(27/05/1924 – 07/01/2004)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה זיוה שטנגרנולדה: 27.5.1924נפטרה: 7.1.2004 אמא יקרה,הגיע הרגע הקשה ועלינו להפרד: רצינו אותך עוד שנים לצידנו, אבל המלאך הרע ההוא בחר הפעם בך.עד הרגעים האחרונים שמרת על צלילות הדעת והמשכת לרקום תוכניות לעתיד. אבל אתמול נדם לבך. כך הסתיימה מסכת חיים ארוכה של כמעט 80 שנה:אלה החלו בגרמניה, שעד מהרה הלכו שמיה והתקדרו. ברגע האחרון , במסע פתלתל, ברחת מגרמניה לארץ ישראל, כשברקע קולות הנפץ של ליל הבדולח.רבים מבני משפחתך נלכדו באירופה וסופם המר לא איחר לבוא.ימי האימה נכרתו עמוק בלבך והטביעו בך את חותמם לעד.כאן בישראל כשאת בת 14 בלבד, מצאת מולדת חדשה – מולדת שרצתה בך, וקלטה בהדרגה את שארבני המשפחה ששרדו.כאן מצאת את אהבת חייך והקמת משפחה עם אבא; כאן נולדו הבנים והנכדים שכה אהבתם, לטובתם הקדשתם את כל מאודכם במסירות אין קץ. מחלתוומותו של אבא העמידו בפניך אתגר עצום: ואת אכן התמלאת בתעצומות נפש.התייצבת לצידו ברגעים קשים מנשוא, באומץ –לב ובמסירות טוטאלית. גם לאחר הסתלקותו של אבא, של סבא חיים, המשכת במאבק הקשה ושמרת על עצמאות מעוררתכבוד; המשכת לטפח את הבית, את הגינה ואת הקשרים החברתיים; המשכת לעבוד, ללכת לחוגיםולהשתתף בפעילויות אחרות. עד לאחרונה עוד גילית חברים חדשים מבית הספר היהודי היוקרתי בו למדת בברלין; ביחד יכולתם להתרפק על זכרונות לפני שהכל התמוטט...זהו אמא – אנחנו נפרדים, בינתיים.אנחנו נזכור אותך לטובה לעד, ואת נוחי על משכבך בשלום למנוחת עולמים. שלך באהבה, בנך אהוד וכל המשפחה.... מתוך דברים לזכרה:יום גשום וסוער היה אתמול והחורף הראה את כוחו לכל.בבית העזר המחומם אירחה זיוה את זאב, חברה מנוער, שנכנס לראות מה שלומה הם ישבו ושוחחו בנחת ובשלווה. כמה דקות לאחר צאתו של זאב, צנח פתאום ראשה של זיוה, כאילו נרדמה לרגע והיא החזירה את נשמתה לבוראה. בשקט ובצנעה, בלי טקס ובלי התרגשות נפרדה מאתנו לתמיד... זיוה נולדה בלייפציג שבגרמניה בשם ברטל.אביה עסק במסחר ומצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב...עם עלייתו של היטלר לשלטון החיים נעשו קשים והמשפחה התפרקה, זיוה נשארת עם אמה לדאוג לפרנסת המשפחה. היא מקבלת חינוך ציוני לקראת העלייה ארצה ושבועיים לפני ליל הבדולח, עולה לישראל עם אביה ושנה לאחר מכן הצטרפה גם האם למשפחה בארץ.בגיל 14 התאקלמה זיוה בגרעין בגן שמואל שנתן בית חם לבני הנוער שהתחנכו בו. ב 1942 הגיעו חלק מחברי הגרעין להשלים את קיבוץ משמר-זבולון , לימים כפר מסריק.בגיל עשרים ושתיים מתחתנים זיוה וחיים ומקימים משפחה , נולד יגאל הבכור ואחריו אהוד.זיוה עבדה באסקר ולאחר מכן עשר שנים במטבח ומשם עברה לדוכן למכירת פרי ליד תחנת הדלק.בשנת 1973 נכנסה לעבוד במזכירות. בגיל די מתקדם למדה להדפיס במכונת הכתיבה ובגיל שישים ושמונה , אפילו נסעה לחיפה ללמוד ולהעמיק יותר בנושא כדי לעמוד בדרישות התפקיד.עבדה כמזכירה טכנית כעשרים וחמש שנה ומספר גדול של מרכזי משק ומזכירים נעזרו בכישוריה וחריצותה. זיוה מצידה ראתה בעבודתה זו את ביתה השני ומאד אהבה לעשותה.הזמן לא עצר, הבנים התחתנו, נולדו הנכדים והחיים זרמו בשטף וביציבות.במשך השנים השתתפו חיים וזיוה בפעילויות רבות ובחוגים, בקיבוץ וגם מחוצה לו, ובעיקר אהבו לטפח את הגינה והעציצים של המרפסת. בכל דירה בה גרו הקפידו על גינה מטופחת ובית חם ותרבותי.חיים שעמו פסעה ביחד כ-שישים שנה, נפטר לפני כחמש שנים. בשנה האחרונה הורע מצבה הבריאותי ולבה כבר לא היה כתמול שלשום. זיוה עוברת להתגורר בבית- עזר אך שומרת את דירתה וממשיכה לטפח אותה כאומרת – אולי עוד ארגיש טוב יותר ואוכל לחזור הביתה. אך הסוף בא אתמול, בהפתעה מסוימת, גם לחבריה הקרובים שהיו מודעים היטב למצבה.ליגאל ורותי, לאהוד ולורדי, לנכדים ולכל שאר המשפחה הגדולה שזיוה כל כך אהבה וליוותה בעין דואגת ומעודדת- אנחנו אתכם בצערכם, מי יתן ותשאבו נחמה מאהבתה של סבתא זיוה.יהא זכרה ברוך ושמור בלב המקום הזה. כשהיא מצטרפת היום אל חבריה הרבים הנחים כאן את מנוחתם, לתמיד. (נכתב ע"י עופר ואברהם ע"פ דברים בארכיון)
