(01/08/1912 – 16/01/1988)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה רחל גרשונינולדה: 1.8.1912נפטרה: 16.6.1988 על רחל כי איננהצער ואבל שוב פוקד את ביתנו.רחל הלכה לעולמה, באופן פתאומי, כמעט ללא התראה.ידענו שמצב בריאותה של רחל איננו תקין, נכנסה לבית חולים לפני זמן קצר,עברה ניתוח והרגישה טוב והיתה אמורה להגיע לשבת הביתה.והנה ביום חמישי בערב נקלעה למצב חדש- התקף, הוכנסה לטיפול נמרץ וכל מאמצי הרופאים לא יכלו להציל את חייה. בחצות הגיעה הידיעה על מותה.רחל לבית מילר נולדה בסלובקיה בעיר ברטיסלבה, ובית יהודי מסורתי. מתחנכת ומסיימת בית-ספר תיכון מסחרי ובשנת 1033 עולה לארץ במסגרת המזרחי ומגיעה לקבוצת יבנה- של הפועל המזרחי. ביבנה לא נשארת זמן רב, נישאת יחזקאל ועוברת לקיבצונו בשנת 1934.הימים ימי בראשית, חיים קשים, חבלי לידה של קיבוץ צעיר באותם הימים.עוברת במשך השנים את כל הדרך בעבודות שונות ובתפקידים שונים, החל מעבודה בבית התינוקות, ריכוז מפעל "גיזה" לסריגה בחיפה , עבודה במטבח וריכוזו, גזברות במוסד נעמן ובשנים האחרונות ברישום עבודה של המערכת.רחל היתה מעורבת , שייכת לאותם החברים שאיכפת להם מה שקורה ולא פעם כואבת את הבעיות המטרידות כל חבר שחשוב לו מה קורה, ואיך הדברים מתנהלים ומבטאת זאת בהזדמנויות שונות.רחל ויחזקאל הקימו משפחה יפה ומאוחדת. הבנות נירה וזהבה, אהוד והנכדות היו מקור גאוותם ואושרם. והנה פתאום מתרחש הבלתי צפוי והכואב כל כך- רחל נפטרה.למשפחה כולה, הלכה מכם לעולמה, רעייה, אמא וסבתא. מכולנו הלכה חברה ותיקה שותפה ונאמנה לדרך.בית הקברות גדל, נוסף קבר טרי, אין פסק זמן, הגורל לא מרפה, כולנו אבלים ועצובים.תנוחי רחל על משכבך.יהי זכרך ברוך. ברקהלזכר רעייתי האהובהלראשונה נפגשנו ב"נמקירט", קבוצת הכשרה של החלוץ המרכזי. את ותיקה בתנועה, באת מבית מסורתי שם אבא היה דמות מרכזית ופעיל בתנועת המזרחי, אף הוציא שבועון, שהיה נפוץ במשפחות דתיות ציוניות ברחבי סלובקיה.צאתך להכשרה היה אך המשך טבעי, הגשמה של רוח ששררה בבית. אני טירון בשטח הציונות. הבית היה מסורתי כמובן, אוהד הרעיון הציוני,בלי לקחת חלק פעיל בסניפי הארגונים בכלל והמזרחי בפרט. רעיון ההגשמה הציונית היה מהפכני עבורי.המקרה הפגיש אותנו בקבוצה קטנה יחסית, אנשים צעירים שמטרה משותפת להם. עליה ארצה. הקבוצה היתה קטנה אינטימית , וכך נקשרו יחסי ידידות בין חבריה. המקום היה, אחוזה של יהודי מתבולל שהסכים להעסיק קבוצת הכשרה בעבודות עזר חקלאיות. עם סיום העונה נפרדו דרכינו. אני עזבתי את התנועה מסיבות של השקפת עולם ואת התכוננת לעליה. הקשר ביננו נמשך במכתבים. ושוב רצה המקרה שגם אני קיבלתי "סרטיפיקט"-רשיון עליה – מסניף השומר הצעיר בעירנו. נפגשנו , זוכר אני ליוויתיך לתחנת הרכבת בדרכך לארץ, את לקב' "יבנה" בכפר סבא ואני לקב' "צכוליטא" בבת-גלים בחיפה. עם הגיעי ארצה, נסיתי לחדש את הקשר ואף ביקרתי בק' יבנה אך התשובה היתה "לא"...כעבור חודשים מספר, היית זאת את שעשית את הצעד הנועז והדרמתי ובאת לביקור, אלי, לבת-גלים. באת להגיד לי, שהחלטת להמשיך את חייך לצידי, ואמנם קיימת את החלטתך עד נשימתך האחרונה ורק המוות והסוף הנמהר הפריד ביננו.חבלי הקליטה לא היו קלים. מחד- העיק עליך הניתוק המוחלט ממשפחתך.הורייך קיבלו את צעדיך קשה ביותר. מאידך גיסא, המעבר הפתאומי מחברה שלדרך החיים שלה היית רגילה ליד אנשים שחלקם היכרת מחוץ לארץ- לחברה זרה,שאורחות החיים שלה ניגוד חריף למה שהיית רגילה, דרש כוחות נפשיים עצומים, אין לי ספק שרק באהבתך אלי היית מסוגלת להתגבר על המכשולים שנערמו בדרכך.וכך צעדנו יחד דרך ארוכה במשך למעלה משנות יובל. היו כמובן עליות וירידות אבל הכיוון היה ברור, ויחד למדנו להתגבר.עם הזמן השתלבת בעשיה הגדולה של הקיבוץ והיית מעורה בנעשה, קבלת אחריות הן בשטחי הכלכלי-גיזה, גזברות המוסד, מטבח- והן בשטח החברתי, וועדות למיניהן.זכינו לשנים יפות עם הולדת הבנות , אחר כך הנכדות, היו אלה שנות אושר, למרות צער גידול בנים שהוא כנראה חלק של החוייה.למרבה הצר בשנים האחרונות רבו המיחושים , הכאבים שמהם סבלת, נבעו מבלאי מואץ בחוליות ובפרקים, הטילו עליך מגבלות בתנועה, נעזרת במידה רבה בקלנוע שהועמד לרשותך ואיפשר לך להמשיך בעבודה וחיי חברה.לדאבוננו נוסף לבעיות בריאות הנראים לעין כל, כרסם בגופך אויב נוסף. ערמומי אכזר, שתוקף בפתאומיות ולפעמים בלי אזהרה מוקדמת. אמנם ידענו שקיימת בעיה עם הלב והיית במעקב במכון הלב. התברר שאת זקוקה לקוצב שיסדיר את הדופק שהיה נמוך באופן קיצוני. נכנסת להשתלת קוצב לב באופטימיות, וציפיות לשיפור איכות החיים, ובנקודה קריטית זאת הלב לא החזיק מעמד.נשארתי הלום, מוכה, ויתום. נאחז בכל מאודי בזכרונות היפים כדברי הנביא:"זכרתי לך חסד נעוריךאהבת כלולותיךלכתך אחרי במדברבארץ לא זרועה." אהובך לעד, יחזקאל
