(12/10/1917 – 28/07/1988)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה צבי ידוןנולד: 1210.1917נפטר: 28.7.1988 אלה היו חייךבחורף האחרון התכנסנו בבית התרבות, קרובי משפחה וידידיה, לחגוג את יום הולדתו השבעים של צבי, החל מהולדתו בגרמניה בימי מלחמת העולם הראשונה, דרך נעוריו בתנועת הנוער , הגירתו להולנד והצטרפותו לתנועת החלוץ שם, והכשרתו החקלאית במשקו של איכר הולנדי לקראת עלייתו ארצה. חבריו לקיבוץ דאז סיפרו על תקופת היותו חבר בקבוצת חוליות/ קיבוץ שדה נחמיה, עד אשר התגייס לצבא הבריטי בראשית מלחמת העולם השניה ושרת בו בחיל התובלה בכל שנות המלחמה. חבריו לצבא העלו זיכרונות משיירות האספקה במדבר המערבי ואחר כך באיטליה, על הברחות מעפילים במכוניות הצבא הבריטי והבאתם לנמלי היציאה באיטליה, שם ציפו להם אוניות ההעפלה . כל זאת בהתאם להוראות ההגנה.חברי מושב היוגב סיפרו על חייו של צבי במושב, כאשר כבר נשוי היה לחנה,אותה הכיר בטרם התגייס לצבא הבריטי. התכתב איתה בשנות המלחמה ואחרי שיחרורו נשא אותה לאשה. ילדיהם- אביטל , שנולדה עוד בשדה נחמיה, יעלי וגילי שנולדו במושב- גדלו שם, עד שהמשפחה החליטה בשנת 1955 לשנות את אורח חייהם ולהצטרף לקיבוץ כפר מסריק.כרפתן מנוסה, אשר למד את תורת גידול הפרות עוד בנעוריו אצל האיכר ההולנדי, צבי הצטרף לצוות הרפתנים ונשא בעול הענף שנים רבות.אהבתו את ארץ ישראל הביאה אותו מאוחר יותר ללימודי היסטוריה, גיאוגרפיה והארכיאולוגיה של א"י. הוא למד והתמחה במקצוע הדרכת טיולים ועד מהרה הפך למדריך טיולים מבוקש בקיבוץ ומחוצה לו.שליטתו בשפה העברית , באנגלית, בגרמנית ובהולנדית איפשרה לו להדריך קבוצות תיירים מחוץ לארץ, מהם חילוניים, מהם דתיים ובהדרכה זאת זכה להוקרה רבה.בשיחת הקיבוץ נשמע קולו של צבי לעיתים קרובות, כאשר נוהג היה להביע את דעותיו הנחרצות ללא כחל ושרק. תמיד מתוך אמנותו בעקרונות הקיבוץ, עליהם יש להאבק בתמורות העתים. מחונן באומץ לב לשאול, להשיב ולהוציא מסקנות מעשית. הוא סימל את דמות החלוץ הממעט בדרישות, צנוע באורח חייו ואינו מניח לחיבה או לטינה להטותו מדרכו ואמונותיו.כל זאת העלינו באותו הערב בחורף 1987 ביושבנו בבית התרבות, והאתמול התרחק בלאט. צבי התרגש עד מאד וחוט של חן נמשך על פניו ונקשר בעיניו הכחולות.לבסוף קם להודות לנו על הערב היפה והעיר כלאחר-יד, כי בעצם זה נשמע כהספד, אלא כלל לא ידע כמה קרוב היה לאמת. זאב יעקב. צבי מעורב בשטחים רבים ובעשיה ברוכה ...מראשית ההשתרשות של המשפחה בקיבוצנו נתגלה אופיו המיוחד של צבי: המוערבות הפעילה והיזמות בכל תחום עליו הופקד, המוטיבציה הקיבוצית הגבוהה, הנכונות להתנדב ולפעול – אלו הן התכונות שבלטו בחיי ובאופיו, עד לפרוץ המחלה ששמה קץ לחייו- כשהוא צעיר משנותין ה"קלנדריות", מתא מארץ , מעורב בשטחים רבים ובעשיה ברוכה. רמתו האינטלקטואלית , שליטתו בשפות רבות , ערנותו – עשו אותו למסביר מוכשר ומבוקש ביותר של הקיבוץ , הציונות , המדינה לאורחים הרבים מאצרות תבל שהגיעו אלינו- ובמיוחד למתנדבים, שהתקשרו אליו מתוך הערכה רבה. נוסיף לזה את אהבתו לנופי ארצנו- והרי צבי מדריך הטיולים, חובב הטבע שמודד ברגליו את השבילים והדרכים בהר ובמישור... מתוך דברי פרידה שכתב יצחק פטיש. במכנסיים קצרים, צוחק, מתווכח...אבאל'ה היקר שלנו,אני לא מאמינה שבאמת עזבת אותנו לתמיד. פשוט לא נראה לי אמיתי לכתוב עליך בלשון עבר במכתב הזה- ולא אליך- אפילו שאני נזכרת כמה היית חולה בחודשים האחרונים. הצטערתי כל כך שאתה דווקא, שתמיד היית מלא חיים, מרץ ובריאות- צריך להיות כל כך חולה ותלוי באחרים.נהניתי תמיד מהמכתבים הפסטורליים שלך עם תיאורי המדבר החביבים, שקיעות שמש, צבעים בשמיים, באדמה. הקשר שלך עם האנשים. חיים מלאים בחוויות.היית כל כך מאושר לטייל, לגלות דברים, פיזית ממש. לדחות את הגיל כמה שיותר. כיסא הנדנדה והנוחיות בבית לא היו לטעמך. תמיד עוד הרצאה ועוד נושא ללמוד...אהבתי את השיחות איתך. מתווכחים, מתרגשים, מסכימים ושוב מתפלספים...כל כך הרבה דיברנו על מאיה המתוקה וכמה כח צריך לזה. קשה לי כיום בלי לספר לךעליה. כל כך שמחתי שהספקתי להביא את לירון שתראה אותה, שתביא שמחה לכל המשפחה.ומה עם ברי.. תכננו הרי שתיקח אותו לטייל בארץ ובמדבר. איך זה קרה בכלל? זה באמת השם שלך פה על גבי "הד הנעשה" במסגרת שחורה?כמה שאתה חסר אבא יקר שלנו. יעלי.
