(16/02/1911 – 01/09/1976)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה דב להבנולד: 16.2.1911נפטר : 1.9.1976 דמעה על קברו של דבנפגשנו לראשונה במיכאלובצה שבצ'כוסלובקיה במזרחית, עיר מולדתו. בעיירה תוססת יהודית זו,היה צבור ונוער יהודי ער ופתוח לרעיונות חדשים של ציונות סוציאליסטית והגשמה עצמית.דב התבלט כבר אז בתכונה יקרה זו של אדם פתוח ומבין את בעיות הזולת ומוכן לעשות הכל, כדי להקל על מצוקתו. עם חלוף השנים טושטשו בזכרוני המקומות שנפגשנו בהכשרה חלוצית, פרט לפטריז'לקה- פלוגת הכשרה גדולה ומשגשגת ודב "בם" – כינוי חיבה שהודבק לו היה "בעל הבית" הדואג לנ"ל.וכך הלכנו יחד כברת דרך ארוכה בטוב וברע- במצוקה ובשמחה. ובעיקר במשברים- הקרינה אישיותו טובת הלב שעזרה לזולת בעידוד ובמילה שקטה ומרגיעה.איש פשוט היה דב שלנו, אך איש בעל חזון ועקרונות. ערכי היסוד הקיבוציים היו קדושים בעיניו והוא ידע להילחם על שמירתם בכל עת ובכל מסגרת.בעל ואב למופת היה למשפחתו, בקיבוץ כולו על כל רבדיו ראה משפחה גדולה אחת.מי ימנה את יוזמותיו ומפעליו שיזם במשך כל השנים? – יתר על כן הוא ידע גם לשכנע , להשפיע ולרתום חברים נוספים לעשייה למען הכלל.הביטוי האחרון למסירותו ורצונו להקל על החברים ולמנוע מהם טירדות של יום יום – היה מפעל תיקון האופניים. בחריצות, סבלנות ואורך רוח ללא שיעור, אסף כלים ואביזרים הכשיר מבנה עזוב ומוזנח והפך אותו לבית מלאכה ראוי לשמו. בשקידה למד מקצוע זה של "טכנאות אופניים". דלות המילים לתאר את טוב ליבו, מסירותו ושורשיותו בקיבוץ. וכזה ישאר בליבנו וכך נשמור על זכרו- יושקודברים על אבאאבא איננו ! לא, זה לא יתכן,עדיין שומעת אני את קול פסיעותיך וצליל נשימתך הכבדה שהיו כה מוכרים לי, ותמיד בישרו על בואך.קשה להתרגל לשקט.עדיין רואה אני, אותך לנגדי כשבלבך מפעמים רגשות שמחה מהולים בעצב בגלל פרידה מנכד, לאחר חופשה מהנה בקיבוץ.מי היה מאמין כי כך ניפרד ויותר לא נבלה וניהנה בצוותא. "הבית ריק ללא נכדים" אמרת, "אולי...", וכך זה היה תמיד - התקוה, אולי בכל זאת אתחרט ואשוב, לא אפסה, הרבה טוב ואהבה ביססו תקווה זו.ידעתי כי אכזבתך היחידה היתה עזיבת ילדיך את הקיבוץ. מציאות זו כאבה לך, אך המשכת לקוות כי אולי בכל זאת תזכה גם אתה לנכד "קיבוצניק", שתוכל סוף סוף להשיב לילדי הקיבוץ על שאלתם: "של מי אתה סבא?"בכל האמנת , ברעיון הקיבוץ שהגשמת, בחבריך למשק לעבודה, ובתקופת עבודתך בדוכן, אף בקונים הממולחים.כולם היו טובים ולכולם הסברת פנים, את זאת לא ישכחו.מסירותך לא ידעה מעצור, היית מסור כבעל, כאב, כסב, באח, כקרוב וכחבר.לכולם ביקשת לעזור ואת כולם רצית לבקר. דאגת לשלומם של כל הסובבים אותך.מיחושיך נעלמו, כלא היו, עם הופעת יקיריך. בשבילם הקרבת הכל. היה בך אבא, כשרון מיוחד ללמד ילדים לשחות, לרכב על אופניים וכו'.הסתדרת עם ילדים אף יותר טוב מן הסבתות והאמהות. הכל קיבלת בקלות והכל עשית בקלות, ממש לקנא. כל מקום עבודה הפך למפעל בחייך, כל כולך השקעת, את כולם רצית לשתף בחוויותיך, רצית שכולם יזדהו עם חלומותיך ויאמינו באיכותם וגדולתם של מעשיך. כמה מריבות היו על רקע זה, אבל אתה צדקת- לנו לא היתה האמונה, היזמה, כוח הרצון וההתמדה כשלך.אבא יקר, לכולם היית כאבא טוב.טוב הלב שאיפיין את התנהגותך, נבע מן האמונה באדם ולא מן התמימות.אמונה בזולת ובפעלו היתה היסוד הנעלה שעיצב את אישיותך, שהכתיבה את מעשיך. רשמיה נחרטו בזכרונם של אלה שהכירוך.קברך הרענן כוסה בשפע פרחים שהובאו מכל אלה שידעו על אהבתך הגדולה לפרחים, וכראיה , גינתך המפוארת שאף זיכתה אותך בפרס.היית יושב שעות על מרפסת ביתך וצופה אל גינתך כאשר רגש גאווה מציף את ליבך. בגאווה קטפת פרחים ומסרת לחברים שביקשו לקשט את ביתם ואף לאלה שביקשו להניחם על קבר יקירים.פרחיך נובלים עתה על קברך.אבא, רבות עוד אפשר לספר אך מילותי דלות מלבטא את רגשותי.ניצבת אני אל מול קברך הרענן, עדיין כהלומת רעם וממאנת להתנחם. יהי זכרך ברוך. דרורה
