(01/06/1946 – 09/01/2020)

<< חזרה לאתר הנצחה

איתן שלי.

קשה לי לכתוב לך דברי פרידה. לא כך חשבתי שיגיע הסוף, כשעוד הרבה שנים יפות יחד יכלו לצפות לשנינו. היה לי קשה כל כך לראות את הסבל שלך בשנים האחרונות – השתדלתי להיות חזקה בשבילך. היית אבא מסור ואוהב לילדינו וסבא מאושר לכל הנכדים. תמיד ידעתי שיש מי שדואג לכולנו, תמיד היה על מי לסמוך. קשה לי מאד להשלים עם העובדה שאתה איננו, קשה כל כך להיפרד. נשארו זיכרונות של ימים מלאי אהבה צחוק מוזיקה ושמחה. אתה אתנו בליבנו לתמיד. נוח על משכבך בשלום. אנצור את אהבתנו בלבי לעד. שרה שלך.  אבא יקר לפני כמה שבועות, אמרתי לפיטר שאני מרגיש שהביקור שלנו בארץ יהיה הביקור האחרון שבו ניפגש. כשבאתי לבקר אותך לפני יומיים, לא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שבה נהיה ביחד. תודה שחיכית לי ושאפשרת לי להיפרד ממך. השנים הארוכות בהם אני חי בקליפורניה לימדו אותי להשתמש בזיכרונות שלי כדי להרגיש קרוב. הצד החיובי בלחיות דרך הזיכרונות היא האפשרות לבחור ולהיזכר ברגעים הטובים של כולנו מבלי לחוות את הכאב והמאבקים איתם התמודדת אתה. אני מוקיר תודה עמוקה לאמא, לקרן ואביטל, ולכל מי שנשא אותך בעזרה ובאהבה ואולי הקל במעט על סבלך. אהבתי את טוב לבך וצניעותך ואת היכולת שלך לקבל אותי תמיד באהבה. טבעת בי את האהבה לטבע ולימדת אותי להיות נדיב וסלחן. אני זוכר את הביקורים שלנו בדליה אצל הסבים ואיווה. איך היית תמיד גאה כל כך להציג אותנו בפני כולם. כשחלפו השנים חווית את אותה גאווה עם הנכדים ואני יודע עד כמה אהבת לבלות אתם זמן איכות. אהבת את אמא ותמיד דאגת לשלומה. עכשיו כשאנחנו נפרדים נדאג להקיף אותה באהבה ובדאגה. תודה לך אמא על כך שהיית מסורה כל כך בדאגתך לאבא. אני יודע עד כמה אבא אהב אותך והעריך את כל מה שעשית למענו. נוח בשלום א ב א, עכשיו – כשאתה חופשי מגופך – עוף גבוה לזוהר בשמים אוהב אותך מאד נעם.  לסבא איתן אני מכירה אותך רק 9 שנים אבל כל רגע ש היית אתי שווה את כל השמחה שבעולם. אף אחד לא ציפה שכך זה יגמר. לכל דבר יש התחלה ויש סוף ובכל זאת אני רוצה להודות לך על 9 שנים של מחה ואהבה שנתת לי לאני לך. ממני – הדר מאירי איתן שמעון פרידה מחבר מלווה תמיד בצער, צער על הליכתו לבלי שוב, וצער על חסרונו בעתיד. מלווים אנו את איתן בדרכו האחרונה. ספור חייו הוא כל מה שנגעה ידו, כל מה שהניע אותו, הצמתים הגורליים של מסלול חייו והחיבור האישי עם הכללי והחברתי. איתן נולד בשנת 1946 בקבוץ דליה למלכה ומנחם שמעון. איתן ואחותו גדלו להורים מעורבים ופעלתנים: האם הקדימה את רוב הנשים של זמנה בהיותה בעלת מקצוע בתעשיה, והאב, איש מפ”ם, שהרקורד שלו .כולל, בין השאר, שליחות בחו”ל, וניהול מועדון “צוותא” בתל אביב.באוגוסט 1970 הצטרף איתן לכפר מסריק עם נישואיו לשרה אותה פגש בקבוצת הש.ש. בקבוץ זיקים. כאן בכפר מסריק בנו שרה ואיתן את ביתם ולהם שתי בנות ובן, קרן, אביטל ונועם. עם הזמן חבקו שלוש נכדות יערה, עופרי והדר, ושלושה נכדים יהלי, אורי וירדן. איתן הוא איש משפחה למופת, אוהב, משקיע, מטפח את הבית, את הילדים, ואת עצמו לאור שאיפותיו. איש של תחביבים: טיולים בארץ ובחו”ל, ותשבצי היגיון. המעבר לכפר מסריק דרך ההתנדבות בשנת השירות צבע בצבע מיוחד את מי שהפך להיות עם השנים איש של קהילה, איש, שהנתינה וההתנדבות מהווים את תמצית חייו.50 שנה של חיים בכפר מסריק קשרו את איתן לקבוץ בקשר חזק עד שורשי הנימים העדינות. לחיות בקבוץ בשביל איתן זו שפה מיוחדת, זה עיצוב דמות של חבר בקהילה, שיש בה הסדרים משלה, ויש בה יחסים של חברות, וכל זה לאורו של אידיאל חברתי אותו ספג בבית הוריו.כשאתה סוקר את תולדות חייו של איתן בקבוץ לאורך אותן 50 שנה אתה מוצא שהן ספוגות בעשייה:שנים של עבודה כטכנאי טלביזיה וכמנהל יצור בסילורה, ועבודה בצות הריכוז של הכלבו, ויותר מאוחר מנהל המרכולית. ואתה רואה איך בנוסף לעבודה ואף בתוכה משתלבת הפעילות החברתית והתרומה לקהילה כאילו אין האחת יכולה להתקיים ללא רעותה. אצל איתן השילוב הזה היה “בילד אין”:חבר ואף רכז של ו. חברים – הועדה המאשרת והמנהלת את ענייני החלוקה של המשאבים החברתיים. אצל איתן החלוקה היא מוקפדת תמיד עפ”י אמות מידה של צדק חלוקתי – התור בהתאם לוותק, במאמץ שכולם יהיו שבעי רצון.ביחד עם לאה שמיר ז”ל שימש גם כרכז מתנדבים. והיה גם רכז ועדת ספורט.נושא ההתנדבות החברתית היה בדמו של איתן: בעבודתו בסילורה כמנהל ייצור במשך שנים רבות, גילה רגישות מיוחדת לעובדים, הן ביחסו כלפיהם במפעל, והן ביחסו לבעיות המשפחתיות כשעלו. מעבר לשעות העבודה היה נענה לקריאות של חברים (במיוחד הותיקים) לבוא לתקן את הטלביזיה אם זה בחורף, ואם זה בשעות החשכה, כל זה ללא תמורה. איתן יזם והקים את השירות לתיקון אופנים וניהל אותו שנים רבות. בכל יום שישי היו האופניים סדורים “לימין שור” ליד הסדנה כתפאורה לאיתן המסביר פנים, הסבלן, הנכון תמיד לייעץ ולפתור בעיות.בעלון הקבוץ “הד הנעשה” היה פעם מדור שנקרא “מילה טובה”. בעיון בעלוני העבר אתה מוצא שאיתן הוא אלוף המדור: שם נכתב עליו שהוא “ראוי ליישר כח, ולמילות ההערכה רבות, על פועלו המתמשך זה שנים ועל הרוח החברית והנעימה”.ובעלון אחר מאוחר יותר: “לאיתן, אחרי שנים של שירות מעולה לציבור בהנהלת המרכולית ועם צאתך לגימלאות תודה גדולה מציבור החברים והילדים על מסירות ועבודה בכל שעה שנדרשה, על מאור פנים ויחס חם לכל פנייה גם בשעות שהמרכולית היתה סגורה”.איתן היה משרת ציבור במובן הגבוה ביותר שניתן להגדרה. השילוב של מילוי תפקידים עם מוטיב ההתנדבות עובר כחוט השני בכל ימי חייו וזהו קו אופי מיוחד, שנובע מתפיסה ערכית של חיי הקהילה.בפרק חייו האחרון הלך איתן והתרחק מעין הציבור בעקבות מחלה שהלכה והתישה את כוחותיו. הזמן שלו כמו עמד מלכת, בניגוד גמור לפרקי חייו הקודמים, פרקים דינמיים, עם נוכחות חזקה. אך מאחר ואיתן נגע באנשים שסבבו אותו, נגיעה של טוב לב, ועיניו המשיכו להאיר מתוך השתיקה המתארכת, תשאר דמותו חקוקה בליבותיהם. מתוך אותו שקט אני רוצה להקדיש לך איתן שיר לפרידה.  תֵּן לִי לָמוּת בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט בְּלִי טְקָסִים בְּלִי תְּפִלּוֹת אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, אִישֵׁי תְּהִלּוֹת.   תֵּן לִי לָמוּת בַּחֹשֶׁךְ בְּלִי נֵרוֹת בְּלִי קִדּוּשִׁין בְּלִי אֲמִירוֹת. כַּסֵּה אוֹתִי מַלְבּוּשִׁים לֹא עוֹטְפִים מִדַּי לֹא חוֹנְקִים, לְפִי מִדּוֹת.   לֹא מִטַּת עָפָר לֹא מִטַּת נְגֹהוֹת – פֶּתַע בַּל אֵדַע בַּל אֵרָתַע, תּוֹר פְּלָאוֹת.   תֵּן לִי לָמוּת בְּשֶׁקֶט רַק כָּךְ רַךְ בְּקֶצֶב פְּעִימוֹת. וְרוּחַ שַׁאֲנַנָּה תִּכָּנֵס בָּאוּלַמּוֹת.   pasting