(17/06/1914 – 01/12/2000)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יצחק מגדלינולד: 17.6.1914נפטר: 1.12.2000 פרידה מחבר מלווה תמיד בצער,צער על הליכתו לבלי שוב, וצער על חסרונו בעתיד. מלווים אנו את יצחק מגדלי,ממייסדי קבוצנו, שהטביע חותמו על הבית הזה, בדרכו האחרונה. הבתים, השדות, המפעלים,וכל מה שנגעה ידו, מספרים את ספור חייו. אבל מה הניע אותו, מה היו מחשבותיו ורגשותיו? היכן היו הצמתים בהם הכריע הכרעות גורליות וקבע את מסלול חייו? כיצד מתחבר האישי עם הכללי והחברתי? רק כשנדם עצרנו לרגע להקשיב לרחשי ליבו, ולחזור אל שורשיו:יצחק נולד ביוני 1914, השנה שבה פרצה מלחמת העולם הראשונה, בכפר קטן בסלובקיה של היום. המלחמה גרמה למשפחה לעבור לכפר אחר, כשהיה בן שש, מת עליו אביו והמשפחה : האם , סבא וסבתא, שני בנים ושתי בנות, עברו לעיר "פופראד". איך עוצבו חייו של יצחק בורגר כתוצאה ממות אביו? ומה גרמו המעברים ממקום למקום? לימודי הגרמנית בבית הספר התיכון? לימודי היהדות מגיל 16 בעיר פרשוב לפי מצוות סבו? שאלות שעולות בהקשר האישי, ושאלות המחברות את יצחק אל יישות רחבה יותר יהודית ולאומית.השהות בפרשוב מפגישה את יצחק עם אנשי השומר הצעיר, והמפגש הזה- תוצאתו היא קן השומר הצעיר בפופראד שיצחק היה בין מקימיו. מכאן מתחילה פעילות שומרית עניפה. יצחק, אחרי קבלת סמל בוגרים,ומבחנים לראשות הקן, מצורף להנהגת הגליל ועוסק באירגון מושבות הקיץ והחורף. כך נפגשות דרכיהם של יצחק בורגר ושל יצחק רונקין וצומחת לה ידידות ארוכת שנים.בגיל 17 יציאה להכשרה חקלאית בחווה ליד פרשוב , כשהמטרה היא להכשיר את הגוף, הנפש והרוח לעלייה לארץ. התנאים בהכשרה קשים מאד, עבודה קשה , מזון מועט, אבל הרוח איתנה.בד בבד עם החלטת התנועה על מועמדותו לעלייה בגיל 18, קיבל יצחק צו גיוס לצבא הצ'כוסלובקי. הוא עוזב את ההכשרה ומגיע לבודפסט ושם ממתין ל"סרטיפיקט". כשמגיע האישור המיוחל הוא נאלץ "לשאת אשה" באופן פיקטיבי ולצאת כאילו לירח דבש לפלסטינה.עם הגיעם לחיפה הולך יצחק ברגל לבת גלים לקבוץ צ'כו-ליטא ואילו "אשתו" הפיקטיבית עוברת למעברות. כך מסתיימים במהירות חיי הנישואין הקצרים. מיד מסודר יצחק לעבודה בנמל בפריקת עצים, אחר כך עובר לעבוד בבנין, ואחר בקטיף בפרדסי השרון.כשחזר הביתה כבר עבר הקבוץ לקרית חיים, ויצחק מתנדב לשמור בלילות על המבנים ועל הרכוש הדל של הקבוץ. מכאן מתחיל הפרק הבטחוני בחייו של יצחק. הוא מתמנה למא"ז (מפקד האיזור) של הקיבוץ, ובהמשך מגוייס ל"הגנה" בחיפה.במאורעות 1936 קרית חיים הופכת לנקודת הגנה עצמאית, ויצחק, שבימים הוא נהג משאית, אחראי בלילות מטעם "ההגנה", על הקשר עם הקבוץ. בעקבות מעקב של המשטרה החשאית הבריטית, יורד יצחק למחתרת, ועובר לחודשיים למשמר העמק. עם שובו מתארגן הקבוץ לעלייה על הקרקע, ויצחק ביחד עם יוסף אילון ז"ל ויצחק פטיש יבדל"א מהווים "ועדת מצב" בעלת סמכויות חרום נרחבות, המחליטים בשאלות גורליות בנוגע לחברים ולקבוץ.עם המעבר לנקודה הסופית ממשיך יצחק בפעילותו הבטחונית ומחליף את אלקה ז"ל בתפקיד המא"ז. בתפקידו זה אחראי יצחק על כל בעיות ההגנה של הקבוץ: רכישת נשק, אימון החברים, ביצור העמדות, הובלת חומרי ביצורים לגדר הצפון וכיו"ב.במלחמת השחרור פעל כמא"ז במסגרת חטיבת "כרמלי" באיזור הגליל המערבי, והשתתף בשחרור עכו בד-בבד עם אחריותו לבטחון בקבוץ.בשנות החמישים מונה כמא"ז ביישוב אלקוש ולימד את העולים החדשים מתימן ומכורדיסטן לאחוז בנשק כדי להגן על עצמם מהתקפות המסתננים מגבול הצפון.אחרי מלחמת ששת הימים מונה כמפקד חבל נעמן, שכלל את כל יישובי המועצה, ובמלחמת יום הכיפורים אירגן את השמירה בישובים, וטיפל בענייני האספקה אל היישובים.כאן מגיעה לסיומה התקופה הבטחוניסטית רבת השנים ומתחיל פרק חדש בחייו:ההתנדבות. פעילות זאת נעשית במקביל לעבודתו בקבוץ במקומות עבודה שונים והיא מתאימה ליצר הפעלתנות הכביר המנחה את יצחק בחייו: עבד כרכז טרקטורים, כרכז טכני וקניות של המוסך, הצטרף לצוות ההקמה של "סילורה" ושימש כמשווק במשך 20 שנה. יחד עם זה פעל בתוך הקבוץ בארגון חגים , גיוסים וחתונות.ההתנדבות נעשית שלא על מנת לקבל פרס אבל בכל זאת מקבל יצחק את אות הנשיא - כאות הוקרה על התנדבותו בנושאים שונים: *כחבר בהנהלה הארצית באירגון ההגנה.*כחבר במועצה הלאומית למניעת תאונות בסניף הגליל המערבי, הכולל את עכו נהריה ומשקי מטה אשר.*כמתורגמן של השפה הגרמנית ומקשר של שני ראשי עירית עכו עם העיר התאומה בגרמניה "רקלינהאוזן". *וכחבר בעמותת "גולני" שבמסגרתה אירגן כל חורף סריגת כובעי צמר לחיילים, ומשלוח עוגות כל שבת לחיילים שנשארו בבסיס.ספור חייו משולב בספור המשפחתי שבו תופסת תמרה רעייתו מקום חשוב. בדרכה השקטה והנעימה סייעה בידו להגשים את שאיפותיו, וביחד התמסרו שניהם לגידול שלושת ילדיהם. בשנת 1975 התאלמן יצחק ומאז במקביל לפעולותיו, היה מעורב מאד בגידול ובחינוך בני המשפחה: עשרת הנכדים ושלושת הנינים. היה עצמאי מאד ועד הימים האחרונים ביקש לשמור על אי תלותו גם כשכוחותיו עזבו אותו.עם הגיל המתקדם באו המכאובים, ובתי החולים. הגוף החל לבגוד, אבל נשארה הרוח הטובה, המתענינת והאיכפתית.קשה הפרידה, ונסגר המעגל. נפרדת המשפחה הרחבה, ונפרדים ממנו חבריו הותיקים הרואים איך נגדע האילן ששורשיו כה עמוקים, ונפרדים חבריו הצעירים בקבוץ ומחוצה לו.שבע ימים ושנים מביאים אנו את יצחק מגדלי לסוף הדרך ומבקשים לנחם אתכםעופרה יעל אמציה יפה, בני ובנות הזוג, אתכם הנכדים והנינים, ואת כל בני המשפחה. הזכרונות ודאי ילוו אתכם, והם רבים ועשירים. אליהו שחף כותב גדי מרחוקסבא יצחק שלנו, כאשר נולדה נכדתך הראשונה, בתנו זהר, קראנו לך סבא,ומאז המשכנו לקרוא לך כך גם כשאנו עצמנו הפכנו לסבא וסבתא.בראשי עוברות תמונות, ציוני דרך לאורך שנים ארוכות מאז הכרנו לראשונה:אביב 1959, בחתונתנו משתתפים אורחים מאלקוש וישובים אחרים בגבול הצפון. בפעם הראשונה התוודעתי מקרוב לאהבה הפשוטה והאנושית של אנשים אלו עליך.חורף 1960, משחקים כדור עף בשביל הכייף, ואתה השחקן הוותיק ביותר, אבל משקיע ונלחם כמו נער צעיר, רוח זו היתה אתך עד הסוף.קיץ 1963, אנו חוזרים מטיול, ואתה מחכה לנו ברציף הנמל עם זהר על הכתפיים.1967 מלחמת ששת הימים, אתם הותיקים קבלתם את המושכות מאתנו המגוייסים,ואתה שוב איש צבא מלא, לוקח על עצמך את כל האחריות לשלום הבית בעורף.1992, אנו חוזרים לקיבוץ אחרי שנים ארוכות, פתאום נעשית צעיר יותר, הכתפיים התיישרו ואנו שוב ביחד.היית בר מזל- חיית חיים מלאים ושמרת על צלילות וכבוד רוח האדם עד יומך האחרון. אנו שכבר נוגעים לא נוגעים בגיל הקשישות, תמיד נשאנו עינינו אליך כסמל להתבגרות תוך שמירה על פעילות, סקרנות ומעורבות בכל הסובב אותך.רצה הגורל ולא הספקנו להפרד כראוי, כך בערב הנסיעה נכנסתי כמו תמיד לומר להתראות ושתרגיש טוב. ואתמול עוד שמחתי לשמוע מעופרה בטלפון על חזרתך הביתה מבית החולים.סבא יצחק, תנוח על משכבך בשלום, אנו הילדים הנכדים והנינים שלך תמיד נזכור אותך כאוהב חיים ואדם , שתמיד תמיד היה בסביבה כי אולי צריך לעזור ,לסדר,לתאם ובעיקר להקשיב ולהיות מעורב. באהבה גדי
