(17/11/1947 – 16/01/2007)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה משה גלעדינולד: 17.11.1947נפטר: 16.1.2007 משה הלך אתנו בלי לומר שלום.בודד היה מאמא ואבא שנפטרו, שבע געגועים לאהבה שכבר לא תהיה, למשפחה שלא יקים.צמא היה לקשר, ליחס ולמילה טובה, לפגוש מכרים בנוף האנושי של כפר מסריק.דמותו הדקה הגיחה ונעלמה תדירות, בוקר וערב, כמעט בכל מקום. ילד מזדקן – ראש אפור, גו כפוף במקצת מחייך בפה חסר שיניים, מעשן ומלמל כאילו לעצמו. "משה מעשן, לא טוב לעשן",  "משה מדרדר".  ושאלות חוזרות: "ההורים שלי היו אנשים טובים, נכון?"  "הגבעטרון שרים יפה?".שאלנו בלבנו- למה הוא חוזר שוב ושוב על אותן השאלות, אותן האמירות. וידענו, זו היתה דרכו המיוחדת ליצור קשר עם הזולת.משה הבין את חריגותו ובדרך פתלתלה היטיב לתפוס את החלל האופטימלי בנוף, להופיע להיעלם. כל כך אמיתי היה, וכנה. סבר פניו רציני היה, אך חיוך דקיק של תבונה והומור זרח מעיניו. הוא לא הפריע לאיש, חי בשולי החיים ולרוב נסתר מעין רואים.דומה שהיתה לו, למשה, שליחות בעולמנו, ללמד אותנו להתייחס לאחר ולשונה. ללמד אותנו שלא רק המילים מדברות. עכשיו נעלם לעד. לא נפגוש אותו עוד בשבילי הקיבוץ, כשעיניו הנבונות פקוחות ומרצדות לכל עבר. לא נוכל להתבונן עוד בראי עיניו ולהודות כי גם אנחנו לפעמים חסרי אונים, וגם לנו יש המון שאלות שאין מי שישיב עליהן. פתאום הוא יחסר לנו, "לנורמליים".נשמור למשה מקום בזכרון המקום, ואולי נתגעגע בסתר לבנו להוויתו הכל כך מיוחדת, לנוכחותו.עכשיו ינוח בשלום ואנו ניוותר עם תהיות על הנגלה והנסתר בעולמו החתום.                                                                                                                                                                                                                    רחלי בר דוד