(13/11/1912 – 05/01/1996)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה ברקה (דב) לויתןנולד: 13.11.1912נפטר: 5.1.1996ברל'ה אהבת חייברל'ה אהבת חיי ! כמה אהבתי אותך, איזה אציל נפש היית, איזה אדם.איך אוכל לדבר עליך בלשון עבר, איך אוכל לחיות בלעדיך.כל כך שלם היית עם עצמך, כל כך השלמנו אחד את השני. לא היתה בפיך מילה רעה על איש. ראית רק את טוב, תמיד היית מעודד ומרגיע.איך כל בוקר הערת אותי בלטיפה , בנשיקה. טילפנת אלי בשבע למקום העבודה. אחר הצהרים כשבאת הביתה, קראנו שוחחנו, כמה למדתי ממך.רצית לראות אותי חזקה. קשה היה לך כשקשה לי היה לי. רצית שאתלבש יפה,שאהיה יפה, כמה היית גאה בעבודתי.ידעתי שהלב שלך הרוס. חששתי שהלב הטוב שלך, שלא חדל לדאוג לכולם, לי,לילדיך, לקיבוץ, לא יחזיק מעמד. פחדתי כל כך שזה יבוא. כמה נבהלתי ממצב בריאותך, אבל לא אהבת כשדיברתי על זה.ידעתי כמה הפעילות הציבורית היתה חשובה לך. גידלתי את הילדים כמעט לבד, ותמכתי בך. עוד השנה נבחרת למועצה הכלכלית של הקיבוץ. חששת מן השינויים העוברים עליו לאחרונה ורצית לתרום כל זמן שיכולת.ברל'ה אהבת חיי !לא יהיה עוד איש כמוך. כל הטוב שבעולם היה בך. אני רוצה להיות חזקה למענך, כדי שאוכל לזכור אותך שתהיה תמיד בליבי. שושה.בילדותנו, כאן בקיבוץ, נהגו הילדים לקרוא להורים בשמותיהם הפרטיים. לא "אבא" לא "אמא" , אלא ברקה ,שושה. אבל כשיצאנו מהבית, עמוס שוקי ואני והתחלנו לחיות את חיינו בין זרים, שלא הכירו את מנהגי המקום, נפטרנו אט אט מההרגל הזה, וחזרנו אל המילים הראשונות שלומד כל תינוק בעולם להגות" "אמא", "אבא".נדמה לי שברקה היה כבר סבא כששמע בפעם הראשונה את שלושת ילדיו קוראים לו "אבא". אבל משהו מהריחוק הזה שחונכנו לו בילדותנו אפשר לנו לראות אותך לא רק כאבא שלנו, הקיים בשבילנו בלבד , למעננו בלבד, אלא גם כברקה!- אדם פרטי,ישות עצמאית, אישיות העומדת בפני עצמה ויותר מכל- החבר , האהוב, האיש של אמא. וזה היה הדדי. החזרת לנו באותה מטבע: התייחסת אלינו, מקטנותנו, בכבוד מופלג, רחשת לנו אמון עמוק, נהגת בנו כשווה בין שווים, העדינות ובזהירות שכל כך אפיינו את יחסיך עם הבריות.כשנפרדנו ממך שעה קלה אחרי שיצאה נשמתך, ביום שישי, יום המשפחה, יום הטלפונים, יום הביקורים, כשהבטנו בך בפעם האחרונה, שוכב שקט ושליו במיטתך, בחדר הקטן והחמים שחלקת עם אמא למעלה משישים שנה, לא נבהלנו למראך. כמעט קל וטבעי היה לנו ללטף אותך ולנשק אותך, כי לטפן וחבקן ונשקן היית בחייך ויפה במותך כמו ב 83 שנותיך. אבל, יפה מכל היתה האישיות שמילאה אותך וקרנה מעיניך הטובות והנעימות עד הרגע האחרון.בעינינו צעיר נצחי היית, בגוף ובנפש, רענן וסקרן, איכפתי ומעורב עד נשמת אפך האחרונה. נדיב ורחב לב כלפינו, כמו כלפי כל אדם באשר הוא. מחפש טוב,ומוצא טוב בכל בריה. מאמין בשינוי לטובה בכל שינוי שהתחולל סביבך, במשפחה, בקיבוץ ובמדינה. בניגוד למה שאפשר לצפות מאדם כה מנוסה כמוך, מעולם לא החזקת בדעה "שהולך ופוחת הדור". להפך האמנת והערכת את הצעירים ממך, הבאים בעקבותיך. תחילה אותנו ילדיך, ואחר כך את נכדיך, זיו, ודלית עופר עמית ויובל ושרון אורי ומאירה, את משיקה חתנך, את חנה וחוה כלותיך. רק טובות חשבת על כל אחד ואחד מהם גאה במעשיהם. כל אחד על פי טיבו ויחודו.הגון והגיוני היית בכל מעשיך מתון ומעודן במגעיך, עם הסובבים אותך קרובים כרחוקים בני משפחה וחברי קיבוץ. זהיר כל כך בכבודו של כל אדם, קרוב או זר,צעיר או מבוגר. איש אציל היית, אבא יפה ואצילי, אבא –ברקה. לכן כל כך קל וטבעי היה לנו לקיים את החשובה במצוות, את המצווה הכמעט נשכחת"כבד את אביך ואת אמך", במיוחד כיבדנו והערצנו והתגאינו בחייכם המשותפים- אבא ואמא. את אהבתכם שלא בלתה, את חברותכם שהתעמקה, שנמשכה למעלה מ 60 שנה.הרבה דברי חכמה שמענו מפיך משפטים ומכתמים רוויים בנסיון חיים עשיר מאין כמוהו ואחד מהם עולה בזכרוני עכשיו, משפט שמאד אפיין אותך, אמרת- לכו לאט ותגיעו מהר, שכן הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה. הלכת דרך ארוכה אבא, אבל עכשיו היא נראת קצרה, קצרה מדי... נדב לויתן ברקה- קיבוץ- אדם שלם יצא לי בימים האחרונים לדפדף בתיקיו האישיים בארכיון הקיבוץ וראיתי כיצד כל השנים הארוכות, מבלי לנוח קמעה, הוא היה קשור באיזו עשיה חלוצית של בריאת יש מאין בתנאים קשים ובלתי אפשריים, שמעולם לא ריפו את ידיוץ - כך היה כששימש גזבר של קיבוץ דל ואביון בתחילת דרכו, - כשנמנה עםעם מקימי "נעמן" כשביקש לייצר לבנים מהחמר שבביצות, - כך כשניהל את "אסקר" לאספלט קר וצבעים, - כך כשעמד בראש קרן השומר הצעיר, הבנק התנועתי הראשון - כך כשעבד ב"מוצרי תכן" בימיו הטובים, - כך כאשר יסד את מפעל "סילורה" לטלויזיות בקיבוץ - וכך אפילו עם "אריזית" הצנוע אותו הגה בגיל 80 כפתרון תעסוקתי לחברים קשישים, וזאת מלבד עשרות תפקידים רבים אחרים לאו דוקא כלכליים שמילא בקיבוץ ומחוצה לו. מתוך דברים שכתב עמוס לויתן ומוסיף יצחק פטיש: ..איך אתאר את תכונותיו המיוחדות של ברקה והן רבות וזכורות לכולנו. אמונה בלתי מעורערת בקיבוץ ובתפקידו בארץ. מנוף והעזה, לימוד הבעיות והופעה משכנעת, צניעות בכל תפקיד. הוא נשאר אותו קיבוצניק שלא איבד את את ראשו בהתרועעות עם גדולי המשק... ...אך מעל כל אלה: האדם. ברקה היה אהוב על כולם, מקובל על כל הדורות. גם בגיל מתקדם מזכיר קיבוץ למופת עם הבנת לב האדם, עם הגישה ההומניסטית והפשרנית, כן הפשרנית המבינה והסולחת, ועם זה נאמנה לעקרונות...
