(21/09/1935 – 30/08/2014)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה אורי עופר:נולד : 21.9.1935נפטר:30.8.2014 אורי עופר – תעצומות נפש וזקיפות קומהחברנו אורי מת זקוף קומה, בלכתו בשבילי הקיבוץ. אנשים טובים מהקיבוץ ומחוצה לו ניסו במשך שעה ארוכה להשיבו לחיים, אך מאמציהם לא צלחו.בכאב ובתדהמה קיבלנו את בשורת מותו.אורי מת זקוף קומה, כפי שהילך ונהג במשך כל חייו.בבית הספר היהודי בסנטיאגו, בירת צ'ילה, למד אורי עברית לקראת עלייתו לישראל. היות שאביו חנוך היה בצעירותו חבר בתנועת השומר הצעיר בליטא )יחד עם חבר קיבוצנו ברקה באותה קבוצה חינוכית) הגיעה כל משפחת ליבס – אמא עדינה, אבא חנוך, הסבתא והסבא, אורי ואחיו הצעיר שאול – לקיבוץ כפר מסריק.אורי בן ה-14 היה שותף מלא להחלטת המשפחה לתרום את נכסי המשפחה לקיבוץ.עם בואו, הצטרף לקבוצה הבוגרת של בני הקיבוץ, קבוצת עופר, בה התבלט, בין השאר בחיבה לטייס. הייתה זו תחילתו של מסלול חיים, שבו צעד מחיל לחיל. לא חלף זמן רב, ואורי אימץ את שם קבוצתו והפך אותו לשם משפחתו.באותם ימים התבלט אורי כעובד אדמה, כאיש ענף הפלחה: אני זוכר אותו צועד בקומה זקופה מאובק, לראשו כובע ומשקפי אבק, בידו כד מים ולכתפיו תרמיל צד ובו מה שהיה קרוי "מנת החוץ", ארוחה בשדה.את קורס הטייס סיים בשנת 1956, והיה שותף להפיכתו של חיל האוויר למה שהיה והנו. באותם הימים הכיר את ורה, ואהבתם פרחה. עם שחרורו, חזר לקיבוץ,לעבודת האדמה, ותוך זמן קצר היה לרכז ענף הפלחה שקדם לענף השלחין של היום. ורה ואורי נישאו והקימו את ביתם בכפר מסריק. כאן נולדו ילדיהם איה, יהוא ויפתח.במלחמת ההתשה מול מצרים, שנים אחדות אחרי מלחמת ששת הימים, חש אורי שעדיין לא מיצה את יכולתו לתרום לביטחון המדינה. בגיל 34 חזר לשירות בחיל האוויר ונטל חלק בפעולות רבות סיכון, שבהן נפלו או נשבו לא מעט מטייסינו. כל מי שידע על המשימות שבהן נטל חלק, חרד לגורלו, ועת פשט שוב את מדיו וחזר הביתה, הכול נשמו לרווחה.דומה כי ריכוז הפלחה היה צעדו הראשון בנושאי כלכלה, שבהם עשה חיל בשורה של תפקידים: ככלכלן הקיבוץ, כגזבר, כאיש המחלקה לכלכלה של הקיבוץ הארצי,מלווה קיבוצים רבים בתחומי הכלכלה, כיועץ כלכלי וכחשב הקיבוצים כפר בלום,מורן וכישור, כרכז הצריכה וענפי השירות בקיבוצנו, ובתפקידו האחרון כיועץ כלכלי לאגף החינוך בקיבוץ. בקפדנותו ובשאיפתו לשלמות לא פסח על אף טור או שורה. בקשיים המלווים את קיבוצנו על פני השנים,לא אחת הנהיג נהלים בלתי שגרתיים למען לסייע בהתגברות על קשיים אלה.בין תפקידים אלה ולידם היה גם מזכיר הקיבוץ. בתפקיד זה עשה כמיטב יכולתו על מנת לשלב את הדאגה לפרט בקיבוץ עם האפשרויות הכלכליות העומדות לרשותו.התמודדותו עם בעיות הבריאות הרבות שליוו אותו במשך עשרות שנים לא זו בלבד שלא האטה את קצב החיים של אורי, היא מעולם לא שברה את רוחו. די היה בכל אלה כדי שאדם יישמר מכל צעד בלתי זהיר וישלים עם מגבלותיו וגורלו. לא כן אורי. זקוף קומה, אופטימי ומלא תעצומות נפש השיב מלחמה שערה. גם כאשר חש רגעי חולשה – בעיקר בשנה האחרונה – התאים את קצב חייו למצבו, אך מעולם לא ויתר על העשייה והמעורבות. קומתו נשארה זקופה עד רגעיו האחרונים. הרשו נא לי להוסיף דבר מה בנימה אישית: מאות שעות עשיתי במחיצתו של אורי: בעבודות השדה, בנסיעותינו המשותפות לבית התנועה בתל-אביב, בוועדות, בגיוסים, בעיתות פנאי. גם אם לא בכל נושא ראינו עין בעין, ראיתי בו בן-שיח נהדר, ששילב הבעת דעה משלו עם יכולת הקשבה לזולת. תמיד ראיתי בו אדם ישר דרך, אשר מעולם לא דבקה בו גבהות לב. ועוד דבר: הייתי ועודני מלא הערכה למקוריותו באיתור יעדי טיול בארצות קרובות ורחוקות, וליכולתו להוציא לפועל מסעות שבעיני רבים נראו אולי הרפתקניים, אבל בזכות תושייתו עלה בידו להתמודד עם כל קושי בדרך. התרשמתי עמוקות מחלומותיו על יעדים חדשים, ולא הופתעתי לשמוע כי גם ביומו האחרון רקם תוכניות על דרך הגעתו אליהם, יחד עם ורה.אצל בני אדם רבים העשייה למען הכלל אינה מותירה די זמן ואנרגיות לתשומת לב, לא כן אצל אורי. הוא היה לא רק בן זוג נפלא לוורה, אלא גם אב גאה לאיה, ליהוא, ליפתח, ולימים בני הזוג שלהם ששון, אורנה ופזית, וסבא גאה לנכדים שי, רז, יובל, אייל, אלה ורותם, ומקיים קשר חם עם בני המשפחה האחרים. אני מאמין כי לא זו בלבד שאורי הטביע עליהם את חותמו והשפיע עליהם שפע של אהבה; הוא גם זכה מצדם לאהבה ולהערכה אין קץ.בטוחני שרגשות אלה מלווים אתכם, בני משפחת עופר היקרים, ביום זה שבו אנו נפרדים מאורי, והם יוסיפו ללוותכם בימים שיבואו. קבלנו נא את השתתפות כולנו בצערכם הגדול, שהוא גם צערנו. אברי שלום אורי, חזרנו להיות אתך.משך כל השבוע שבו ישבנו בבית, באו ויצאו אנשים "כחול אשר על שפת הים"',ודברו בשבחך וסיפרו לנו סיפורים שהאירו אותך באור נגוהות. כל אחד האיר אותך בזרקור אחר ודיבר על הקשר והזיכרון שלו אליך ועליך.חשבתי לי שהיה נחמד לו הקשבת והיית נהנה מהדברים שהושמעו והורעפו עלינו.אפילו צחקנו ואמרנו שאילו שמעת היה לבך מתרחב מגאווה והיית מת... לא מצחיק בכלל, עצוב מאד.כל יום שחולף וכל לילה שבו אני ערה מרחיק אותך, והפעם כנראה זה לתמיד כי אתה לא תיכף חוזר, הפעם יצאת ולא תחזור.לאורך השנים הבטחנו אחד לשני שמי שנשאר לא נשבר ומתרסק לרסיסים אלא שומר על השלמות הסדוקה וממשיך הלאה. חשתי כי 'האדם עץ השדה' מאפיין ונותן את הקשר שלך לאדמה וליסודות הבריאים שעליהם בנית את חייך, חיינו. את המשפחה הנהדרת על כל שלוחותיה לתפארת שעומדים פה לצידי, עוטפים אותי ומחבקים.אבל מה יהיה מחר? מי יענה, מי יהיה פה בשבילי כשאני אקרא: "אורי, תרים ת'טלפון, אורי בוא מהר תקעתי את המחשב". ומי ירגיע את האש הבוערת בעצמותי ומי יחבק אותי בכל שעה משעות היממה. כל השנים דאגת לחזק אותי ולהכין אותי לקראת הרגע, אבל לא דומה הכנה - למציאות. היה שלום ונוח בשלווה. ורה.
