(25/08/1923 – 16/05/1988)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה מורדי מדקנולד: 25.8.1923נפטר: 16.5.1988 יותר ויותר אנחנו נפגשים בתל זה להיפרד מחברינו פרידת עולמים. אלה חברים לחיים הם, אותם לא נפגוש עוד, רק דמותם תשאר חרותה בזכרוננו .כמעט חמישים שנה חלפו מאז מורדי עלה ארצה, והוא נער בן חמש עשרה. בעיר מולדתו וינה עוד הספיק לראות את כניסת הצבא הגרמני באביב 1938, עוד חוה את החויה הנוראה של יהודי אוסטריה, שראו את עצמם כאזרחים נאמנים למולדתם, ובן לילה הפכו לנרדפים ולמושפלים. בחוצות וינה השתולל האספסוף בחולצות חומות והתעלל בכל יהודי שמזדמן להם. אלה היו הזכרונות שליוו את מורדי בעלותו ארצה במסגרת עליית הנוער.בגן שמואל, נקלטנו בבואנו ארצה, נפגשנו בפעם הראשונה- ומאז לא נפרדו דרכינו. ככולנו, גם מורדי עבר תקופה קשה של הסתגלות לחיים חדשים, לאקלים חדש,לניתוק מהמשפחה, לעבודת כפיים בשמש הלוהטת של ארץ ישראל. כבר אז בלטה תכונתו להתיחס במלוא הרצינות לכל דבר, תכונה שאפיינה אותו בכל חייו. הוא הקדיש את זמנו לעבודה וללימודים באותה המסירות. לא פעם פגשנו אותו בערבים במוסך, מנסה להבין את המכונות החקלאיות הבלתי מוכרות לו, עד שבא היום הגדול והוא הנער מעליית הנוער- עלה על טרקטור ויצא לחרוש בשדות גן שמואל, השג לא מבוטל בימים ההם.וכשכולנו עברנו לכפר מסריק כקבוצת השלמה, מורדי המשיך לעבוד במקצועו בשדות הפלחה, למד כלי אחר כלי, השתלם במכונאות ולבסוף קיבל לידיו את ניהול המוסך.במרוצת השנים הגיע למילוי תפקידים מרכזיים במשק: בריכוז המשק ובגזברות הטביע את חותמו על ניהול המשק באותן השנים- דרישה בלתי פוסקת לשיקול דעת קפדני לאחריות.ידיעותיו המקיפות בציוד החקלאי הביאו אותו מאוחר יותר לפעילות במסגרות ארציות של קיבוצי השוה"צ וגם שם זכה לשבחים על מסירותו.מורדי מעולם לא הרבה בדיבור, אך את דעותיו גיבש היטב ואחר כך לחם עליהן. קולו נשמע לא אחת בשיחות הקיבוץ. הוא לא נרתע מלהשמיע גם דעה בתי מקובלת על הציבור, אם האמין בצידקתו, בין שנקבל אותה ובין שנדחה אותה. הוא האמין בעקרונות חיינו ונרתם לשמירתם ללא פשרות.וכך חלפו חייו בפעילות מתמדת: בחקלאות ובתעשיה, בתפקידי פנים ובתפקידי חוץ, כחבר גאה בפעלו. אתנו יחד מורדי זכה לראות את ישראל בתקומתה ובבינינה- הגשמת חלום נעורים. בשעת הצורך כיתת את האת לחרב, ובשוך הסערה חזר לקיבוצו ולמשפחתו. הוא זכה לראות את ילדותיו ואת נכדיו גדלים במדינת ישראל, ללא פחד מגויים הרודפים יהודים, ללא חויות נעורים דוגמת חויותיו הוא. הם יודעים על אנטישמיות רק מן הסיפורי ומן הספרות.אנחנו נפרדם ממך מורדי- רעיתך זוזי, אשר טיפלה בך במסירות אין-קץ במחלתך, בנותיך, נכדיך, ידידך הרבים ואנחנו, חבריך לקיבוץ. נסעת בפעם האחרונה דרך השדות, אותם חרשת וזרעת בנעוריך. תנוח בשלום באדמת קיבוצך. זאב יעקבלזכרו של אבא"אבא איננו"- שתי מילים בעלות משמעות עצובה ובלתי נתפסת.יודעת אני, עם בואי לביתכם, אצפה תמיד למצוא אותך יושב בכורסתך- מעיין בספר, עוסק באוסף הבולים, בעבודה כלשהי או בכתיבת מכתב לעדה- ואבדנך טפח על פני.רק תמונתך תביט בנו מכוננית הספרים, אשר כה משקפת את שטחי התענינותך הרב-גוניים, מקושטת במזכרות יפיפיות שאהבתם כל כך- אתה ואמא.אבא, רק שנה עברה מאז שבת הביתה מפעילותך האחרונה בקבה"א. ראית לפניך עוד שנים רבות בהם תוכל לתרום מניסיונך לבית הקיבוצי, שנים בהן תוכל להנות מהמשפחה ומהנכדים אשר בגרו כבר.לפתע, היכה בך הגורל. לבך ניזוק מאד מהתקף אותו ספגת בבי"ח רמב"ם, וכל תוכניותך השתבשו.בעוד אנחנו בטיול בחו"ל, שינסה אמא את כל כוחותיה הפיזייים והנפשיים ובאהבה רבה סעדה אותך, עד יומך האחרון.בשובנו היית כבר בבית. קשה היה לקלוט מה עובר עליך. ניסינו לעזור, לתמוך, לפתוח צוהר תקוה. שוחחנו על עניני דיומא, המשפחה וטעם החיים. היו אלו שיחות בטעם של עצב, בניסיון לחפש משמעות להמשך חייך עם אובדן כה עצום של חיוניות. אתה חשת שהזמן קצר, ואנו מאנו להאמין.אבא, יותר מארבעים שנה עברנו ביחד, בהן שזורות תמונות ילדות, בהתבגרות ובגרות, מראות נופי ראשית הקיבוץ ותחילתה של המדינה, חוויות משפחתיות ועוד ועוד.אזכור אותך אבא, כאדם שיש להתגאות במעשיו ולבטוח בו, אדם חושב, המרחיב באופן מתמיד את ידיעותיו, אדם משכיל ומוכשר המקבל על עצמו תפקידים ומבצע אותם על הצד היותר טוב, איש תרבות וספר.אמנם לא חונכנו בבית בו שררה תמיד השלוה, אך ספגנו בו ערכים בסיסיים ואנושיים, המהווים חלק משמעותי בכל אחת מאתנו, הבנות.לכולנו קשה יהיה למלא את החלל אשר הותרת, ובמיוחד לאמא, שיחד איתה, בעליות ובמורדות, טוויתם את חייכם המשותפים.אבא, דמותך הדומיננטית תשאר חרוטה עמוקות בלבבותינו, תחסר לנו לכולנו. היה שלום ! ניר, רינת,עומר, בני ובתך רחל.
