(12/12/1912 – 08/10/1964)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה חנוך עופר (ליבס)נולד: 12.12.1912נפטר : 8.10.1964משאלתו האחרונה של חנוך ז"ל לא לשאת הספדים אחר מותו היא ביטוי נאמן לאופיו ולתכונותיו.כזה היה חנוך – צנוע בהליכותיו ועניו בדרישותיו.כך הננו זוכרים אותו מיום הצטרפותו לקיבוץ. לא קלים היו חבלי קליטתו, הרי הוא בא עם משפחתו לקיבוץ מגובש ורק העבר המשותף והקשר לחברים אחדים שמשו לו בימים הראשונים כנקודת אחיזה. אך עז היה רצונו לשנות את סדרי החיים הקודמים ולהתחיל חיים חדשי בחברה הקיבוצית. וחנוך שספג את ערכי היהדות בצעירותו ובעל ההכרה המעמדית התמודד עם הבעיות ויכל להם.איש רעים שיחה היה. בכל הזדמנות שפגשת אותו הסביר פנים לכל אחד, ובכל שיחה והעלאת בעיות החיים הימיומיות ניכרת היתה אופטימיות ורצון לגלות בהן את הצד החיובי.כשחנוך חזר מבית החולים אחרי אישפוז ממושך, כמה מאושר היה להמצא שוב בין חבריו ובקרב משפחתו. כבר אז נאבק במאמצים גדולים להתגבר על הגבלות גופניות, אך הוא לא רצה להטריד איש במכאוביו. כשנגעו בשאלה זו, הוא הפנה את השיחה לנושא אחר.בחודשים האחרונים כששכב בבית החולים ולא יכול היה לשרת את עצמו, התנהג בגבורה, לא רצה להכביד על המטפלים בו.כל אחד שבא במגע אתו בטיפול הקשה היומיומי, ידע לחבבו ולהעריך את תכונותיו שהתגלו גם ברגעים הקשים לחייו.בסבלו ובצערו שיתף רק את בני משפחתו הקרובים ביותר.אנו, חנוך ז"ל, נזכרך תמיד כפי שהתגלית לנגד עינינו: בחיוך על שפתיך, בהסברת פנים, באדיבותך, באצילותך ןבשאר רוחך. גובי.היום מלאה שנה להסתלקותך מאתנו. פטירתך באה בטרם עת לי, לבניך ולמשפחתך.חנוך יקירי, זכרך אינו מש ממני, היית דוגמא חיה לכנות ולנאמנות. תמיד ידעת להיות משענת איתנה לכל אלה אשר הכירוך. ימיך עברו תוך גילוי של חוש מפותח לצדק ולאחריות.חייך כלו, כמו אור הכבה לאיטו ומשאיר אחריו חלל עצום שאינו ניתן למלאו. היית ישר, חביב וחסר טענות לאיש.חייך עברו כשאתה זורע את זרעי הטוב והנדיבות למען משפחתך ולמען כל אלה שנקרו בדרכך.זו היתה דמותך וכך תשאר חרוטה בזכרוננו לעד. עדינה
