(12/12/1913 – 27/03/1975)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה יצחק שפרלינגנולד: 12.12.1913נפטר: 27.3.1975 על ידיד נפשלראשונה נפגשנו במושבות הקיץ בפולין, במפגשי התנועה ובקיבוץ ההכשרה.בארץ – נפגשנו בקיבוץ ולקשרי החברות והידידות היה המשך טבעי.החיים לא פנקו אותך יצחק! בגיל די צעיר חלתה פסיה, רעיתך היקרה, הטיפול בה והמסירות ללא גבול היו למופת. במשברים הקשים ביותר מצאת את הדרך לשכנע רופאים בצדקת תביעותיך. את זמנך ידעת לחלק בין העבודה, בתי החולים וטיפול בילדים קטנים.עברו אך עשר שנים ופוקד אתכם האסון הכבד כשבנך יהודה, הבכור והיקר מכל, נלקח מכם לתמיד. לבטים קשים , והכרעה לא פחות קשה של ניתוח לב. אתה החולה והחלש עמדת כסלע איתן והתגברת על כל הצרות. בכל תלאות חייך, היה לך רצון עז לתת לקיבוץ למעלה מכוחותיך: בתפקיד אחראי ב"אסקר". שנים בגזברות –פנים ובעיקר בשעות של אחרי העבודה, גזברות המוסד, יוזם ומארגן את ראשית "הכל-בו". גם בעבודתך האחרונה בהנהלת החשבונות לא הסתפקת בעבודה הרגילה. שקדן היית ללא גבול.חשבנו לתומנו  כי התגבר יצחק על כל התלאות והרגשתו טובה.פתאום כרעת ונפלת. גופך נשבר ומקומך בבתי חולים. מזמן לזמן חלה השתפרות מה, ורואים אותך על כסא גלגלים. קווינו שסוף סוף תתאושש ותתגבר, חזרת הביתה ובמאמצים ניסית לחזור גם לעבודה. אף לא ארכו הימים ואתה חוזר לבית חולים.סודרת לבסוף למוסד מפואר וחדיש שאין רבים כמוהו בארץ. מצבך הורע שוב ולא יכולת כבר ליהנות מהתנאים המשופרים.                    פעמים רבות בקרנו אצלך ותמיד התעניינת על הנשמע בבית. שמחת עם כל חבר שבא לבקרך. אפסו כוחותיך והאדישות השתלטה עליך. לאחרונה קשה היה לדובב אותך. אך כשסופר לך שרותי עומדת להתחתן, נדלק ברק בעיניים הכבויות ובכוחותיך האחרונים שאלת –מתי רותי מתחתנת?זאת היתה משאלת חייך ולא זכית לה.עצמת את עיניך לעד במיטה צחורה, רחוק מהמשפחה ומחבריך שבקיבוץ.                                                                                                     יהא זכרך ברוך                                                                                                        חנקה ודב אילתיצחקקשה לי לכתוב עליך, ועוד יותר קשה לי להסתגל למחשבה שאתה אינך עוד אתנו.הכרתי אותך יצחק, תקופה ארוכה מאד עוד בהיותנו יחד בהכשרה, וזה לפני 42 שנה.אני עליתי ארצה ואחרי זמן גם אתה באת. הקמת לך משפחה, נולדו ילדים ואתה גידלת אותם במסירות מופלאה.חבל רק שלא הספקת הרבה זמן ליהנות מכל הטוב הזה. פסיה חלתה, ורק הקרובים  לך ביותר ידעו את התמסרותך הנפלאהלילדים ובמיוחד לפסיה. לא פעם הייתי יושבת אצלכם, הייתי שואלת את עצמי, איך אתה יצחק מספיק את הכל, ועוד על הצד הטוב ביותר.ותמיד תמיד היית מסביר פנים, לכל אחד ואחד.ידעת לשמוח ולצחוק ולהנות , למרות כל היסורים שפקדו אותך.רצית להמשיך לחיות, אפילו עם כאבים ומגבלות, סבלת בשקט והימים האחרונים יצחק עברו עליך בצורה קשה, ואתה ניסית לפסוח על פני זה, אבל הגורל התאכזר בך.נזכור אותך יצחק תמיד, איך היית איתנו שנים רבות, דמות יפה וצנועה, מקרינה סביבה טוב-לב, עדינות ושמחה.                                                                                                          רבקה שר