כמה אקטואלי.בשנת 1971 נשלח לעבודה במשביר כמנהל מדור ציוד השקייה, תפקיד שארך ארבע שנים.נוכחותו של יאיר בקיבוץ היתה בולטת. הוא היה מעורב ואיכפתי. עשרות המאמרים והתגובות שכתב ל"הד הנעשה" מתייחסים לנושאים רבים כמו מניעת שריפות, כיבוי שריפות, חופש הביטוי בעיתון הקיבוצי, עבודה שכירה במפעלים, הסדרי התקציב בקיבוץ, שיכון ונושאים הקשורים לבטיחות.בצד העשייה והמעורבות בחיי הקיבוץ היה יאיר אב ואחר כך סבא חם ואוהב.דינה ויאיר גידלו באהבה את בנותיהם דפנה (שנולדה בעת שירותו הצבאי של יאיר בצפון)ומרגלית. יאיר הקדיש הרבה למשפחתו ובנותיו- טיולים לדוג, נסיעות לאחיו בהזורע ולאימו בקיבוץ שריד. משפחת לוי היוותה בית חם לנערים שהגיעו לקיבוץ כעולים חדשים ולאחר המלחמה וזכו לחיבוק חם : מאיר שמעון ז"ל, הקבור כאן, אלי שטאהל, דוד ובני ברק. ברבות הימים כאשר נולדו הנכדים – דנה, דגנית, רועי, גילי וענבר- היה סבא אוהב ומאושר, וכתב להם שירים וברכות.תעצומות הנפש של יאיר התגלו בעמידתו האיתנה במשברים בריאותיים שתקפו אותו, אך בעיקר לאחר פטירתה של דינה, שחייהם המשותפים ארכו למעלה מחמישים שנה.יאיר מצא את הדרך לחיות גם לבד חרף כל הקשיים. בראש צלול נאבק. המשיך לעבוד, לא ויתר על אף בילוי, נשאר איכפתי ומעורב בנעשה סביב והקשר עם בני המשפחה, שלא חיים בקיבוץ, רק הלך והתהדק. בנותיו רחשו לו כבוד רב כאדם מפוקח ונבון, חזק ואיתן והיו לצידו כל העת.כך נזכור כולנו את יאיר- כחבר קיבוץ נאמנן הדבק בעקרונות ומוכן השקיע את מרצו וכוחותיו למען איכות החיים בקיבוץ וכאיש משפחה אהוב. לבנו עם המשפחה בצערה הרב. יהי זכרו ברוך ! רחלי בר דוד.
