(02/07/1914 – 24/06/2008)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה מישו שטייןנולד: 2.7.1914נפטר: 24.6.2008 ימים עצובים עוברים על כולנו. נדמה שכבר שנים הרבה ואולי אף פעם לא הבאנו שלושה חברים לקבורה בתוך עשרה ימים. כל חבר וחברה ההולכים מאתנו הם עולם מלא ומיוחד במינו, אבל דמותו של מישו ממנו אנו נפרדים היום, היא יוצאת דופן וגם סמלית במידה רבה.שהרי מקבוצת ראשוני הראשונים שהקימו את הקיבוץ שלנו ועד היום, היה אחרון הבחורים שחי בינינו שבעים וחמש שנים של עשיה ותורה גם יחד.מישו נולד בעיר קטנה בהונגריה שהיתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא היה הבן הצעיר שנולד להוריו אחרי שתי בנות. אביו היה נהג רכבת וזיכרונות הילדות שלו קשורים היו לקטרים ולמסילות ברזל. כשהיה בן 13 עברה המשפחה לעיר ורוטקי שבסלובקיה שם גם הספיק לחגוג את בר המצווה שלו. שנה לפני תום לימודיו, בשנת 1933 עזב הכל ועלה ארצה כחבר גרעין השומר הצעיר שייסד והקים קיבוץ חדש בבת גלים שבחיפה.מישו בלט מהרגע ראשון בקבוצת החלוצים הצעירה. היה גבוה משכמו ומעלה, יפת תואר, שרירי ומרשים, יש אומרים כוכב קולנוע ממש. הוא עבד בסבלות בנמל, למד את מקצוע הטפסנות והיה ציר מרכזי בקבוצת הבנין של הקיבוץ שעבדה במקומות רבים בארץ הצעירה.היה נוטר נושא נשק בהגנת הישובים והדרכים ועבד במפעל הלבנים נעמן שם היה מסגר וגם באסקר שייצא צבעי הסוואה לשימוש הצבא הבריטי.בשנים הבאות עבד במחסן התבואות ואז החל פרק חדש בחייו- החינוך.הוא נקבע ללמד עברית את קבוצת שלהבת, ילדי חו"ל שהגיעו לקיבוץ ולא ידע את השפה. בעקבות הצלחתו , יצא לסמינר הקיבוצים והפך לאחד המורים הראשונים בקיבוץ. הקבוצה הראשונה שקיבל לידיו היתה "שיבולים", וברוח אותם ימים היה מורה טוטאלי – שחייב היה ללמד את כל המקצעות בעצמו.מישו היה תמיד פעיל וספורטאי בולט ונחשב כמנחית הראשי של קבוצת הכדורעף של הקיבוץ שהצטיינה והתפרסמה כשזכתה בגביע אלכסנדר זייד הנחשב. תמיד היה בחור מרשים והנשים שסביבו נפלו לרגליו בעשרות.עם השנים, התרכז בלימוד נושאי הטבע- ביולוגיה וזאולוגיה והפך למומחה בעל שם בתחומים הללו. בארכיון הקיבוץ, התיק של מישו מלא בעשרות מכתבי הוקרה ותעודות רשמיות החתומים ע"י גדולי הפרופסורים לטבע שקמו בישראל וזה הוא רק חלק מהארכיון הפרטי המצוי בחדרו שלו.כאשר יפתח, יתגלה בתוכו אוצר אמיתי של תיעוד אישי וקיבוצי בתחומי הסביבה והטבע כמו גם החינוך וההיסטוריה. לא תהיה זו גוזמה לומר שמישו היה ידען ענק בתחומים רבים: היסטוריה, ארכיאולוגיה, תנ"ך,עברית ומדעי הטבע ומי שרק מצא את הדרך לדובבו יכול היה לגלות עולם מלא שנשמר בזכרונו המדהים ומוחו הצלול עד יומו האחרון.הוא הפך לחוקר ואיש אקדמיה מוערך ביותר ועבודות המחקר שלו על העטלפים , ועל הצבים רכי השריון , על הנעמן ועין-עפיה, על נדידת הציפורים, ועל חזירי הבר והזוחלים והנחשים, כולם מתועדים ומסודרים למופת בארכיון הפרטי שלו.ילדי הקיבוץ הראשונים זוכרים את נסיונות האילוף של האווזה ליבושקה והחזיר גפ-גפ וגוזלי עורבים ועוד ועוד ללא סוף. בשנת 1938 הקים משפחה צעירה יחד עם לאה ונולדה בתו רמה ואחרי שמונה שנים גם בנו אלי.נדמה שמפעל חייו היה משק הילדים שקיבל לידיו בשנת 1954 אותו הפך למוסד ברמה שלא היתה ידועה עד אז. משק החי נעשה למעבדת לימוד וחינוך ברמה אקדמית . מאות תלמידים מהקיבוץ, מהאזור ומכל הארץ, עלו אליו ללמוד ממנו תורה ולעשות עבודות גמר בהנחייתו. במשך כל אותן שנים הוא מתמיד לעסוק במחקר ולימוד, בהרצאות וליווי סמינרים בנסיעות והופעות בכל הארץ.במבט לאחור עולה תהייה: מדוע איש מיוחד ומוערך כל כך כלפי חוץ, זכה לדימוי שונה ובעייתי בין חבריו שלו בקיבוץ פנימה. אפשר לנחש שאופיו הקשה והבלתי מתפשר ביחסיו עם מוסדות הקיבוץ ואולי גם נסיבות אישיות גרמו לכך וחבל. השנים עוברות, מישו חדל מהוראה פעילה אך בביתו שלו, בגינתו ובבריכות המים במיוחדות שבהן, המשיך כל השנים במחקר ולימוד אישי תוך ניסויים שונים כדי לפצח עוד תעלומות ועוד שאלות שמעסיקות את חוקרי הטבע הגדולים.הסתגרותו לבדו בין כותלי ביתו, היו אולי גורליים בימיו האחרונים, ימים עצובים של איש מיוחד שבעוד שבוע היה אמור לחוג את יום הולדתו ה 94.מישו היה בין הלוחמים הראשונים שעלו על תל-דאוק במאמץ להגן על אדמות הקיבוץ בעמק הנהדר שלרגליו, הוא חקר את עתיקותיו ואת ההיסטוריה שלו וגם את החי והצומח שעליו וסביבו. היום אנחנו מניחים את גופו- שבע הימים והתלאות באדמת התל ומתפללים עבורו למנוחה אחרונה.לרמה, ואלי למשפחה לנכדות ולנינים, תנחומינו , הלוואי ועם חלוף השנים והטינות הישנות, תעלה דמותו האמיתית של מישו ותקבל את מקומה הראוי בהיסטוריה של קיבוץ כפר מסריק.תהא נשמתו של מישו – האחרון שבין הראשונים- צרורה בצרור חיינו ויהיה זכרו ברוך. אברהם אילת סבא מישו – סבאל'ה, כפי שאהבתי לכתוב לך בברכות יום ההולדת,ידעתי שהרגע הזה מתקרב, ידעתי זה יהיה כואב, אבל הידיעה מראש לא מקלה ולא מנחמת, אנחנו פה כדי להפרד בפעם האחרונה, אבל לא תהיה זו פרידה עם לחיצת יד ונשיקה.זאת פרידה קשה וכואבת, מלאת דמעות, צער כאב ויגון.אני באופן אישי אהבתי אותך מאד, גם אם לפעמים היחסים בינינו לא היו על דרך המלך.אני זוכרת איך כשהייתי בביה"ס היסודי עזרת לי בשעורי הבית בביולוגיה ובאנגלית.היו לנו שיחות מאד מענינות על נושאים ברומו של עולם, במיוחד אני זוכרת את השיחות על פירוש שמות משפחה.היית מסביר לי על העבודות שעשית על עטלפים, פרפרים, אירוסים ועוד.אני מקווה שיהיה שימוש חינוכי לכל העבודות שעשית, השקעת בזה שעות רבות – צילום, הדבקה, עיטור, סידור ועוד. מאד אהבת לספר לכל מי ששאל ושרק היה מוכן לשמוע.הייתי מצלצלת אלייך בשבת אחה"צ ב- 17:15 ובאה ברבע לשש, אהבת שזה יהיה בדיוק. כוס קפה, עוגה ועיתון, לפעמים היינו משוחחים ולפעמים לא. זה היה המפגש השבועי שלנו במשך שנים.לפני 9 שנים התחלתי לשאול אותך שאלות בענייני משפחה, מהשאלות צמח עץ משפחה וקשרי משפחה מעבר לים. כשגמרתי עם השאלות, התחלתי להסתכל בתמונות ולנבור במכתבים שקבלת מבני משפחה. רובם מכתבים יומיומיים בינך לבין אחיותך, חלקם מכתבים בעלי ערך רב מאד מבחינה משפחתולוגית. המכתבים והתמונות היו בסיס לעוד שאלות שקיבלתי עליהם תשובות, ממש לא האמנו איך אתה זוכר כל כך טוב את הפרטים על בני משפחתך ואת הסיפור המשפחתי.עכשיו נשארנו עם כל המכתבים והתמונות אבל בלעדיך.היו שאלות ששאלנו שגרמו לך כאב רב – כשנזכרת בבני משפחתך הרחבה שנשארו בוורטקי (סלובקיה) ונספו בשואה. אתה מחית דמעה, סיפרת מעט, ובזה זה נגמר. היו גם את הסיפורים על משפחתך הקרובה – על הדרך שעשיתם והחיים הקשים שהיו לכם בהונגריה –סלובקיה, בגלל דעותיו הפוליטיות של אביך ויצר ההרפתקנות שלו.בשנים האחרונות עלו אליך לרגל בני משפחה, הם באו לשמוע אותך וממך על החיים שם, להוציא ממך בדל אינפורמציה על קרוביהם. אתה סיפקת להם את מבוקשם והם היו מאושרים מאד.הערצתי אותך איך החזקת את הראש מעל המים כשהיית בבית עזר לפני שנה. האכלת את הדרורים, חשבת ועסקת בעניינים שברומו של עולם. גם לאחרונה ידעת מה לעשות כדי להמשיך לתפקד כמה שאפשר בבית, כדי לא לשקוע.היו בנינו לפעמים ויכוחים שטותיים , האופי שלך ושלי התנגשו. אבל תמיד זה נגמר בכבוד הדדי, נשיקה חיבוק. אני חושבת שכל מה שכתבתי עד עכשיו זה רק פסיק קטן מכל מה שהיה.אתה תמיד תישאר איתי בזכרונותי, בליבי, אתה תמיד תהיה חלק ממני. טבעת בי יסודות שהם כבר לק ממני,אבל אני תמיד אזכור ממי קיבלתי אותם.אוהבת אותך מאד ואזכור אותך תמיד, נכדתך מירקל'ה - עמירה
