(23/09/1911 – 16/05/2002)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה חנה יעקובינולדה: 23.0.1911נפטרה: 16.5.2002 נאספנו כאן ליד הקבר הפתוח להשמיע דברי פרידה אחרונים מחנה, אחת מראשוני הראשונים, שהקימו את המקום הזה, יש מאין, והיו שותפים ליצירה הנדירה הזו שנקראת קיבוץ.בגיל 90 הלכה לעולמה ובכך תמה מסכת חיים שלמה שהחלה בשנת 1911 בעיר רסיין שבליטא. אביה של חנה עסק בתפרות. בית המלאכה שימש גם חנות לעורות והאם עזרה בחנות. הפרנסה הייתה דלה ביותר והמשפחה חיה בצמצום רב. רצון הילדים היה ללמוד בבית הספר ובתיכון אך לא היה בכוחם של ההורים לשאת בהוצאות. באין ברירה הילדים הרוויחו כסף כד לשאת בהוצאות הלימוד ובקניית הספרים והבגדים.חנה אהבה ספרות, תנ"ך והיסטוריה יהודית וסיימה לימודיה בגימנסיה העברית בהצטיינות.עם סיום הלימודי הצטרפו חנה ואחיותיה לתנועת השומר הצעיר. עקרון מקודש היה בשוה"צ – לצאת להכשרה, לעלות ארצה ולהגשים את יעדי התנועה בקיבוץ ובארץ.לא כך חשבו הוריה שלחנה. הם התנגדו ליציאתן של הבנות להכשרה. אבל הבנות התעקשו וההורים הבינו שעליהם להשלים עם רצונן העז.לאחר ההכשרה, עלתה חנה ארצה בשנת 1932 והגיעה לנוקדה הזמנית של מחנה הקיבוץ בבת-גלים. "משמר זבולון" נאלץ היה לחפש מקורות פרנסה וקיום. אורגנה קבוצת בנין, הוקמה מאפיה משותפת עם עין המפרץ וארבע בחורות ייסדו מפעל אריגה בבית החלוצות בחיפה.חנה היתה בין החברות שעבדו במפעל האריגה. מכיון שהעבודה התנהלה במשמרות, היה מופיע בלילה, ישראל יעקובי, כדי להחזיר את הבנות למשמר זבולון. בנסיעות אלו, מחיפה לקיבוץ , נרקם הרומן בין חנה לישראל. באוגוסט 39 נולדה הבת עזה. לאחר שנה יוצאת חנה, לפי החלטת הקיבוץ להכשרה בשריד לעבודה בלול. שנה אחרי ההכשרה הקימה חנה את הלול בקיבוץ ובעבודה קשה זו המשיכה עוד שנים רבות. ב 1940 עולה הקיבוץ על הקרקע ושוב צריך להתחיל הכל מהתחלה. גם כאן ייסדה חנה לול תרנגולות להטלה ופטימים. על אותן שנים סיפרה פעם חנה: "השנים הראשונות בארץ היו שנות יצירה ועבודה קשה מאד, אולם היו הן שנים מספקות כי הכל נעשה מתוך שמחת יצירה. נהנינו מפרי כפניו, ולכן שמחנו בחלקנו". כעבור שנים עברה החנה מהלול לעבוד כמטפלת בבתי הילדים, בהמשך עבדה במטבח ובמחסן הבגדים והמתפרה, שם למדה,באופן עצמאי, אחרי העבודה, לתפור וילונות לחברים. בכל המקומות הללו עבדה במסירות שנים רבות.במשך חייה בקיבוץ מילאה גם תפקידים רבים: ועדת חברים, ועדת עבודה וחברת מזכירות. היא היתה דוגמא נהדרת לחלוצה אמיתית, שביחד עם חבריה יצרו את הקיבוץ.נוסף לעזה הבכורה נולדו עוד שלוש בנות: ניצה, נאוה ויהודית. חנה כאם המשפחה היתה מוקפת כל השנים בבנות, בחתנים ובהרבה נכדים- אבל היתה גם שותפה לאסונות הקשים מנשוא שפקדו את המשפחה שכמו התאחדה תמיד בשעות משבר לתמוך ולנחם. גם היום כולכם ביחד ואנחנו משלבים את ידינו וליבנו אתכם. ישראל היקר, כשם שהיית חזק תמיד, תדע בעזרת משפחתך לחיות את חייך והזכרונות היפים ילוו אותך ויחזקו את רוחך.לבנות ולחתנים, לנכדים ולנינים ולכל השבט הגדול שחנה השאירה אחריה- הלוואי ונוכל לנחם אתכם בידיעה שחנה סוף סוף נחה מנוחה ארוכה שכה היתה ראויה לה. יהי זכרה ברוך.
