(07/06/1914 – 19/06/1978)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה זוסיה רפאלינולד: 7.6.1914נפטר:  19.6.1978 זוסיה בן עירי היה, עזב את ביתו  לפני הרבה מאד שנים, עם גל החלוצים שיצאו להכשרה ועלו ארצה.צעיר מאד היה אז, מלא חיים יפה תואר.זכור לי ביתו של זוסיה . בית אבא ואמא, היה בית קטן על גבעה, נקי – מלא חן. ארבעה בנים  ושתי בנות הייתם. אמא חייכנית וטובת לב. אבא שהיה עובד כפיים, שפרנס את משפחתו בצנעה.נעים היה בבית הוריו של זוסיה. זוכרת אני שהיתה גיטרה אחת ותמיד נשמעו ממנה צלילים, כולם למדו לפי התור...בזמן הפנוי קראו ספרים. זכור לי הריח הטוב של הלחם שאמא הייתה אופה לבד בבית.בספטמבר 1939 פרצה המלחמה. את אחיו של זוסיה, את ראובן גייסו לצבא הליטאי. הייתי אותה שעה בבית הוריו.אמא כיבדה אותנו במרק חלב טעים. ישבנו כולנו מדוכאים, מצפים לבלתי ידוע. באותה שעה נכנס הדוור והביא מכתב מארץ ישראל – מזוסיה.כולם קראו את המכתב בשקט... כל אחד היה חרד בליבו- מה יהיה? האם אתם שם בארץ יודעים מה מתרחש פה?... האסון היה גדול , טרגדיה איומה, יחד עם כל היהודים נרצחו גם כל בני משפחתו של זוסיה.אחרי השיחרור ביקרתי בעירנו מרטש החרבה.  ביקרתי באותו בית קטן , על אותה גבעה – אבל בתוכו גרו הגויים הרוצחים. עליתי על המרפסת, הסתכלתי פנימה: אותו שולחן, אותו ספסל שהכרתי בעבר...הלכתי לבית הקברות והגויים סיפרו את כל הסיפורים האכזריים, איך התעללו ואיך השמידו את כל אנשי עירנו.כשהגעתי לארץ סיפרתי קצת לזוסיה על מה שקרה לנו, ומה שראו עיני...מפעם לפעם במשך השנים שאני בקיבוץ היה מבקש שאספר עוד...אנחנו פה בקיבוץ, כמה מהשרידים האחרונים מעירנו מרטש : זוסיה היה היחידי ממשפחתו שנותר בחיים.... והנה בא היום המר ליבו של זוסיה הפסיק לפעום – וזוסיה איננו, השריד האחרון ממשפחתו...                                                                                   יהי זכרו ברוך.                                                                                      .                 מלכה שמאליעוד מקורות חייו:בגיל 15 הצטרף זוסיה לקן השומר הצעיר, היה בהכשרה חקלאית במשך שנתיים ועלה ארצה בינואר  ב 1933 והיה בין מייסדיהקיבוץ-אז קיבוץ צ'כו ליטא.עבד בקבוצת הבנין –הקבלנית אשר בנתה אז בחיפה ובקריית חיים. עם החמרת המצב הכלכלי של היהדות בעיירות ליטא, בשנות ה-30 כל שכנותיה של גרמניה כבר חיו בצל הפחד של החיה הנאצית והאנטישמיות האלימה הגוברת בארצותיהם, היו רבים מאד בפלשתינה א"י דאז אשר חיפשו אפשרויות לעזרה.זוסיה, עדנו רווק , עזב את הקיבוץ לשם עזרה להורים וכן עזר לאחיו החולה בארץ. בחיפה עבד כטייח עצמאי ומבחינה כלכלית היה מאד מבוסס . הקים משפחה ונולד לו בנו הבכור גיורא.על אף מצבם החומרי הטוב לא ראו זוסיה ושושנקה סיפוק בחייהם בעיר ושבו לקיבוץ – הביתה.מאז תרם זוסיה כמיטב יכולתו לביסוסו של הקיבוץ. היה בין העובדים הראשונים והבכירים בפלחה ומספר שנים ריכז את הענף .היה מנהל הפרוייקט של עין-אפיה – נעמן.היה בין מקימי המטע והכרם בקיבוצנו ובמשך כמה שנים ריכז את הענף.היה הרבה שנים (כמה קדנציות) רכז הבניה וניצל את כל הידע והניסיון אותם צבר בתקופת עבודתו בבנין בעיר.בשנים האחרונות עבד בסילורה וגם כאן נתן את המקסימום שחבר בגילו ובמצב בריאותו יכול לתת, כי כבר כמה שנים קיננה מחלה בליבו. זוסיה היה אב טוב לילדיו, סבא אהוב על נכדיו, בעל מסור לאשתו וחבר נאמן לכולם.מטבעו לא היה פעיל-ציבור, אולם היה חבר מפלגה וחי את הקורות במפ"ם עם האצבע על הדופק הפוליטי.ער, תוסס ודינמי היה כל חייו ועד רגעיו האחרונים כשידיו על המכסחת, בשעת הצהריים הלוהטת ביומו של ה-19 ביוני, כאשר ליבו לא נשמע לו.משאלתו היתה שלא יספידהו ורשימה זו – לדמותו של זוסיה- במקום דברים על הקבר.                                                                                                    יהא זכרו ברוך !                                                                                                                  בצלאל שמאלי.אבא...אנו עדיין עומדים פצועיםונדהמים מהעובדה שהתיתמנו ממך לעד...הפעלתנות הפשוטה והבלתי נלאית שלך בכל – יותר לא תהיה נחלתנו! אבא, כאשר שיגרת החיים שלטה בכיפה, כמעט ולא שמנו לב לפועלך ולמשב הרוח הרענן והחם שאתה הקרנת.אולי האופן שבו נאספת אלי קבר- מיתת נשיקה – יש בו נחמה פורתא עבורנו...אני מנסה לשוא למצוא לשפתי מילים, שבכוחן יהיה לבטא – ולו במעט- את אשר חשים אליך אמא, גיורא, יובל אני והנכדים ושאר קרובי המשפחה.אבא, קטונתי מלאמוד את מעשיך האפורים והיומיומיים, ובכלל, את רצונותיך הפשוטים והכנים: שיהיה לנו טוב ושחס וחלילה לא יחסר למישהו מאתנו דבר! במרצך הבלתי נלאה טרחת יום ולילה לרפד את ענפי המשפחה השונים: אלו ששינו מסלול בחייהם ועברו לגור "בעיר הגדולה"- אם זו מיכל או גיורא, או קטי ויובל שהחליטו לטעום קצת חיים שונים בארץ אחרת, רחוקה וענקית- ואם זה אני ומשפחתי, כאן בבית.אבא, מעל לכל:  לפתע פתאום השארת את אמא לבד... אנחנו נשתדל בכל מאודנו לעזור לאמא - למלא את החלל שהשארת קצת גדול עלינו. אבא, יקר אומר לך: אמא חזקה-חזקה ובכח אישיותה אנו מונהגים, ואלי משום כך קצת יותר קל לכולנו ...אבא, לגבינו אתה "רק" שינית נתיב, ומשום כך נמשיך לשמור על קשר עמוק, גם אם אנו נאלצים לעשות זאת דרך הזכרונות וחייבים לחשוב עליך בלשון העבר.אבא, נוח לך שם- בגבעה, שאתה-אתה, בגופך החסון, הנחת לידה את היסודות למפעל חייך בעבר: המטע.                                                                 שלום לעפרך !                             בדמעות אוהבות, בשם כולנו                                                          ארנון.