(15/12/1940 – 26/02/2007)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה דבורה פרנקלנולדה: 15.12.1940נפטרה: 26.2.2007 התאספנו כאן , המשפחה והחברים כדי ללוות ולהפרד ממך בדרכך האחרונה.זה לא הזמן ולא המקום לספר את הסיפור כולו, לכן אסתפק במעמד זה באנקדוטות קצרות בלבד, ואולי הן ימחישו , ולו בקצרה את אשר היית בשבילו כולנו.מזה כשש שנים את מנהלת "רומן" עם המחלה הממארת. למרות הקשיים הפיזיים, סרבת לוותר על כל מה שחלמת עליו, הן בתחום חיי הקיבוץ והן בתחום היצירה האמנותית.יצרת בקרמיקה, מילאת את הבית בפרחים מבצק יפני, עסקת בפיסול רך מבד, חילקת מחרוזות ממעשה ידיך ולאחרונה גם ציירת. את זכית להציג את ציוריך בשתי תערוכות, ובגינן גם קיבלת שבחים לא מעטים.בכל העולם מתנגן לו הפזמון שהנה תוחלת החיים עולה ועולה! אך כמו שקרה לך ולעוד אלפים רבים, זו לא תוחלת חיים כי אם מאכלת חיים!! מאכלת אשר קוצרת ללא רחם בילדים, בצעירים ובמבוגרים. למרות שהשנה היא 2007 עדיין לא נמצאה התרופה הגואלת, לסבל האינסופי והסופני של המחלה הזו.בשני תחומים כבשת את לב כולם: כיבוד הזולת וטיפוח הקשר עם הזולת.לכן כאשר באת לביתך החדש, כאן בכפר מסריק, זה היה כל כך טבעי שקיבלת על עצמך את ריכוז המתפרה, שם עמלו לצידך, על תפירת מלבושי הקונפקציה, החברות הותיקות של הקיבוץ, עד ליומן האחרון.ופן נוסף לאופייך:אני זוכר שלפני כל טיול קבוצתי לחו"ל, הייתי מקניט אותך בשאלה- עם כמה ידידים חדשים נסיים את הטיול הפעם !?ואכן בזכותך, רכשנו לנו ידידי אמת, כאשר הקשר בין המשפחות נשמר כל השנים והעשיר את חיינו בחברים חדשים, היקרים לנו מפז.וביום עצוב זה, באו גם הם לנחם ללוות ולהיפרד ממך ברכך האחרונה.דבורי, לא היית דברנית של פורום ציבורי, אך האופי המיוחד שלך, הוא שיצק אצלך דעה מגובשת, משאת נפשך היתה לחיות בחברה תוססת מבחינה חברתית ותרבותית, בעיקר סלדת מהחיטוט בציציות ראשם של אחרים, כמשנה לצורך ולהצדקה למהלכי השינוי בקיבוץ.היה לך נוהג של אמירת תודה! וגם כשסעדתי אותך בכוס תה, או בהגשת כדור למרפא, היית אומרת לי תודה! וכאשר שאלתי אותך: גם על שירות פעוט כזה מגיעה תודה?היית עונה לי: נתינה למי שהוא אחר, זה לא דבר מובן מאילו ולכן יש להודות לכל מי שטורח עבורך ואין כל חשיבות האם זוהי נתינה גדולה או נתינה קטנה!וביום הפרידה ממך, אני ממלא את מצוותך ואומר בשמך תודה?לכל חברותיך הרבות והנאמנות שהיו לך למשענת ואשר התייתמו עם מותך יחד איתי והמשפחה.לכל הצוות הרפואי והסיעודי שהיו לך לעזר והקלה, ברגעיך הקשים.ותודה מיוחדת לנילי, אשר ידעה תמיד לתמרן בין "קדושת התקציב" לקדושת החולה.במשך 43 שנה היית לי בת לוויה, ידעת ללכד סביבך את המשפחה ולתת לכולנו את אהבתך. לא היתה זו אהבת חינם, וביטוי לכך היה הסיעוד ללא גבולות, אותו זכית לקבל משלושת ילדינו, כאשר בגופך פגעה המחלה הממארת.מאתמול עם לכתך מאתנו, נגזר עלינו להמשיך לבד, נעשה במשותף את הכל כד לשמור על הפיקדון המשפחתי היקר אותו השארת לנו במותך.דבורי, הפעם בניגוד להצעות שסירבת לקבל ממני במהלך חיינו המשותפים, בבקשה, נוחי על משכבך בשלום ! (והפעם בלי ויכוחים). באהבה מכולנו הבנים הנכדים וממני. בשם המשפחה, מיכה.דבורי נולדה בין דשא לאבן והיתה כמו אגל של טלחרצית קטפה בשדה ומן הכותרתתלשה עלעל עלעל.דבורי היתה מסוג האנשים שבעצם קיומם מוסיפים נועם לעולם , ובלכתם חיינו נעשים דהויים יותר וטובים פחות.הן בשנוותיה הבריאות והן בשנים בהן נלחמה על חייה, האישיות העגולה והקורנת שלה שפעה אור וחום ויופי. כל סיפור חייה היו סיפור אהבה עם יופי ויעידו על כך יצירותיה,בחיים ובאמנות. בשנים האחרונות, בחוג הציור שבהנחייתה של אילנה סלע, דבורי נחשבה שם "הילדה הכי יפה בגן", כשהמשתתפות האחרות מלוות את יצירותיה בפליאה ובפירגון.דבורי הרחיקה נדוד מדשא מאבן,מתלתליה נמתח לו הטלומאה חרציות השדה צופות אחריהוכל עלה ישאל:מנין תעצומות הנפש והתעוזה, למשיך-להמשיך-להמשיך?להיות כל כך דבקה ונחושה באהבת החיים ובאהבת האדם ובאהבת האמנות ובאהבת המשפחה – עד כלות?!את הנסיעות הבריאותיות ואת הביקורים המשפחתיים בבית החולים, אפילו אותם הצליחה דבורי- בדרכה שלה, הנעימה והחכמה- להמיר לזמן איכות, כדי שבבוא הרגע המר והמקומם תהיה הפרידה מיקיריה מפויסת במידת האפשר.דבורי היא שם בשדה בין דשא ואבןשיר אחרון מזמר לה הטלוכל חרציות השדה יפות הכותרתבוכות לה עלעל על על. עמי זינגר (על פי נעמי שמר-"נועה")
