(18/05/1911 – 08/08/2007)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה ישראל יעקובינולד: 18.5.1911נפטר: 8.8.2007 ישראל נולד במיכאלובצה אשר בסלובקיה. הוריו מאיר ורבקה יעקוקוביץ היו אנשי עמל ועסקו בנגרות. ישראל סיפר על עצמו כי כבר בילדותו נאלץ יחד עם שאר אחיו,שבעה במספר, לעזור בפרנסת המשפחה. כשהתבגר החליט ללמוד מקצוע ולמד אלקטורניקה.שנים רבות אחר כך כשהוא כבר הן 90 , נסע עם בנותיו למסע שורשים בעיר מולדתו ולא הפסיק לדבר ולספר על ילדותו. הוא זכר היכן עמד בית הכנסת, כיצד הציל בהיותו בן 10 בלבד את חברו מטביעה וכיצד אהב לשחק כדורגל.ישראל עשה את דרכו לציונות דרך התארגנות תנועות הנוער, שאליהן הצטרף עם חבריו היהודיים. משם התוודע אל ספרי היהדות ואל השירה העברית- ביאליק וטשרניחובסקי. מאוחר יותר החלו להתארגן קבוצות הכשרה במטרה לעלות לארץ ישראל ולבנות אותה. לארץ הפליג באוניה "פילזנה" כשעל סיפונה קבוצת של עשרים עולים ושני מנהיגים ציוניים דגולים- דוד בן-גוריון ומשה שרת. במהלך השיט טבעה האוניה והנוסעים ניצלו בנס, ורק אחרי טלטולים רבים הגיעו לנמל חיפה.בבת-גלים חיכו להם חברים מקיבוץ צ'כו-ליטא. מאז ועד ים מותו היה ישראל חבר הקיבוץ. הוא היה מבין מגיני הישוב מול ערביי הסביבה עם פרוץ המאורעות.ישראל בנה את משפחתו בקיבוץ עם חנה, וכן דאג לבני המשפחה שנשארו בסלובקיה. למרבה המזל הצליחו בני המשפחה להגיע בזמן לארץ והמשפחה הגדולה אוחדה וניצלה.לישראל וחנה נולדו במשך השנים ארבע בנות, שהיו עם הוריהן בקשר הדוק וימיומי כל חייהם.ישראל היה מבוני בית החרושת "נעמן" ונשאר לעבוד בו כ"עובד חוץ" במשך 38 שנים- בחשמל, אינסטלציה, מכונאות, נהגות ועוד. פינה חמה בלב לישראל הייתה לכל ילד שנולד, עבורו הכין צלחת וספל של נעמן עליהם מוטבע שם הרך הנולד.כאשר סיים את עבודתו בנעמן חזר ישראל לקיבוץ והמשיך לעבוד. כאשר היה מדובר על עבודה, לגילו לא היתה כל משמעות בעיניו ולא הכיר במגבלות הגיל. כל בוקר השכים קום ויצא לעבודתו. רק לפני כשבועיים , לאחר ששבר את ידו ומצב בריאותו היה רעוע, ביקש מבתו לבוא עמו ל"אריזית" כדי לבדוק אם יש שם איזו עבודה יוכל לעשות.לא איש דברים היה ישראל, ולא הלך בגדולות, אך נאצל בדבקותו בחיי עשיה ועמל ובמעשיו הרבים למען משפחתו, למען חבריו הקרובים וגם למען אנשים שלא הכיר.תמיד ידע לתת, בלי חשבון ותמיד ידע להיות במקום הנכון כאשר זיהה מישהו בצרה הזקוק לעזרה- קטנה כגדולה- ביום ובאישון לילה.המשפחה היתה עבור ישראל הערך העליון. תמיד דאג לבני המשפחה, שיהיה להם נוח, שלא יחסר להם דבר. קירות ביתו המטופח של ישראל מלאים בתמונות מרהיבות של משפחתו הענפה. במקום בולט בסלון תלויה תמונת אביו, שאותה נישק לפני שנסע לבית החולים בפעם האחרונה. צלול היה, התמצא היטב בכל מה שקורה אצל כולם והשתתף בכל האירועים המשפחתיים.למעשה ישראל יעקובי מת כאדם צעיר. הוא דבק בחיים וזנח כל מחשבה על גילו המקובל כמופלג. הוא המשיך לחיות כאשר חי תמיד. יצא לעבודה,הלך כל שבוע לשוק והתרועע עם הסוחרים, שיחק בקלפים, ביקר את נכדיו וניניו, רקד בחתונות (עם כל אחת מהבנות וכל אחת מהנכדות), תיקן תקלות בחשמל בביתו, השתתף בליל הסדר המשפחתי האחרון בריקוד החד-גדיא (בתפקיד האלוהים..) ואפילו אהב בסתר לבו טלנובלות...מעולם לא מצא די זמן להיות זקן... אפילו על ערש דווי בימיו האחרונים דאג לרווחתה ונוחותה של המטפלת שנשכרה לטפל בו.כאיש שהאריך ימים ליווה ישראל למנוחתם האחרונה את חנה אשתו, שאותה נשא על כפיו בעת מחלתה, וכן רבים מקרוביו וחבריו. לכולם נתן כבוד אחרון. היום אנו מצדיעים לאיש הצנוע הזה, שמשמעות החיים עבורו היתה נתינה לזולת ללא גבול וחשבון וערכי משפחה נעלים. אנו משתתפים בצער המשפחה היפה והמלוכדת ויודעים שאבא וסבא כזה לא ישכח, והוא מופת לדורות. כתבה: רחלי בר-דוד
