(31/03/1923 – 06/06/2006)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה שמחה זיידמןנולד: 31.3.1923נפטר : 6.6.2006אבא שלי,ילד רואה את הוריו מזווית מסוימת, ומה לעשות- גם בגילי אני מרגישה ילדה שלך. אנשים אחרים רואים, מן הסתם פנים נוספות, מזוויות אחרות.אני כבר שנים רבות, רואה אותך כ"פייטר" , אשר החיים לא פסקו מלהעמיד מול קשיים ומבחנים:-גדלת ילד יחיד לאמך, בתנאים שעל סף עוני, רץ את רחובות וינה ברגל, כי אין כסף ל"טראם".-בגיל 15 נותרת לבד, לאחר שאמך, קרולינה, בתבונתה ועוז רוחה, השיגה לך מקום ברכבת ילדים אחרונה אותה הסכימו האנגלים לקבל, להציל ממלתעות הנאצים. ויותר לא ראית אותה לעולם.-ושוב רצת ברגל, מטפס את הכרמל בשנות המחסור של הקיבוץ, לבקר קרובי משפחה שנותרו לך, כי אין כסף לתחבורה ציבורית.-מספר שנים לאחר נישואיך, חלתה אמא והאחריות עלי ועל רעיה נפלה למעשה על כתפיך.-ומעולם לא שמעתי בקולך מרירות.באו לך גם שנים טובות. נישואים שניים לרחל ותא משפחתי מורחב עם ילדים ונכדים לרוב. ריבות ביתיות, אפודות סרוגות, ארוחות ארבע... והערצתי אותך על היותך אוטודידקט מדהים,קורא עיתונות מהעולם ומספר לנו על מחקרים וסטטיסטיקות. ואתה היית זה שאחרי כל לידה של ילדי הגעת אלי והיית איתי לעזור לי.מעבר להיותך ספוג ציונות, היית אדם של "חייה ותן לחיות", וכל כך נזהרת בכבודם של אחרים שלפעמים, כך נראה לי, מנעה ממך זהירות זאת התקרבות אל אנשים.ושוב שנים קשות, של מחלות וייסורים, ואתה אינך מהמתלוננים, אלא תמיד רק דואג לאחרים. וכשהיית מחובר לחמצן, לפני כשלוש שנים,ואנחנו בחרדה גדולה לחייך, סיפרת לי בסוד שאתה "מודאג מאד מבריאותה של רחל". מסירותה של רחל אליך בשנים אלו מדהימה ויוצאת דופן.פגיעתו האכזרית של הארוע המוחי לוקחת ממך – שדיברת שבע או שמונה שפות- את יכולת הדיבור. ולמרות זאת אתה מצליח להתחבב במיוחד על עובדות בית העזר.וכן שוב אני מוצאת את עצמי מודה לכל צוות בית העזר הנפלא על טיפולם ויחסם אליך.שנים לא מעטות התברכתי בלבי שבגילי עדיין שני הורי איתי. ועתה תוך שלושה חודשים איבדתי את שניכם.תם לגווע בית הורי.ואני עייפה מלכתוב הספדים.תנוח על משכבך בשלום, אבא אציל נפש שלי.אני אתגעגע אליך נורא.באהבה, לאה.
