(20/07/1912 – 21/10/1975)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה שלמה ריז'וב נולד: 20.7.1912נפטר: 21.10.1975 עץ נגדע מקרבנו. עץ גדול. ענף, עמוק ומסועף – שורשיםשלמה היה כעץ שתול על מים רבים- הוא שלח שורשים באדמת כפר-מסריק, בתשתית קיומנו הקיבוצי. הוא היה אדמה ומים,עץ מגן ומצל, פרי ושורשים, שורשים.כל מה שנוצר כאן, כל מה שניטע, נזרע, צמח ובשל, כל מה שנבנה – לשלמה היה חלק בו – שלמה היה חלק ממנו.מראשית התקשרותנו אל המקום הזה – בחיפושנו, בתוכניותנו, בטעויותנו,בענפים שקמו- בקיבוץ שהתבסס, במאבקים על קיום פיזי ממש, ועל יכולת משקית ועל חברה שתיווצר. שלמה היה בכל. שנתו נדדה כדי שהקיבוץ יגיע אל הנחלה ולא ייכשל בדרך. הוא לחם את מלחמות הקיום שלנו, השכים קום ונשא את התיק העמוס של תכניות ותביעות וחובות וחלומות. הוא רב את ריבנו, הרעים בקולו, היה נציג ומבצע, היה הכלל, אשר דבר מהנעשה בקיבוץ לא נעלם מעיניו.שלמה היה מהנושאים את הקיבוץ על השכם שנים רבות, שנים קשות, שנות בראשית ושנות התפתחות , שנות שמחה ונחת ועיתות תסבוכת ואכזבות.במירוץ זה, המאבקים הללו, האחריות הגדולה שנטל על עצמו ונשאה – נפגם לבו הער, הרגיש של שלמה.הוא מעד ונפל ואנו עומדים נדהמים. איש כזה, כולו עשיה! גם הוא לא האמין תחילה והוא קם , וכשל עוד הפעם. ואז חש –כי המירוץ הגדול תם והשלב החדש משנה הרבה, מאיט את הקצב מאונס, מצמצם, שם סייגים.ואנו חרדנו: כיצד יעמוד באלה הדינמו הזה של כפר-מסריק? כיצד יסתגל אל המציאות החדשה של מגבלות בריאות?שלמה, אשר מנעוריו בקן השומרים בעיירה – דרך הכשרה מפרכת ועליה לגרעין ולקיבוץ "היוצר" – עד היותו מבוני הקיבוץ שלנו – לא ידע מנוח ועמידה מהצד- לא יכול היה להפוך עורו. הכל נגע לו כמקודם, הכל היה אכפת. עבודתו בהנהלת חשבונות היה המשך של ענין פעיל באינטרסים של הקיבוץ. מה נספר על שלמה- כשלא ניתן פשוט לדבר על אדם זה, על שלמה ריז'וב בלשון עבר. הוא ברקמת חיינו, במרכז בלב המשק, בחברה.הוא הרבה לקרוא, היה ער לעניני העם והמדינה והעולם העגול, אך בבית, בקיבוץ הוסיף להיות מעורב גם כשנצטווה לשמור על בריאותו. הכל עלה לו בבריאות.במיטב שנותיו הוסט מהמסלול העיקרי של פעילות יוצרת, של מרץ מתפרץ לכל אפיק נחוץ, של קולות וברקים ודיבור רם – כשכל אחד מאיתנו ידע – כמה אהבה ורגש ואף סנטימנטליות טובה מצטברים באדם זה שחזיתו מחוספסת וקולו בוטח. נדמה היה כי עם השנים מצא דרך לחיות גם בשביל עצמו ומשפחתו האהובה – בסגנון הולם יותר מגבלות בריאות אהבת נכדיו, דאגתו לאסתר- כן הוא היה הדואג, הוא לא הסכים שיטפלו בו – אלא הוא יטפל, הוא ידאג.ואיתמר ששלמה היה לו אב ומופת וזלדה שהתקשר אליה בעבותות אהבה עמוקה.משפחה – מהיפות במשפחות האדם והקיבוץ.ראינו את שלמה תמול-שלשום, בכל מקומות הקיבוץ, מעיניו קרן חום אנושי,חייך והתלוצץ, ניסה להתגבר על מיחושים וכאבים.לא יתכן, לא יתכן שכך הלך, ולא נפרד, כך נפל ואנו לא חשנו כי זו נפילה אחרונה וסופית. הננו, באנו, נבוכים ולא משלימים, ואנו מביטים ביקירך, במשפחתך האהובה ובידידך לחיים ולעבודה ואומרים ה י ה !שלמה היה ואיננו – שלמה היקר, החזק, העושה , הדואג.שלמה שלנו – שלמה של קיבוץ כפר-מסריק. (דברים על הקבר) יצחק פטיש. זכרונות על שלמה שלמה שייך לשורת ההולכים בראש המחנה המקדמים את החברה הקיבוצית ללא הפסק. ליוויתי את שלמה בפעילויות , בתפקידים ובחיי יום יום. - המדגה שהתחלנו להקימו כענף ב 1942 – הוא יציר כפיו של שלמה מהעריסה ועד להפיכתו לאחד הענפים העיקריים בתקופת השיא שלו. - ממאז בואנו לאיזור זה להתיישבות ידענו שאדמה זו ומקורות המים שבחולות לא יאפשרו לנול הקים משק חקלאי. שטח חקלאי יחיד שעמד לרשותנו היה אבו-חשיש. בשטח זה השקענו את מיטב מאמצינו ומאוויינו על מנת להתגבר על צרות המליחות, מי התהום הגבוהים וכו'. מספר שנים זרענו חיטה, שעורה –חציר לא קצרנו. ההצלחה לא האירה לנו פנים וסימני יאוש הופיעו פה ושם, והיו אלה שנים של חשבון נפש והרהורים, האם נוכל לחיות במקום זה? - ששלמה כאיש המעשה והביצוע לקח על עצמו את המשימה- לסלול את הדרך לענף בלתי ידוע באיזור ובראשית צעדיו בארץ- גידול קרפיונים. - היהיאוש והספקות שהחלו לכרסם באמונתנו כמתישבים חדשים , הכבידו על הבירורים המוקדמים להכנס להרפתקה, אילולא שלמה היה מעמיד את עצמו בראש הויכוח בעד ונגד הקמת ענף חדש במשק- ענף זה לא היה קיים, כושר התמדתו, כושר לימודו, כושר ביצועו ואמנותו הבלתי מערערת סייעו בידיו להקים ענף המדגה בכפר מסריק. - ענענף זה שלנו הראה דרך לקיבוצים באיזור שגם אדמות עמק זבולון הצפוני ומי הנעמן יתנו פרנסה לחקלאים. כאן וכך כוננו באיזור 6000- 7000 דונם והאיזור כולו הפך להיות אחד ממקורות האספקה החשובים בארץץ - נזנזכר אני בעימות עם השלטון הבריטי על זכויותנו על מי עין-עפיה , שהיה אז אגם עתיר מים. מבצע מסובך ומסוכן שדרש סיכון ומסירות ללא גבול וללא חשבונות, נישא בין השאר על כתפיו של שלמה, שלמה ידע להעריך באינטואיציה העמוקה שלו את המשמעות של מאבקנו זה והעמיד את עצמו בראש המערכה. - ששלמה כגזבר הנושא בעול הכספים של קיבוצנו במשך עשרות שנים, הפך להיות עמוד התווך המרכזי במשקנו, מצבים קשים לא חסרו בדרכנו – עוגן ההצלה היה תמיד שלמה. כל הציפיות והתקוות הופנו אל שלמה וידענו שנוכל להיות שלווים ושקטים כשרביט הכספים בידיו. - אואוסיף עוד מלים מספר לפרק נוסף בחייו של שלמה שלא רבים מאיתנו יודעים עליו. המפעלים האזוריים "מילואות" מאז הקמתו ועד היום הזה עוררו בלבלו של לשמה חרדה ודאגה, מחד, שלמה כשותף וכחבר פעיל בארגון משקי המפרץ שקדם למילואות- תרם אישית רבות לביסוסו של המפעל האזורי, אחד הגזברים באיזור שתרם רבות כלפי פנים וכלפי חוץ. אך כאיש בעל תחושה עמוקה בתורת חיים הקיבוצית ער שלמה למגמות שמבצבות פה ושם בדרכם של המפעלים האזוריים ושאינם עולים בקנה אחד עם הערכים הקיבוציים. שלמה כאיש ריב ומדון יודע לעמוד בפרץ וגם כשהו במיעוט הוא עומד בגאון.דמותו של שלמה כחלוץ , כנותן ותורם לכלל הקיבוץ, יודע להזדהות הזדהות כה נפךאה ועמוקה עם הכלל הקיבוצי, הוא צהדמויות המחנכות והיקרות שלנו. נחרות עמוק עמוק בלבנו את זכרו של שלמה יקירנו. ארוך בן-דוד
