(15/10/1927 – 31/07/2011)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה אסתר פורת נולדה: 15.10.1927 נפטרה: 31.7.2011 אסתר פורת ז"ל, חברת הקיבוץ במשך כ-60 שנה מובאת היום לקבורה. תקוותיה הגדולות בחייה מתמצות במילים הפשוטות שאמרה בסיום ראיון שנערך עימה: "אני מקווה שאוכל להמשיך עוד שנים רבות בעבודה ו-העיקר הבריאות,האושר של הילדים ושיהיה שלום".אסתר חייתה בקרבנו עשרות רבות של שנים, אך מעטים ידעו את אשר עבר עליה טרם בואה לכאן, שכן מיעטה לדבר על עברה והעדיפה לחיות את החיים במלוא העוצמה.היא נולדה בצ'כוסלובקיה בעיר קושיצה בשנת 1922. אביה היה מורה. בנעוריה הצטרפה לתנועת נוער המזרחי. ילדותה המאושרת נקטעה באחת כאשר בשנת 1938 נכנסו קבוצות המחסלים הנאציים, האַיינְזץ גְרוּפֶּן, לעיירה והגלו את אחיה, אחיותיה והוריה לפולין, שם נורו למוות לבורות שחפרו במו ידיהם. בדרך נס ניצלה אסתר מגורלם המר כי שהתה בכפר עם אחות נוספת חולה, שבסופו של דבר נלקחה אף היא להשמדה. אסתר הוסתרה תחילה על ידי משפחה שחסה עליה. במשך הזמן נמצאה לה עבודה בחנות בעיר בודפשט ולאחר מכן בבית חרושת ללבנים. היא סבלה מרעב ונאלצה להחליף תדירות את מקום מגוריה.עם כניסת הגרמנים לבודפשט נתפסה גם אסתר לאחר שניסיונה להימלט מהעיר עלה בתוהו, והוכנסה למחנה ריכוז. הגרמנים שחששו מהאמריקנים שהתקרבו העבירו את היהודים ממקום למקום. בסופו של דבר נכנעו הגרמנים והמלחמה הגיעה לסיומה.אסתר, חולה ותשושה ממחלת הטיפוס שרדה את המלחמה עם שמלה אחת לעורה וללא בני משפחתה, שאפילו תמונה למזכרת לא נשארה לה מהם.בשנת 1945 הכירה אסתר את בעלה הראשון חיים, וכעבור שלוש שנים עלו לארץ. בעת שהייתם במחנה הניצולים בפרדס-חנה נולדה בתם הבכורה ציפי. לאחר מכן התגלגלו ממקום למקום ועבדו בעבודות שונות. לכפר מסריק בעצת חברים. אסתר התרגשה מאוד מהעובדה שהקיבוץ נקרא על שם מסריק הנערץ, שהציל יהודים, וקיוותה שבזכות השם הזה יהיה להם מזל.שש שנים לאחר בואה לקיבוץ נפרדה אסתר מחיים ולאחר מכן קשרה את גורלה עם מוטל ונולדה להם הבת חנה'לה, שאותה גידלו יחד באהבה רבה. אסתר שייכת לדור שחרת על דגלו את העבודה כערך למען קיומו המחודש של העם היהודי. היא נודעה בפרפקציוניזם חסר הפשרות שבו ביצעה כל עבודה. במשך כעשרים שנה עבדה במסירות במטבח, שם ניהלה את פינת הקילופים. במיוחד הייתה ידועה באופן שבו הכינה דג מלוח להנאת החברים. לאחר מכן עבדה בקומונה ודאגה לבצע את העבודה בשלמות. חברי הקיבוץ זוכרים את התקופה הארוכה שבה הייתה משכימה קום יום-יום כדי לחלק להם את העיתונים בתאי הדואר.ביתם של מוטל ואסתר היה בית פתוח וחם, מסודר ומאורגן.הרבה אנשים פקדו אותו כיוון שלאסתר היו חברות נפש שאיתן שמרה קשר לאורך שנים רבות.חלקן הכירה עוד בחוץ לארץ, במחנה הריכוז, וחלקן חברות טובות בקיבוץ, והיום היא מצטרפת אליהן כאן. בביתם אימצו ואירחו אסתר ומוטל מתנדבים ומתנדבות שבאו מכל העולם לשהות בקיבוץ לתקופות כאלה ואחרות, ושמרו איתם על קשרים לאורך שנים ארוכות. הם המשיכו להתכתב עם המתנדבים ואפילו זכו פה ושם לביקורים, גם אחרי עשרות שנים.נזכור את אסתר ז"ל, חברת הקיבוץ הנאמנה, כאישה קטנה אך בעלת נוכחות, שניצחה את הגורל בעת המלחמה, ידעה להתמודד עם קשיים ומשברים בחייה ועם מחלות קשות, ויכלה להם.אנו משתתפים בצערם של בני המשפחה האוהבים שליוו אותה בתקופה האחרונה במסירות – מוטל, הבנות ציפי וחנה'לה, הנכדים - זיו, זוהר, ליאור ואיל ושבעת הנינים. אנו יודעים שזכרה של אסתר ילווה אתכם ויאיר את דרככם. כתבה – רחלי בר דוד
