(19/12/1922 – 06/08/2017)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה נולד: 19.12.1922נפטר: 6.8.2017  דברים על הקבר הפתוח שֶל מִי אַחֲרֵי-הַצָהֳרַיִם הַקֵּיצִיִּים הָאֵלֶּה? ֹשְעוֹן-קִיר בְּבֵית הוֹרַי, שֶמֵּתוּ בֵּינְתַיִּם, עוֹדוֹ מַכֶּה אֵלּוּ הֵן פַּרְסוֹת הַמִּרְדָּף הַמַּתְמִיד, הַבָּא וְקָּרֵב. הָיִיתִי רוֹצֶה לְכוֹפֵף לְטוֹבָתִי אֶת הַיּוֹם הַזֶּה כְּמוֹ עֲנַף תַּפּוּחִים בְּמַטַּע יַלְדוּתִי. אֲבָל חֹם הַצָּהֳרַיִם מְכוֹפֵף אוֹתִי, מְמַלֵּא בִּי אֶת בֵּית הוֹרַי, כְּאִלּּוּ אֲנִי עָנָף מְאוּבָּק נִמְשָךְ בְּכֹֹחַ עַצְמִי עַד עָפָר. (יעקב בסר) היום, ביום קיץ הביל ולוהט, אנו מביאים למנוחת עולם את חברנו מוטל, שבע ימים ומעשים. מוטל נולד בוינה בשנת 1922 להוריו משה וחנה פוטשניק, שהיגרו מפולין. הוריו היו דתיים והיה עליהם להסתגל לאווירה החילונית בסביבה החדשה. ובמשך הזמן התמתנו והתקרבו לציונות. האנטישמיות באזור המגורים של המשפחה הייתה קשה והוא נתקל בה בחיי היום-יום, ולכן, כרבים מחבריו היהודים, נהה אחר תנועות הנוער הציוניות שפעלו שם, ובמיוחד "השומר הצעיר" ו"גורדוניה". עם התגברות הפאשיזם רצו בני המשפחה לחזור לפולין, אך המלחמה כבר פרצה וזה לא הסתייע. מוטל ואחת מאחיותיו הצליחו לעלות לארץ במסגרת עליית הנוער. הוריו נרצחו, ואח נוסף ניצל מהתופת באושוויץ לאחר שנים של סבל והיגר לארצות הברית. בשנת 1938הגיע מוטל לחברת נוער בקיבוץ גן שמואל. זיכרונותיו מאותה תקופה הם טובים ולא היו לו התלבטויות בקשר לדרכו בחיי הקיבוץ. ב-1942 הצטרפו חברות הנוער מגן שמואל ומהזורע לקיבוץ משמר זבולון, לימים כפר מסריק, שעלה אז על הקרקע. מוטל השתלב מיד בעבודה קשה בכל מקום שנדרש. תחילה עבד ברפת. אחרי תקופה קצרה הוצב בבית החרושת נעמן כמסיק התנור, 7 ימים בשבוע. לאחר מכן, במשך כשנתיים עבד כעגלון עם זוג סוסים, שאליהם נרתמו כלים חקלאיים, כמו מחרשה או עגלות להובלת קש. רק כך ניתן היה לצלוח את חלקות הביצה אפופות הצמחייה הצפופה ולחרוש. אחר עבד בתחנת הדלק כ-20 שנה. לרפת חזר שוב אחרי הרבה שנים כפנסיונר שתפקידו היה לעקוב אחר מצב כל פרה. בין לבין גוייס מוטל למשימות שמירה והגנה. באביב 1948 התארגנה פלוגת הקיבוצניקים "יהושפט". עם הקמת המדינה חוייל לצ.ה.ל. הוא נטל חלק בקרבות בגליל העליון ובגזרת משמר הירדן. ברגעים הקשים שעברו עליהם, כך כתב, ידע להעריך את העורף הקיבוצי שתמך בחברים ככל הניתן. קצרה היריעה מלספר על שלל התפקידים שמילא בקיבוץ ובתנועה: מחלקת הקליטה, ארגון חברות נוער, פעילות במפ"ם, ועדת תרבות ועוד. מהיותו חובב מוסיקה הקים ספריית תקליטים להשאלה, שאותה ניהל במשך שנים רבות. כל תפקיד מילא במסירות ובאחריות. מעורבותו של מוטל בחיי הקיבוץ החברתיים והכלכליים הייתה עמוקה. מאבק עיקש ניהל כנגד מכירת תחנת סונול, כפי שכתב: "אל נעזוב נכסים כלכליים שאין אנחנו יכולים לחזור אליהם לאחר נטישתם. דעתי נשארת איתנה – לא לנטוש!" נישואיו לאסתר היוו מפנה לטובה בחייו. יחד בנו משפחה חמה ואוהבת לציפי, בִּתה של אסתר, ולחנה'לה שנולדה לאחר מכן. מוטל היה תולעת ספרים שאותם בלע וששמע המון מוסיקה, אך לא על חשבון היותו אבא חם ואוהב, איש משפחה המעניק מטובו לבנות. אהבה גדולה חש לנכדיו שנולדו במשך הזמן. הוא לימד אותם לרכב על אופניים ולשחות. ביתם של אסתר ומוטל היה בית פתוח לחברים ולמתנדבים הרבים שבאו לקיבוץ. הם קראו לו "מלון מוטל" וחליפת המכתבים עימם ארכה שנים רבות. בערוב ימיהם תש כוחם של מוטל ואסתר. מוטל טיפל במסירות באשתו עד למותה. גם הוא לא נעזב לנפשו. חנה'לה ואלן סייעו לו בביקוריהם התכופים בארץ, וכן נכדיו, שנהגו לשוחח עמו בטלפון ולחזק את רוחו. רבים וטובים מחברי הקיבוץ ליוו אותו, וביניהם הצוות המסור של בית עזר, צוות הרווחה, וכן חברים טובים נוספים שביקרו אותו ועזרו לו בכל. היה שלום מוטל, איש יקר, שאהבת אנשים, שנתת את כל כולך למען הקיבוץ שבדרכו האמנת, שהשכלת לקבל בהשלמה מלאה את השינויים שחלו בו. נוח בשלום על משכבך כאן, עם חבריך משכבר הימים. אנו משתתפים בצערם הגדול של חנה'לה בִּתך ואלן חתנך, של ציפי ושל הנכדים זיו, זוהר, ליאור ואיל והנינים. יהי זכרך ברוך! כתבה רחלי בר דוד