(18/09/1913 – 15/05/2000)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה אלי מסדנולד: 18.9.1913נפטר: 15.5.2000בגופו הרזה והשברירי שכנה רוח גדולהבגן הדומם שלי אין הד לצערי. פריחה בכל הצבעים, ירקות שופעים- אוכלוסיה שמתווספים אליה משתכנים חדשים בתדירות מעציבה. אומרים שאלה מעגלי האדם שאין לפרוץ אותם. ואתה אינך מוכן להשלים עם דרכי החיים שמסתיימות כאן בגן שלנו, בו רוב חברי, מייסדי הקיבוץ כבר נחים.עד הרגע האחרון התהלך אלי ביננו ניסה לעבוד, צלול ומחייך, בהומור המיוחד שלו – איש קיבוץ אגדי. ראש שבט נפלא , פנומן ממש. בגופו הרזה והשברירי שכנה רוח גדולה. אם מותר לחלוק כבוד של חלוץ לפני המחנה למשהו – הוא מגיע לאלי מושקוביץ-מסד שלנו. לפני שנים רבות כתב אריה הללי ז"ל: " שניים שהולכים בשדות ועושים היסטוריה" על אלי ועל משה כהן, ייבדל לחיים ארוכים.האיש הזה שהיה פעם סנדלר וצריך היה לשמור על בריאותו הרופפת כביכול – צמח צמיחה נפלאה וקסומה. היה חקלאי מקורי, שורשי – נוטע ששמו יצא ברחבי הארץ ומעשיו החקלאיים בקיבוצנו היו ראשוניים,חלוצים ונועזים.נזכיר שאת הקידוחים הראשונים שלנו יזם אלי. מול ספקנים ומומחים נודעים, שלא תיארו לעצמם את התוצאות שאלי השיג בקידוחיו. שלוש בארות, בהן משתמשים עד עכשיו והן ביססו את החקלאות שלנו. קודם גן הירק, ואחר כך המטע. נצחונו הגדול, תוצאה של מלחמה עיקשת, היה האבוקדו!בענף זה השקיע כוחות נפש ללא שיעור והזדהה אתו במידה שאין לתאר. יחד עם חברו משה כהן יצרו מטע חדש ואיתם צוות יורשים מוכשר ונאמן שמגדיל לעשות ולהצליח.היה מבוני הקיבוץ המתמידים, הנאמנים והעקשניים. נכון – הוא לא רצה להיות גמיש, לא רצה להתפשר על עקרונות, לא רצה "ללכת עם הזמן", וכשראה שהכל משתנה סר הצידה, התרכז בענף ונהנה עם משפחתו הענפה, הרב-דורית. על תפיסות היסוד שלו לא ויתר.יכולתי לספר עליו, על ההיסטוריה האישית שלו: " אבא שיצא לארה"ב כשאלי היה ילד בן 9 וראה אותו בביקורו שם כאשר היה כבר בן 40. על המצוקה בה גדל, על צמאונו ללימודים, על הרעיה הנאמנה יוכבד ועל תנועת השומר הצעיר, שהפכה לביתו האמיתי ולה נשאר נאמן עד לנשימתו האחרונה.אני עומד על קברו הרענן של אחד מחברי הקרובים ביותר, האהובים והנערצים מאד-מאד. אינני נפרד ממך, אלי יקירי, אתה חלק מחיי ותישאר כך עד שאצטרף אליך בגן המתים שלי. יצחק פטישלהמשיך ולקיים את מצוותךאלי,דרך ארוכה עשית מהעיירה במונקץ' כנער חלוץ שהגיע בשנות השלושים לארץ והגשים את חלומו.עשרות שנים של עבודה מסורה בחקלאות ובעיקר במטעים, בהקפדה לא להחסיר יום או שעת עבודה, בהתמדה בלתי מתפשרת,בכל תנאי ומצב בו היית.מילאת תפקידים רבים בשנותיו הראשונות של הקיבוץ, יצאת ללוות ולהדריך קיבוצים צעירים, פעלת שנים רבות במוסדות ובאירגונים חקלאיים.יזמת ובצעת את קידוחי המים הראשונים עם העליה להתיישבות והיית ממניחי היסודות לתשתית המים לחקלאות בתל-דאוק.האמנת אמונה שלמה, עד יומך האחרון, בדרך החיים הקיבוצית ותמיד אמרת :" צריך לחזור ולעשות את הדברים בדרך הקיבוצית הנכונה, בהסתפקות במועט, בעבודה עצמית ואין סיבה שהקיבוץ לא יצליח ויפרח"...אתה משתייך " לדור הנפילים" שהולך ופוחת- רק כך אפשר להסביר את היכולת המופלאה שלך לשרוד את כל המכאובים שפקדו אותך, מכאובי גוף ונפש...הפרידה מיוכבד לפני כמעט 4 שנים, אתם חייתם ביחד מגיל הנעורים במשך עשרות שנים של חיי משפחה מאושרים, וזו היתה מכה קשה שלא יכולת להשלים עימה.המעבר ל"בית עזר" ואורח החיים המוגבל, בגלל מצבך הבריאותי, שמנע ממך לצאת לעבודה במטע – היו בשבילך משבר מתמשך.למרות זאת הקפדת לשמור על קשר עם כל חלקי המשפחה המסועפת ועקבת בענין רב אחרי התפתחותם של הנכדים והנינים.בתקופה האחרונה כשכבר נאלצת להעזר באחרים, בגלל מגבלותיך הבריאותיות, השתדלת מאד לא להכביד, לא להפריע למהלך החיים הרגיל של בני המשפחה ונמנעת ככל שיכולת מלבטא את קשייך ואת הרגשת הקץ, שחשת שהולך וקרב.לנו הבנים שהלכנו כל השנים בדרכך – לא היית צריך להרבות במילים, כדי שנבין את המסר של אמונתך ורצונך – ראינו אותך כסמל לסגנון החיים החלוצי-קיבוצי,לעבודת אדמה, שכה היית קשור בה, לחברות וליושר אישי ואנו עושים כמיטב יכולתנו להמשיך ולקיים את מצוותך. כך גם נזכור וזנכיר אותך לעד . בנך גיורא
