(28/10/1911 – 23/09/2009)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה מרים קישונינולדה: 28.10.1911נפטרה: 23.9.2009 "הייתי חלוצה. רציתי לבנות את ארץ ישראל" – כך העידה מרים על עצמה בערוב ימיה באוזני בני משפחתה האוהבים. כך אמרה וכך עשתה – אשה עמלנית וחרוצה, שפיה וליבה שווים, צלולה וסקרנית עד יומה האחרון.מרים מראשוני גרעין המייסדים של הקיבוץ, האריכה ימים ונפטרה בשיבה טובה לפני כשנה בספטמבר וציוותה את גופתה למדע. היום היא מובאת לקבורה לצד כל חבריה וחברותיה בני דורה שחלמו על חיים מלאי עשייה ובנין בארץ ישראל הגשימו את חזונם בעמל ויגע במשך כל חייהם.מרים נולדה בשנת 1911 בריאטובה, עיירה קטנה בליטא. בגיל 12 התוודעה לראשונה לפעילות הציונית בקן השומר הצעיר, ובה דבקה. בשנת 1932, לאחר תקופת הכשרה,עלתה ארצה תוך החלטה נחושה להגשים את חלום הציונות בעשר אצבעותיה – עבודת סלילת כבישים וחקלאות. את את האמנות שרכשה בנעוריה – אריגה וצביעת בדים הניחה מאחוריה.רוב בני משפחתה של מרים שנשארו בליטא נרצחו באכזריות בשואה, פרט למעטים ששרדו.בקיבוץ התגלתה מרים כאשת חיל – נאה דורשת ונאה מקיימת. בשנים הראשונות היא בחרה לעסוק בעבודת בנין קשה – ריצוף. בכל בוקר הייתה משכימה ונוסעת למשמר העמק וגם למקומות אחרים שבהם עבדה וגם לקחה על עצמה תפקידים בקיבוץ, כמו האחריות על מתן עזרה ראשונה.מרים נישאה לאהרון קישוני שהגיע מצ'כיה . היא חשה הערצה רבה לכישרונותיו ופועלו של אהרון, שהיה מוכר באזור ופעל בעניני הישוב תוך אחיזה בקרב האנגלים והערבים. הקשיים במדינה המתהווה ובקיבוץ, שבינתיים עלה על הקרקע היו רבים. אהרון ומרים גייסו את כל כוחם ורוחם כדי לבנות את הקבוץ- לייבש את הביצות, לגדל ולחנך את הילדים, לחגוג את החגים ולהקים מערך כלכלי.ברבות הימים עבדה מרים בבתי הילדים ואחר כך כ-27 שנים במטבח כמבשלת מעולה. גם לאחר שהתרופפה בריאותה לא ויתרה על חיי עבודה ועמל ועברה לעבוד בקומונה של הילדים, כי העבודה היתה סם חיים בשבילה.מרים ואהרון חיו באהבה גדולה והקימו בית חם. הם היו קשורים הכל נימי נשמתם לילדיהם- יואב, יונתן ועדה, נכדיהם וניניהם הרבים, שהרבו לבקרם ושמרו על קשר הדוק.בכפר מסריק תיזכר מרים כחברה מסורה ואהובה , שהקדישה את כל חייה הארוכים למען משפחתה ולמען חבריה בקיבוץ. זכות גדולה עומדת לה כאחרונת דור הנפילים שבזכותם קם הקיבוץ שלנו. ינעמו לה רגבי עפרה. כתבה רחלי בר-דוד.למרים ברכה מיוחדת ליום הולדת 80 למרים שלנו כלת השמחההנה התאספנו יחדיו כל בני המשפחהלחגוג לך בצוותא בהגיעך לגבורותולאחל לך מכולנו צרור של ברכות.ובמסיבות שכאלה מאחלים עד מאה ועשריםאך נחזור מעט אחורה עת היית צעירה בימים, שהחלטת לעשות את מסלול ההכשרה ולהפרד מההורים.ועולה לארץ ישראל , עם תרמיל ועם מקל,ומצטרפת לראשוני הגרעין בפתח-תקוה.משם לבת-גלים, היכן שהקיבוץ עשה את צעדיו הראשונים,ולקרית-חיים ומחנה "נעמן" , ועובדים בכל עבודה מזדמנת,במיוחד במשק-בית כי צריך להתפרנס , אין ברירה כמובן.ופה באדמה הזאת זרועת ביצות בין קוצים ודרדריםבלי עצים, בלי שיחים, רק שמש יוקדת הכתה על הפנים,וחורף הצליפו בחוזקה הגשמים.הכל היה שומם וקרח,אפשר היה להתבשם מאורו של הירחואת כמובן אחת מיני רבות,מאותן חלוצות ראשונותהצטרפת למשימה, להפריח השממה.העבודה אמנם קשה אך חם בלב,אפילו אם לפעמים משהו לוחץ או כואב.ופוצחים גם בהורה סוערת,כי הרי לשמור על הווי מוכרחים, אי-אפשר אחרת.ואם את עובדת במלאכת מחשבת,ואת העבודה הזאת את אוהבת וכל כולך לה מתמסרת.שמך יוצא למרחוק ומדברים בו גדולים וקטנים. את חותמך את משאירה במוסד "שומריה"בבית התנועה במרחביה ובבנין "אורה".כך מרצפת מוכשרתהופכת למטפלת לתינוקות מדופלמת.ואיתך באים להתיעץ בכל הבעיות והענינים כמובן,ההורים הצעירים.ומשם ממשיכה לנהל את מטבח הילדים,והעוללים נהנים מכל אותם המאכלים.ובמטבח הגדול בין הסירים מבשלת לכל החברות והחברים.במקצועויות כזאת ביד חופשיתנרתמת לזאת החזית.וכשהבטן שבעה ומצב הרוח מרומם. הכל מדברים אין עוד טבחית כמרים.מכשירה דור של מבשלות,ומעבירה להם את כל הסודות.בהתלהבות כזאת בהרבה אהבה,אין עוד כמוך בעבודה.עושה זאת במסירות ובכל כך הרבה דאגה.האם כך חשבת שיהיה,במקום צ'רקסיה ירקדו פה יה, יה, יה,שהמקום השומם והקרח יהפוך לגן פורח,שילדים יחפים יתרוצצו על הדשאים,ואתם תשבו בנחת ותהנו מהנכדיםותגידו אשרי המאמין,כל זאת נבנה במסירות באידיאל לאורו של חלום,כך הבאתם אותנו עד הלום.ומה נותר עוד לאחל ביום חגך, לך ולאהרון בעלך,שביתכם ימשיך להיות קן חם ואוהב לנכדים ולנינים,בימי חול בשבתות ובחגים.ולכם הרבה, הרבה אריכות ימים. מכל משפחתך הגדולה והאוהבת שאת יום הולדתך ה- 80 חוגגת.
