(06/06/1912 – 13/08/1991)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה רבקה שרנולדה: 6.6.1912נפטרה: 13.8.1991 רבקה נולדה במלאוה שבפולין. האב מאיר והאם גיטל.רבקה התייתמה מאביה בהיות בת 3. מחוסר ברירה עברו לגור ולחיות אצל סבא וסבתא: רבקה אחותה ואמה. סבא היה חייט והתפרנס ממלאכה זו. המצב הכלכלי הי לא קל.רבקה גמרה בית ספר יסודי והמשיכה ללמוד שנתיים בגמנסיה. כדי לממן את הלימודים נתנה שיעורים פרטיים. זאת היתה השלמה לשכר הלימוד שהסבא יכול היה לשלם.מגיל 10 הצטרפה רבקה לקן השומר הצעיר בעיר. באותו זמן התארגן גדוד של 40-50 ילדים, כאשר הרוב ביניהם המשיכו יחד בפעילות אינטנסיבית בקן וביחד יצאו להכשרה ובערך באותו זמן עלו ארצה במסגרת גרעין "היוצר".במלאווה חיו 24,000 תושבים ובתוכם 8000 יהודים. זאת היתה עיר מחוז בעלת מוסדות תרבות רבים ובתי ספר כלל קהילה יהודית פעילה ומגוונת במפלגות ואף להקה דרמטית ועיתונות מקומית .ב 1920 פלשו הבולשביקים לפולין והשתלטו לתקופה קצרה על מלאווה והסביבה.קרבות רחוב התנהלו בין הבולשיביקים והפולנים, בזכרונה של רבקה נחרתה התפרצותם של הבולשיביקים לחנותו של סבא, התעללו בו, גילחו את ראשו ובידיים מרטו את זקנו., ורוקנו את החנות מכל דברי הערך שמצאו בה. תמונה מזעזעת בשביל ילדה בת שבע. בגיל 18 יצאה רבקה להכשרה בוולצולווק , עיר גדולה. זאת היתה הכשרה אמיתית לקראת הקיבוץ. הבנות חטבו עצים, שמשו כעוזרות בית ואכלו – קדחת.נערך תור לעליה ורבקה זכתה להיות בין הראשונות של גרעין "היוצר" שעלו ארצה.כשנה וחצי חי הגרעין ב"מסילה" בנס ציונה, כאשר האוכל היה בצמצום. הארוחה היחידה שהשביעה היתה ארוחת ארבע: לחם עם ריבה ותה ללא סובר.בינואר 1937 הגיעה רבקה במסגרת השלמת "היוצר" למשמר זבולון בקריית-חיים וההמשך היה בכפר מסריק. במשך שנות חייה בקיבוץ, רבקה דוגמת חברות אחרות עסקה בחינוך ועבדה במטבח. לעת זקנה למדה תפירת טריקו ושמחה להמשיך לעבוד במקצוע כל עוד כוחה אתה. רבקה יחד עם שלמה הקימו קן משפחתי חם ורב -ענפין.על השאלה האם הקיבוץ הוא בית, או חים מכורח המציאות רבקה ענתה:"וודאי הקיבוץ הוא ביתי, כאשר אני מרגישה כשותפה פעילה בהקמתו. אני בין המאושרות בבית הזה מבחינה משפחתית כאשר אני מוקפת בנים, כלות וחתן, נכדים ונכדות ולאחרונה זכינו לנין"."אינני סובלת מעודף זמן"- אמרה רבקה- "הזמן הפנוי שנשאר לי אחרי בילוי עם החמולה המגוונת שלי, אני קוראת עיתונים, ספר וכמובןשהטלויזיה גוזלת מזמני. לא, בהחלט לא משעמם לי בחיים". כתב: אריה הללי. אבא ואמא היקרים,לא ניתן לי ואפילו לרגע לתאר שאתם כבר אינם ואני נותרתי לבדי ללא אבא וללא אמא. ואניכל כך מתגעגעת אליכם, אני כותבת והדמעות זולגות.איך אפשר שבזמן כה קצר תתפרק לה משפחה כה מפוארת. שנה קשה עברנו כולנו. סעדנו אתכם והשתדלנו לעזור בכמה שרק יכולנו. כמה שניסינו וכמה שהשתדלנו המחלות הנוראיות הכריעו את שניכם ובהפרש זמן כה קצר, אותך אבא אפילו בלי שהספקתי להפרד ממך.זכור לי היום איך בשעה 15:30 בדיוק עמדתי להביא את בר. גל וחן עמדו לנסוע ליום כיף בקריה עם איתן , ואפרים יצא באותו בוקר לשלושים יום מילואים. זכור לי איך הטלפון צלצל ואמא אמרה בואי אבא לא מרגיש טוב. טסתי לבית עזר, אבא שכב במיטה ללא הכרה החזקתי בידו , ליטפתי את פניו, אבל ראיתיו והרגשתי שהוא נמצא רחוק ממני. לאחר מכן לאורך כל השבוע כל בוקר כשבאתי לאמא שאלה ראשונה היתה "צלצלת לבית החולים?" "האין שינוי" נמשך חמישה ימים. בשבת בבוקר אבא נפרדת מאיתנו לנצח, ולנו אין ניחומים.ועכשיו עוד לא עברו חודשיים וגם אותך אמא המחלה הנוראית הכריעה.לא אשכח את תקופת המלחמה כשאפרים היה במילואים, איך את היית באה אלי ערב ערב ואת כברלא הרגשת טוב, היית באה לעזור לי להשכיב את הילדים במיטות ולאחל לנו שיהיה לילה שקט!הייתי יכולה לכתוב ולספר בלי סוף על זוג הורים כה נהדר אך קשה לי, קשה לי מאד הבית כה קרוב אלי ואני ערב ערב מסתכלת בחלון ועכשיו חושך, כה חשוך ועזוב ועושה לי עצוב עצוב על הלב, ואני כל כך מתגעגת אליכם.מזלי הגדול שיש לי משפחה כה נהדרת שתומכת בי לאורך כל הדרך , ועזרתם ובשבילם חייבת אני להמשיךהלאה. נוחו בשלום הורים יקרים אשא אתכם בזכרוני לעד אוהבת אתכם מאוד בתכם שולמית
