(18/04/1914 – 20/06/2006)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה צבי קרמרנולד: 18.4.1914נפטר: 20.6.2006 בשבועות האחרונים הפך "בית העזר" שלנו למקום עצוב. דייריו התיקים עוזבים אותו אחד אחרי השני ועוברים לעולם שכולו טוב. אנחנו מלווים היום את צבי קרמר , חבר נוסף שימיו האחרונים הכבידו עליו ומותו הביא לו מנוחה אחרונה. סיפור חייו המרתק, לאורך 92 שנה, שמעטים הכירו מגיע היום אל סופו.צבי נולד בשנה בה פרצה מלחמת העולם הראשונה בעיירה ז'שוב שבפולין.משפחתו , שגידלה חמישה ילדים, לא היתה משפחה ציונית. אביו היה חייט והמצב הכלכלי בבית היה קשה. בגיל 14 נאלץ צבי לעזוב את ספסל הלימודים והתחיל לעבוד כנער שליחויות .האנטישמיות בעיירה גברה למרות שמחצית האוכולוסיה בה היתה יהודית. נוצרה אז מעין סולידריות בין התנועה הציונית לבין התנועה הקומוניסטית, אליה השתייך צבי, והם לחמו יחד נגד הפאשיסטים. צבי היה קומוניסט נלהב ובעקבות פעילותו התנועתית נאסר והוא בן 18 בלבד. בכלא למד, כשאר האסירים מרקסיזם. בשעתו סיפר שזה היה כמו אוניברסיטה.כשהשתחרר מהכלא נבחר לתפקיד מזכיר המפלגה הקומוניסטית של הצעירים וכך מצא את עצמו שוב בכלא בשנת 1936. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה,ברחו צבי ושני אחיו לרוסיה. צבי שהה כשנה בעיר לבוב ומשם המשיך בבריחתו והגיע עד הרי האורל. הוריו ושתי אחיותיו נשארו בפולין.ב1941 גוייס לצבא האדום והספיק לעבור קורס קצינים. הוא השתתף בקרבות נגד הגרמנים והיה בלנינגרד בעת המצור על העיר.במהלך המלחמה נספו הוריו ושתי אחיותיו באושוויץ. גורל דומה היה גם לשאר בני המשפחה - סבים דודים ודודות.ב- 1946 כשנה לאחר תום המלחמה, חזר צבי לפולין ושם פגש את שני אחיו ששרדו את אימי המלחמה. שנה לאחר מכן התחתנו ציפורה וצבי ונולדו הבנים אפרים ומרדכי.ב 1949 חזר לשרת בצבא, הפעם כקצין בצבא הפולני. הוא סיים את שירותו הצבאי ב 1956, לאחר שגמר את לימודיו באקדמיה הצבאית. ב 1957, עם עליית גמולקה לשלטון, החמיר היחס כלפי היהודים ורבים מהם עלו ארצה, ביניהם גם ציפורה וצבי ושני ילדיהם.על הסיבות לעליה סיפר צבי עצמו: "הקדשתי את כל חיי להלחם בפאשיזם. בבתי הסוהר הכו אותי ועינו אותי- אולם להלחם באנטישמיות בתוך משטר סוציאליסטי – זאת לא יכולתי לשאת, בגלל זה החלטתי לעזוב את פולין. עברתי משבר עצום- אדם שלחם לשיוויון לכל, מתוך אמונה שהסוציאליזם יפתור את כל הבעיות- לצערי זה לא קרה. החלטתי לוותר. החזרתי את פנקס המפלגה לעלינו לישראל".בתחילה הגיע למעברה במרכז הארץ. באו שליחים מקיבוצים שונים והם מטעמים אידיאולוגיים, בחרו בקיבוץ של השומר הצעיר וכך הגיעו לכפר מסריק.הקליטה בקיבוץ בשנתיים הראשונות היתה קשה. צבי היה כבר בן 43 ובשנים הראשונות עבד במטע, עבודה פיזית קשה שלא היה רגיל בה. בהמשך עבד בתחנת הדלק ובסילורה.בשנותיהם הראשונות בקיבוץ נולד יוסי.צבי התקשה תמיד בדיבור בעברית. הוא סיפר שכשבאו לקיבוץ, עבד קשה ולא היה לו זמן ללמוד עברית. שלושת הבנים של ציפורה וצבי הקימו משפחות ובנו בית מי בקיבוץ ומי בעיר.לפני עשר שנים נפטרה ציפורה. בשלושת החודשים האחרונים לחייה היתה מחוסרת הכרה וצבי לא מש ממיטתה. 48 שנים חיו יחד.בשנים האחרונות בחר צבי לגור בבית העזר של הקיבוץ והיה מהדיירים החביבים ונוחים של הבית.היום אנחנו נפרדים לתמיד ומנחמים את אפרים ,מרדכי ויוסי, את הכלות והנכדים הרבים, שסבא צבי היה להם עוגן ובית שקשר אותם תמיד אל השורשים בכפר מסריק.ולצבי נאמר: נוח על משכבך בשלום בשכנות למטע שבו התחלת את חייך בקיבוץ. נכתב ע"פ דברים מארכיון הקיבוץ.מכתב תודה שהגיע מבני משפחת קרמר:לכבוד בית כפר מסריק שלום רב,לכתו של אבא הותירה בלב המשפחה חלל גדול ובאחת נסגרה עבורנו תקופת חיים שהכילה את תבנית נוף ילדותנו. גם אם כל אחד מהבנים עזב לדרכו והקים את ביתו בגליל, בנגב או בעיר הגדולה, הביקור השבועי שלנו בקיבוץ אצל אבא, היה מלווה בתחושה של בית.מאז לכתה של אמא ציפורה, הבית הקיבוצי היה לאבא משענת יציבה ובטוחה.ידעתם להעניק לו תמיכה וחום לאורך כל התקופה גם בימים היותר קשים.השתדלנו להגיע לביקור לעיתם קרובות, אך את רוב ימיו בשנים האחרונות בילה אבא בבית עזר, בחברת הצוות הסיעודי שהיה לו כמשפחה, טיפל בו במסירות ובאהבה, וידע להכיר ולהוקיר אותו כאדם תוך שמירה על כבודו עד יומו האחרון.טקס הלוויה היה מכובד ואורגן ברגישות רבה. עם כל הקושי במעמד שכזה, השתתפותכם היתה מלווה באהבה והערכה לאיש, לפועלו ועברו העשיר, ונתנה לו תחושה של הזדהות והשתתפות בצער שהקלו ולו במעט את תחושת האובדן. בתודה ובהערכה,מרדכי ויונית קורן, בשם כל המשפחה.
