(27/07/1907 – 31/03/1992)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה מנדוק (עמנואל ) דוכס נולד: 27.7.1907 נפטר: 31.3.1992 מנדוק- חיבור של שני השמות עמנואל (או בקיצור מנו) ודוכס.80 שנה עברו והיום חוגגים אנחנו אתך מנדוק את יום ההולדת.יום הולדת שזכה לכינוי "גבורות", ואכן כשמסתכלים אחורה וסקרים את הדרך הארוכה שעברת, מצדיקה העשיה ומצדיקה התוצאה את השם "גבורות".מעטות התמונות מהילדות הרחוקה בגולה, נשארו רק הסיפורים:במשפחה 10 ילדים דוד הבכור ואחריו מנדוק. ילדותם עוברת עליהם בניטרה שבסלובקיה.האב איוגן איש ציבור פעיל ומנהיג פועלים בעיר, משמש במשך השנים כציר בפרלמנט הסלובקי, וכן כסגן ראש העיר.בגלל פעילותו הציבורית נעדר האבא תכופות הבית ועיקר חינוך הילדים מופקד בידי האם.למרות שהמשפחה אינה דתית היא שומרת על יהדותה והילדים מקבלים חינוך מסורתי בבית ספר יהודי. האם מעניקה לילדים חינוך ערכי שבסיסו יושר מוסרי, כבוד וסובלנות לזולת."אפילו אם השקפתו מנוגדת להשקפתך". לכן אין זה מקרה שמנדוק ודוד משתייכים ל"שומר הצעיר", אחות אחת מצטרפת ל"מזרחי" ואח אחד לקומוניסטים ואח אחר למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. וכולם חיים ביחד בשלום בית, בסובלנות וכבוד הדדיים.פעם אחת פורץ ויכוח וסכסוך רציני , כשמתגלה לאב שבידי מנדוק סרטיפיקט ודרכון עליה לארץ. האב מתנגד לעלייה וחושש מכשלון הנסיון הציוני- "איך יוכלו יהודים בני סוחרים להיות פועלים בקומונה בארץ רחוקה ושומה מאדם?".האב מציע למנדוק לשקול את צעדיו למשך יומיים, למחרת להפתעתו של מנדוק מופיעים שוטרים בבית, מחרימים את הדרכון ומוסרים למנדוק צו גיוס לצבא. 1228- 1931 משרת מנדוק בצבא הצ'כי.עם סיום השירות חוזר מנדוק לפעילות בתנועה ויוצא להכשרה ושם ביחד עם פעילות ומעורבות חשובה הוא גם פוגש את שולה!שולה עולה לארץ ומנדוק נשאר בצו התנועה בחו"ל לארגון הכשרות נוספות.1936 שולה דואגת שקיבוצנו יפנה להנהגה וידאג להבאתו של מנדוק לארץ והוא אכן מגיע לקיבוץ (משמר זבולון אז).בהגיעו ארצה יוצא מנדוק לעבודה מפרכת במרבצי המלח בעתלית. אח"כ עובד בסלילת הכביש חיפה-תל אביב. העבודה קשה -והאוכל –קדחת.במשך שנים רבות עובד מנדוק באסקר והופך למבין גדול בעניני צבע.ביחד עם שולה הוא מטפח את הקן המשפחתי . הבית תמיד מסודר ומצוחצח, כל שנתיים עושים רמונט וצובעים מחדש (בצבע מאסקר) והבדיחה המשפחתית טוענת שהבית שלהם קט- פשוט בגלל שהקירות התקרבו אחת לשני מרוב צביעות.הבית אולי קטן אבל המשפחה גדלה . מגיעה ל 4 ילדים.., ואח"כ חתונות ונולדות הנכדות ואח"כ הנכדים והסבים רווים נחת. ביתם של שולה ומנדוק פתוח לנכדים והם מרבים לבלות בו.שאול אומר בשמץ קנאה "איך שהם מרשים לנכדים לקפוץ על הספות, לנו בבית אף פעם לא הרשו ככה להשתולל ולפזר.."עם פטירתו של מנדוק בגיל 85, ירד המסך על חיי חבר נוסף מדור ה"נפילים" של בוני הארץ, מקימי הקיבוץ, ודור ראשון למשפחתנו- נתנחם במילות השיר (של דידי מנוסי)"כי לשקיעה כמו לזריחהיש צבע ארגמןואין אילן בלי שורשיםופרי ללא ניצןצעיר משקיף על עברוובליבו תקוהשבדרכו אשר יבחריגיע עד שיבהזקן משקיף אל עברו וליבו אורהחיים שלמים וארוכיםצופים בו חזרה". נכתב ליום הולדת שמונים שזכינו לחגוג למנדוק בשם המשפחה מיני
