(25/09/1925 – 20/08/2017)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה ריבה דגניתאריך לידה: 25.9.1925תאריך פטירה: 20.8.2017  דברים על הקברריבה - דמות מיוחדת מאד, צבעונית מאד, שהתהלכה בינינו, כאילו בתוך הבועה של עצמה ובעצם מחוברת בכל נימיה להוויה הקיבוצית, ולכל המתרחש בה. כל כך מיוחדת היא, שהדעת מנסה להבין היום, לעת פרידה, את המצע שעליו גדלה, ואת ההקשר הביוגרפי שליוה אותה בחייה. ריבה נולדה בשנת 1925 בחיפה. בהיותה תינוקת עברה משפחתה לתל אביב לשכונת מונטיפיורי. למדה בבית הספר היסודי "ביאליק" 8 כיתות והמשיכה בלימודי תפירה. אמה הגיעה לארץ עם משפחה גדולה בשנות העשרים מבלורוסיה, ואביה הגיע מארה"ב. להוריה נולדו 3 ילדים ולאחר מכן התגרשו. המצב הכלכלי בבית נעשה קשה, אבל המשפחה למדה לחיות בתנאים הקשים. כתוצאה מנישואין שניים נולד לריבה אחיה שמוליק, שאנו מכירים היטב, ועוד שתי אחיות. ב 1944 נישאה ריבה לזאב שטוקלמן ועברה לגור בכפר סבא. שלושה ילדים נולדו להם, אבל הנישואין עלו על שרטון, הזוג נפרד, וריבה עם שלושת ילדיה שלום, גדי ואחי עברה לקבוץ כברי. ריבה כותבת דברים טובים על התקופה בכברי ועל החינוך הטוב שילדיה זכו בו. שמונה שנים חיה ריבה בכברי ואז כשהכירה את נפתלי, הצטרפה אלינו לכפר מסריק ב 1965. יחד עמה הגיע אחי והגיע שמוליק. שנה לאחר מכן נולדה אילנה. ריבה הביאה עמה משב רוח מרענן לחייו של נפתלי, והביאה משהו חדש ושונה לתוך חיי החברה בקבוץ. לא כל כך קל היה לפרש את אופייה ונוהגה, אבל אי אפשר היה להתעלם מסוג של טוב לב ועשיית חסד שהביאה עמה במגעיה החברתיים. שמונה שנים מספרת ריבה עבדה בתפירה, "עבודתי אולי לא היתה רנטבילית", היא מספרת בתמימות, "אבל הרבה חברות היו מרוצות מהתפירה שלי". המשפט הזה אולי מסמל יותר מכל את הדואליות של ריבה כחברה שמבינה מה שנדרש ממנה, אבל בוחרת ללכת אחרי נטיות ליבה. 10 שנים חיו ביחד נפתלי ז"ל וריבה, ואז הכריעה אותו מחלת הסרטן ב 1975. ריבה שטיפלה בו במסירות, עברה תקופה קשה של חזרה לחיים. היא מספרת שלא יכלה לחזור לתפירה ועברה לעבוד בחדר האוכל. שם, בהתנדבות, טיפלה בעציצים הרבים שהיו בו, ושוב רואים אותה נעה בתוך עולמה הפנימי המיוחד ושומרת על קשר עם המציאות הרוחשת סביבה. ריבה גאה מאד בהישגי ילדיה, היא חשה דרכם את הצלחותיה היא, היא שבאה מתוך ילדות של מלחמת קיום, של חוסר בהשכלה, ושל מסעותיה בחיים. השנים עוברות, ריבה מחליפה מקומות עבודה – בדוקרט היא אם בית, עורכת במפעל קבלות שבת, ובהמשך, נטייתה לסייע למוגבלים ולנכים מביאה אותה לטפל באמא שלי ואז גם מצטלבות דרכינו ואני מגלה בה את הרגישות ואת המסירות כלפי אלה שנזקקים לה. בהמשך היא לוקחת אחריות גם על ישראל לייבל, ויותר מאוחר עוברת לטפל ולסייע לאנשים המבוגרים שנמצאים בבית העזר, שם היא גם עתידה לבלות את שנותיה האחרונות. מעגלי חייה מפגישים אותה עם שמשון, שגם הוא אישיות ציורית ומיוחדת, ושניהם מחפשים ביחד לבנות מעין קן משפחתי שמחזיק מעמד כמה שנים עד סיומו של הקשר הזה. ריבה פונה בשלב מסויים לטבעונות והופכת להיות אחת החלוצות שאימצו את הכיוון הזה כדרך חיים – להיות קרובה אל הטבע. הדרך שלה לבריאות טובה היא חשיבה חיובית, תזונה נכונה, ותרבות הגוף. היא מתרגלת יוגה יום יום ומעסיקה את רוחה ואת גופה בכל מה שקשור בנושא הזה. בעונות הקיץ נהגה להתעטף בבגדים שמגינים עליה מפני קוצי הסברס אותם נהגה ללקט מסביב לקבוץ כברי, וכך היתה מלקטת את מזונה המיוחד הפיזי, האינטלקטואלי והרוחני. ריבה כותבת: "בתוך הקבוץ לא הצלחתי ליצור מסגרת חברתית שיכולתי להשתייך אליה, אבל בכל האירועים החברתיים המתקיימים בקבוץ אני משתדלת להשתתף ולהיות פעילה בהם. כל כך היטיבה ריבה לתאר את מצבה המיוחד בתוך הקהילה, וכל כך מלאים היו שנות חייה במקומות שעברה וגם אצלנו כאן בכפר מסריק. בגיל 92 הולכת ריבה לעולמה, נפרדת מילדיה, מנכדיה מבני משפחתה הקרובים, לאחר שנות חיים מלאי משמעות, חיים שהיא בנתה אותם לעצמה ולקחה עליהם אחריות. רציתי לומר לכם בני המשפחה שהיו לריבה חברים וחברות שאהבו אותה, שהיא נגעה בהם, שהעריכו אותה מאד ואת דרכה המיוחדת. היי שלום אשה טובה חזקה ומצליחה. אליהו