(06/01/1913 – 07/08/1975)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה תמרה מגדלינולדה: 6.1.1913נפטרה: 7.8.1975 תמרה נולדה וגדלה בעיירה קרוקי שבליטא. היתה זו עיירה קטנה ככל העיירות בליטא, אולם תנועת ההתעוררות הלאומית לא פסחה עליה וכל הנוער היהודי בעיירה התחנך באוירה ציונית תוססת. כמעט כל הנוער דיבר עברית וחיי הנעורים היו עשירים בפעולה תרבותית מגוונת. הקן של השומר הצעיר הווה מרכז של פעילות מגוונת.תמרה היתה פעילה בקן, והתמסרה בלהט נעוריה להדרכה ולחינוך. חברותיה מאז מציינות שהיתה אהובה מאד על כל חניכיה וחבריה שמשכה תשומת לב רבה ביופיה המיוחד. בני משפחה התפזרו בכל רחבי התבל, ואילו תמרה היתה נאמנה לעצמה ולערכי התנועה והיתה בין ראשוני המגשימים בקיבוצנו. בנוף האנושי של קיבוצנו תפסה תמרה מקום מיוחד. תמרה לא היתה מעורה בחיים הסואנים של החברה ולעולם לא שאפה לפעילות והבלטת אישיותה וכשרונותיה. אך אישיותה היתה מבורכת במעין בלתי נדלה של שקט פנימי מופנם ואושר נפשי רב. לפעמים היתה נמנעת לפתוח את סגור לבה, אולם כשפתחו בשיחה עמה נתגלתה מיד כאיש שיחה מענין כשהנושאים האהובים עליה הם יחסי אנוש וספרות. תמרה היתה מכונסת בתוך עצמה, אולם חברותיה יודעות לספר איזה רוך ואהדה היתה מקרינה על סביבתה.לתמרה היה יחס עמוק לטבע ולספר. חייה, כמו חיי כל אדם, היו רצופים תקוות שנתגשמו וצפיות שנתבדו. ביסודו של דבר נבחן האדם בצורה בה הוא מתגבר על אכזבותיו. תמרה ידעה לשמור על שלוותה הנפשית הודות לאהבתה הרבה לבני משפחתה, לטבע ולספר. עזה במיוחד היתה אהבתה לספרות. כששוחחת אתה על ספר טוב שקראה או על ביטוי ספרותי יפה שנתקלה בו הרגשת באיזו אהבה היא מדברת על כך.תמרה עבדה בקיבוץ בעבודות רבות, אולם התחום בו השקיעה את מיטב מאמציה היה החינוך. היא עבדה כמטפלת במשך שנים רבות והתמידה בעבודה זו גם כאשר רוב החברות הותיקות עזבו את העבודה בטיפול בילדים. השקט הנפשי שהיתה מבורכת בו במידה כה רבה סייע לה בעבודה החינוכית. מעולם לא הרימה את קולה על ילד ובנועם הליכותיה היתה לה השפעה מרגיעה על כל הילדים. לא דיברה הרבה, אך המילים המעטות שאמרה השפיעו תמיד והרגיעו את הילדים. באותה גישה פתרה הרבה סכסוכים ואי-הבנות יומייומית בחברת הילדים.בזמן האחרון ראינו את תמרה מהלכת בינינו ומצב בריאותה נולך ומתערער.היא לא נהגה להתלונן ולדבר על מחלתה. היא נשאה בשקט את מכאוביה וידעה שאת סבלה הפיסי היא יכולה לשאת רק לבדה. בימי חוליה בלטה תכונתה האופיינית לא להכביד על הזולת. מותה מסמל את אישיותה- בשקט ובצנעה עד הרגע האחרון.תמרה, אנו דואבים מאד וכואבים את הסתלקותך הפתאומית. את תחסרי לנו בנוף האנושי של קיבוצנו קשה לנו להשלים עם העובדה שלא תוסיפי עו להקרין כל סביבתך מתכונות נפשך היפות והנאצלות. יהי זכרך ברוך יצחק דקל.תמרה, אמא.תמרה, אמא, בית!מדבר סהרה מתחתי, צמרירי עננים וכחול אינסוף מסביבי.אני טסה אליך תמרה...ולא נפגש.את לא תקדמי פני בחיוך מפציר כי אשב לחמש דקות, דקות שתתארכנה לשעות.לא תשתפיני בהתרשמותך מסרט, ספר, מוסיקה... לא תשאלי –תתיעצי בבעיות הנכדים ולא תפנימי דאגתך נוכח הטלטלות העוברות את משפחתנו. לא עוד!טלטלות אלה תמרה, שמערבולותיהן טומנות בחובן זרויות גדולות, כמוהן כאין וכאפס לעומת הטלטלה הנוראה שטולטלנו עם הגיעתנו הידיעה בדבר הסתלקותך.במכתבך האחרון אלינו ספרת שחל שיפור במצב בריאותך, שחזרת לעבודה ו...אבל המכתב הגיע מאוחר מדי. כבר ידענו שהנכתב רק כתוב.לבך עייף מן הסבל הרב שהיה מנת חלקך באחרונה ואת הסתלקת לך בשקט, בשקטובענווה המדהימה אשר נסכת סביבך גם בחייך.אנו ילדיך ונכדיך תמרה, נזכרך תמיד כמו שהיית לנו- אמא וסבתא מקשיבה וסולחת ואהובה. שלך עופרה
