(10/09/1924 – 28/02/2003)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה מאירקה רוסמןנולד:10.89.1924נפטר:28.2.2003 בחורף זה אנחנו מרבים לפקוד את התל הזה ולהפקיד בו אצלו את יקירנו, לפי צווי הקריאה והפרידה של הגורל. היום אנחנו נפרדים ממאירקה רוסמן, בנאדם שנוכחותו ותרומתיו הוסיפו לקיבוץ לא רק נכסים גשמיים, אלא צבע ואופי.מאירקה נולד לפני 78 שנים וחצי בדרום גרמניה בכפר שהיו בו רק 3 משפחות של יהודים , ושמו המקורי היה Hans.המשפחה , שהגיעה לכפר כמאתיים שנים לפני כן, היתה מושרשת ומבוססת והיו לה יחסים טובים עם תושביו.הבית שלהם היווה מיזוג הרמוני של יהדות וכפריות, כאשר האמא מופקדת על המעגל הפנימי, המשפחתי- יהודי, והאבא במגע ומשא עם הסביבה החיצונית הגויית-חקלאית; היתה להם חנות כלבו גדולה והאב היה רב פעלים בתחום המכולת, החקלאות והמסחר החקלאי.לאחר בית ספר עממי בכפר, למד מאירקה בבית ספר יהודי בעיר בסמוכה, אך גם אהב לעזור להוריו בעבודה.שנות הילדות שלו ושל אחותו עליזה נחרטו בזכרונו כנעימות: אווירה אוהבת בבית, חינוך סובלני, קירבה לטבע, שעשועי שלג וקרח בחורף, התענגות על אגדות האחים גרים..כשהיה בן 10 בלבד נפטרה אמו ממחלה. כעבור שנים מעטות מכה נוספת, המטלטלת את המשפחה ואת כל יהודי גרמניה: ב"ליל הבדולח", בסוף 1938, הוכה אביו קשות ונפצע, הבית נהרס לגמרי וגם סגרו את בית הספר היהודי בעיר הסמוכה, שהמשפחה מצאה בה מקלט.הסבא של מאירקה עלה לארץ-ישראל, כי למשפחה היו כאן קרובים, והאב החליט לשלוח אליהם גם את הילדים- ובכך הציל את חייהם. מאירקה עלה ארצה בסוף 1939, באוניית ילדים שארגנה הנרייטה סאלד. האב ואחד הדודים, שנשארו בגרמניה, נרצחו כעבור שנים אחדות במחנה ריכוז.לאחר שהות של כשנה אצל הדודה בהרצליה, עבר מאירקה לקיבוץ הזורע, שם היו לו שני דודים, והשתלב במסגרת "עליית הנוער" : 4 שעות לימודים מדי יום וגם 4 שעות עבודה. מאירקה עבד ברפת- וכאמור כבר, אהב לעבוד עוד מילדותו. בהזורע גם הושבע מאירקה כחבר ב"הגנה",ב 1942, וכעבור זמן מה עבר לכפר מסריק, במסגרת "ההשלמה הגרמנית". גם כאןהמשיך לעבוד ברפת ואפילו ריכז אותה, על אף גילו הצעיר, ולמזלו גם עם שותפתו הנאמנה רות,עמה הקים וטיפח אח"כ את השושלתהרוסמנית המקומית, אף היא היתה אז רפתנית צעירה- כך שהרפת היוותה אבן יסוד ואבן חן במפעל חייו של מאירקה והוא השקיע בה את כוחו ומרצו.בכלל מאירקה היה מסוג האנשים שהוציאו שם טוב לעבודה, לכל עבודה: 15 שנים ברפת, 10 שנים במטע, 6 שנים באריזת פרי לדוכנים המקומיים ולחנויות בסביבה, 6 שנים בסילורה ואח"כ עבד באקונומיה, וכ-15 שנים טובות בדוקרט ושנים אחרונות באריזית. ובכל מקום שעבד, איכות עבודתו היתה לשם דבר ולתו-תקן שאחרים שואפים, לרוב בלי הצלחה, להשתוות אליו: כך בחליבה ובזמירה בכרם ובהזנת ה"אבוס" של מכונות ההדבקה; ונוסף על כך היה חבר בוועדות השונות של הקיבוץ ואחראי שנים רבות על רישום הגשמיםותמיד תמיד ידיו היו עמוסות עבודה וכוונות טובות.מאירקה היה שלם עם עצמו ועם מפעל חייו, שמח בחלקו והיה חדור תחושת שותפות. כך למשל עשה לו מנהג להעניק לנו בקבוקי יין מיקב הטיפוחים שלו לכל לידה או ארוע חשוב אחר, כביטוי אישי לרחשי ליבו. כי מאירקה היה איכפתניק סידרתי, שלקח הכל ללב, וגם ליד (למשל כשנתקל בלכלוכים ברשות הרבים), ללא שיעור וללא מחיצות וללא כוונה לעשות רושם על מישהו. בנאדם שתוכו כברו- במשפחה, בעבודה ואפילו בבדיחותיו היקיות המפולפלות.נירית, טובה ויגאל אתם ומשפחותיכם היפות, עם שמונת הנכדים והנכדות של רות ומאירקה , הענקתם הרבה נחת לאבא-סבא מאירקה. אתם וגם הדודוה עליזה, יודעים שהוא זכה להערכה ולחיבה בקרבנו; ואפילו כשלא היה עוד במיטבו, בבית-העזר , אהבו אותו שם הן בנות הצוות והןדיירי הבית האחרים ורחשו לו כבוד.וגם האדמה העצובה של התל שלנו תקבל אותו ביראת כבוד ובחמלה, כיאה לאיכר וקיבוצניק שליבו היה גדול וחם כמו אצבעות הרפתן האדירות שלו. יהי זכרו ברוך בתולדותינו ! עמי זינגר (נכתב על סמך עבודת שורשים של הנכדים והתיק בארכיון).
