(26/04/1939 – 22/06/2008)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה שאול עופר נולד: 26.4.1939 נפטר: 22.6.2008 אבא'להקשה ובלתי אפשרי, לסכם חיים שלמים של אדם בכמה משפטים. המילים האלה נכתבות בשעת לילה , פחות משתים-עשרה שעות עברו מאז שהלכת מאיתנו. כלכך הרבה יש לי לומר לך, וכל כך אני מפחדת שהצער על לכתך ישכיח ממני את האיש שהיית: שאהב לרקוד, שידע להיות שמח וגם כועס, שאהב לדבר ולהפגש ולחבק, וגם ידע תקופות של עצב והסתגרות, ושהיה איש של עקרונות, שהר לא יזיז אותו. שתמיד היה מוכן להתווכח, בלהט מתוך ידיעה שהוא צודק, וגם קצת כי, איך לומר, היה כייף להתווכח... אני רוצה לספר קצת על האבא שהיית לי גדלנו בתקופה אחרת, בה היתה הלינה משותפת, הקיבוץ היה מחנך וההורים יכלו לבחור כמה הורים הם רוצים להיות. אתה בחרת להיות- במסירות, באכפתיות, בסבלנות. מחדר הלידה שאליו ביקשת להכנס כדי להיות נוכח בלידת ילדיך, רעיון שנחשב אז מוזר וחריג, דרך השעות המוקדמות של שבת בבוקר , בהן אספת אותנו מבית הילדים ויצאנו לטיול בלול וברפת, או לצעדת יערות מנשה והגלבוע. ממך קיבלתי את האהבה הגדולה לקריאה. כשאני נזכרת בך ,התמונה הראשונה שקופצת לי לראש היא אתה עם ספר ביד. כשהיינו קטנים מאד, אלה היו ספרי שירים שהקראת לנו. בסבלנות, שוב ושוב, בניגון המיוחד שלך שנתת לכל משפט . "ניסע אל השדה", "בשמי ערב צלולים", לא חשוב כמה פעמים אקריא את השירים האלה , זה תמיד יהיה עם ההטעמות שלך, ועם הדרמה בקטעים המפחידים, ועם החיוך המאיר בסוף. כשאני נזכרת בתמונה שלך, בבית, הדבר הראשון שאני רואה ברקע הוא מדפים מלאים ספרים, ותמיד מונח בצד הספר שאתה קורא כרגע. אהבת לשוחח באריכות על הספרים שקראת, שאתה קורא, ועל אלה שאנחנו קוראים. ללמד וגם ללמוד. היית מעיין של ידע. תמיד אהבת להסביר באריכות ולענות בפרוטרוט על כל שאלה. יותר משאני זוכרת את הידע הרב שקיבלתי ממך, אני זוכרת את הכבוד שנתת לכל שאלה ששאלתי אותך. לא היו אצלך שאלות טיפשיות. כל שאלה ידעת להפוך להסבר, תמיד מפורט, תמיד מתאים לגיל של השואל, ותמיד מעודד לחקור עוד ולשאול עוד. התייחסת אלינו , ילדיך כאל אנשים לכל דבר, עם רצונות וחלומות. היה לך כבוד אמיתי לחלומות שלי והיית מוכן להשקיע הרבה על מנת לעזור לי להגשים אותם. מדי שנה במשך שנים , נהגת להשתתף בצליחת הכנרת. בתור הקטנה במשפחה, קינאתי באחי ואחותי שהצטרפו אליך, ובגיל שמונה וחצי החלטתי שגם אני רוצה להשתתף. אבא אחר היה אומר "חכי כמה שנים", אבל לא אתה. לא חששת לקחת אחריות על כתפיך. היה לי בטחון בנו בך ובי. בנית לי תכנית אימונים שעבדנו עליה במשך קיץ שלם, ובסופו – נסענו אל הכנרת יחד. אכלנו שוקולד יחד, הלכנו אל נקודת הזינוק, ובמשך שלוש שעות שחינו זה לצד זו, כשאתה שומר כל הזמן שלא אכלה את כוחותיי, שלא יקרה לי כלום, ומצד שני – מאמין לאורך כל הדרך שאני יכולה לעמוד במשימה. כשיצאנו מהמים לא היתה גאה ומאושרת ממני. בספר החיים של כל אדם, ישנם רגעים יפים לצד רגעים של קושי. משפחתך, וחבריך בקיבוץ, ידעו שכל חייך היה צל שהאפיל על נפשך. הצל הזה הקשה עליך, פגע באיכות חייך, וכן, לא פעם גם עמד בינך לבין המשפחה. לפני כמה שנים דאגנו לך. חששנו , שאותו צל עלול להשתלט עליך, אך היית אבא טוב. הלוואי שאהיה אמא טובה לילדיי , כפי שאתה היית אבא טוב ומסור. פתאום באמצע החיים, לפני קצת יותר מחודש ב-14 במאי, התקשרת לאחל לי מזל טוב ליום ההולדת שלי. למחרת הודיע לי אורי שאתה מרגיש רע ומתפנה לבית החולים. ובלי הודעה מוקדמת תוך חודש של הטלטלות בין יאוש ותקווה, הלכת לדרכך האחרונה. נלחמת עד הרגע האחרון כמעט, נלחמת על החיים. אני מתנחמת שהלכת כשאתה מוקף אהבה. שהרגשת אותנו שם לצדך. אנחנו ילדיך, אשתך לשעבר, אחיך ומשפחתו. אבאל'ה. אבא טוב שלי, אבא מסור ואוהב ומחבק, תנוח. תמצא מנוחה במקום אליו הגעת. אני אוהבת אותך. ענת. מתוך דברי פרידה שנאמרו על הקבר סיפור חייו של שאול מיוחד ושונה. הוא נולד באפריל 1939 בעיר סנטיאגו שבצ'ילה להוריו חנוך ועדינה- בית יהודי עם סבא וסבתא מסורים והורים שחיו ברווחה יחסית. עם תקומתה של מדינת ישראל ולאחר איימי השואה החליטו הוריו לארוז הכל ולעלות למדינה החדשה, אפילו הסבים הצטרפו למסע וכשהגיעו לקיבוץ ונקלטו , התאהבו גם הם ונשארו היננו לתמיד. שאול – ילד בן 11 הצטרף בשנת 1950 לקבוצת "שחף" ועבר שלבי קליטה קשים של ילד שמדבר עברית באקצנט זר וצריך ללמוד מהבסיס חיים במציאות שונה מזו שהכיר. היה תלמיד טוב, בעיקר במדעים ובנושאים ריאליסטים ועסק גם בספורט. הוא שיחק כדור עף והיה שחקן פעיל ורשום באיגוד הכדורעף. שנים מאוחר יותר הפך להיות שופט כדור עף. את שנות המוסד עבר כמו שאר בני הקבוצה כשהוא מרבה בהעפת דאונים במסגרת גדנ"ע אויר, אולי בהשפעת אחיו הבוגר אורי. כשהגיע הרגע להתגייס היה לו ברור שהוא הולך לחיל האויר. ואכן הוא סיים בהצלחה קורס טייס ושימש תקופה מסוימת כטייס פעיל בטייסת הקלה של החיל. את שירותו הצבאי סיים כמדריך בגדנ"ע אויר והמשיך בכך בשנות המילואים. לאחר הצבא חזר לקיבוץ , הלך לשנת שירות בקיבוץ מצר ואחר השתלב בעבודת הפלחה. לאחר מספר שנים פנה ללימודי ארכיטקטורה בטכניון, אותם הוא מסיים בהצלחה ומקבל תואר אדריכל. שאול שימש כאדריכל בקיבוץ , רכז בנייה וריכז את הועדה הטכנית. מספר שנים גם עסק בתרבות כשהוא מרכז צוותי חגים כמו פורים ופסח. שאול מקים משפחה יחד עם חני ונולדו להם שלושה ילדים – נועה יאיר וענת. תמיד עסק בספורט כשהענף הבולט ביותר היה משחק השחמט. שאול התמיד והצטיין ממש במשחק והיה אחד מ"הלוחות הראשונים" בנבחרת כפר מסריק במשך שנים ארוכות. הוא תרם במאמציו להעביר את הידע שלו כמדריך שחמט לילדי הקיבוץ וריכז את החוג שנים רבות, כמו כן היה מקפיד להשתתף בצליחת הכנרת והרבה לנסוע לערבי ריקודים במקומות שונים בארץ. תפקיד חשוב נוסף בקיבוץ מילא כשהקים את יחידת המחשב בקיבוץ וניהל והפעיל אותה במשך מספר שנים. הילדים שלו בגרו ויצאו לעצמאות וכל אחד מהם בנה לו חיים משלו. לילדים ולנכדים לחני לורה ואורי - כולנו משתתפים בצערכם הגדול וכואבים בלב שלם על אדם צעיר (בגיל 69) שחייו באו לקיצם בטרם עת ולא זכה למצות את ימיו. נוח בשלום באדמת התל שלנו וינעמו לך רגבי עפרם של השדות בהן צעדת כל שנותיך. יהי זכרו ברוך. מתוך דברי פרידה שכתב אברהם אילת .
