(10/04/1914 – 03/09/1988)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יוסף ינאינולד: 10.4.1914 נפטר: 3.9.1988 יוסף הרוח החיה באמנות בקיבוץ כבר בשנים הראשונות בקיבוץ לא זנח את כשרונו הדרמטי. למרות העבודה הקשה, הכשרון הדרמטי להט אצלו כאש בעצמותיו. חברים אהבו להיות במחיצתו כי ידע להצחיק, לחקות ולהציג. עד שיום אחד ליסי ודוד זבולוני החליטו להזמין את צביר רפאל- שחקן האוהל- כבמאי ללהקה הדרמטית של הקיבוץ. במאי זה היה איש חביב ונעים הליכות ונוצרו קשרי ידידות בינו לבין הלהקה והקיבוץ כולו. הלהקה התפרסמה במהירות והצגותיה הוצגו באירועים שונים ובמקומות רבים בארץ. להקה זאת זכתה לפרסים רבים. בדרך כלל יוסף שיחק את התפקידים הראשיים בהצגות כגון: "החולה המדומה, של מולייר, "הירש לקרט" של לוויק, "את חכי לי, של סימנוב "אי השלום" ועוד.יוסף מילא גם תפקיד ראשי בלהקה דרמטית בחיפה בבימויו של פיטר פריי. להקה זאת אמורה היתה להיות הגרעין לתיאטרון חיפה, שאז התחילו גם בבניית האולמות.המבקרים גמרו הלל על משחקו של יוסף. יוסף ביים הצגה המונית שהשתתפו בה כ- 80 איש לקראת יובל וחג בקיבוץ עברון.יוסף הוזמן לשחק ב"קאמרי" ולאחר ששיחת הקיבוץ התנגדה לכך- נטש כליל את התיאטרון והתחיל לנסות עצמו בציור. כאשר אחרי הנסיונות הראשונים בתחום אמנות חדש זה זכה לעידוד מציירים, החליט ללמוד אצל הציירת סימה סלונים ואח"כ שנים לא מעטות צייר אצל הצייר צבי מאירוביץ. הציור תפס את כל ישותו. אחרי העבודה היה נוסע לכרמל ומצייר במחיצתם ובהדרכתם של הציירים הנ"ל ומאוחר בלילה חזר הביתה.יוסף נתקבל כחבר לאירגון הארצי של הציירים והפסלים, אח"כ היה חבר גם באירגון של הקיבוץ הארצי. ערך כמה תערוכת יחד בתל-אביב, בנהריה ועוד. יוסף השתתף בכל התערוכות הכלליות של אירגוני הציירים והפסלים.לאחרונה כשמחלתו החמירה ורותק לבית, בכל זאת אזר כח להגיע לאיטליה אפילו לשעה קלה למשוך במכחול ציירים.אלה היו רגעי – ניחומים כשבריאותו רופפת. מתוך תיאור אישיותו שכתב אריה הללי.לאבאקשה להבין כיצד אישיות דינמית, חיונית, רוחנית, תוססת ויצירתית כמו שלך, יכולה לידום לפתע.אתה אף פעם לא שקטת על שמריך, רוח היצירה פעמה בך עד הרגע האחרון. תמיד היו לך רעיונות-אתגרים ומשימות אותם ביצעת על הצד הטוב ביותר. בנוסף לזה היית בעל, אבא וסבא מסור ללא גבול למשפחתך. לא היתה בעיה שנפתרה בלעדיך, תמיד נתת יד תומכת . לא נתת לנו ליפול ברוחנו, היית כל כך ערני ורגיש לכל מה שקורה במשפחה.כולם היו קשורים אליך, אנחנו הבנות, אמא והנכדים כל כך אהבנו להיות במחצתך. אתה ואמא הייתם זוג לכל דבר. הבנה ודאגה חום ואהבה ביו חלק בלתי נפרד מהקן המשפחתי אותובניתם וטיפחתם.זכרונות הילדות שלי מלאים אתך, כמה הקדשת לי ותרמת כל חייך. לא היינו עוברים לסדר היום בליסיפורים, בדיחות, הצגות,קונצים ומשחקים אותם עשית בסבלנות ובכשרון שפרץ ממך ללא שום מאמץ. היית משתובב איתנו כמו ילד. אם זה ללכת על ארבע ואם זה לרוץ ולקפוץ ולעשות קונצים ומשחקים וזה לא היה נמאס לך.הייתי שוכבת במיטה והיית מספר לי סיפורים של שעות, סיפורים שהיית ממציא מהראש ומחזיק אותי שעות במתח.ההצגות שלך היו חוויה בפני עצמה, היית יכול כל דקה לגלם דמות אחרת; אם זה צעיר ואם זה זקןאם זה שמח ואם זה עצוב וכל תפקיד היה כל כך משכנע ואמיתי.כשהתחלתי לנגן בפסנתר היית הולך איתי יום יום להתאמן וכבר בקטעים הראשונים ניסת להחדיר ביאת אהבת המוזיקה, היית מנצח עלי ונותן לי השראה.כששיחקתי כדורעף לא היית מפסיד אף אימון, תמיד יושב מהצד ונותן הוראות מקצועיות.היית בא לבית הילדים מוציא אותי עם תחתונים וגופיה, לוקח אותי לבור הקפיצה לרוחק ומודד לי עם קרש , כי לא היה לך מטר, תמיד היית מוסיף עוד כמה סנטימטרים . כל כך מעודד ומכניס מעוף בכל.אבא כזה באמת לא רואים. כמה הקדשת לנו וכמה היית כל דבר שאנו עושים, תמיד היה לך מה לתרום, היית מלא כרימון היקרנת זאת בכל.היתה בינינו הבנה והרבה שפה משותפת בכל הקשור לרגש, לחדוות היצירה, ביטוי, מעוף התרוממות רוח; אני בנגינה ואתה כאומן. כשלמדתי באקדמיה לא הייתי ניגשת לבחינה בפסנתר בלי שאתה תשמע את כל הרפרטואר שלי. ההערות שלך היו כל כך עניניינות, אתה הרגשת את דקויות המוזיקה והיית מעיר לי הערות שאף בעל מקצוע לא ידע להעיר. האמנות היתה טבועה בך בכל רמ"ח אבריך.כשניגנתי לפניך הרגשתי שאתה יחד איתי מתעלה לספרות הכי גבוהות ומרגיש כל מה שאני רוצה להביע. ידעתי שאני מנגנת לאומן שהרושם לא משחק אצלו, אלא הוא מרגיש כל קרשנדו וכל דימינואנדו אם זה במקום, אם זה לא מוגזם, אם הצליל צופן ואם הוא רק – פשוט ידעתי שכשאני מנגנת לאבא הנגינה חייבת להיות משכנעת מרתקת ומאד אמיתית, אחרת זה לא היה תופס אצלך.היית אומן אמיתי אף אחד לא יכול לחלוק על זה היית אומר: "אל תעשי בומבות" כלומר אל תנסילהרשים, "אל תפוצצי את העולם, אם הנגינה תבוא ממך ותהיה אמיתית, היא כבר תדבר בעד עצמה". הייתי מאד מתרגשת כשהייתי צריכה להופיע ותמיד הנחית אותי איך להגיע למצב של "אני והמוזיקה". היית מסביר שבמוזיקה זה כמו תיאטרון, איך שהיית נכנס לתפקיד אותו היית מגלם, כך אני צריכה להתרכז ולהכנס למוסיקה אותה אני מבצעת ואז היית מסביר לי איך להתרכז, להשתחרר, איך לנקות את הראש מכל דבר אחר.היום אני מנחה את התלמידים שלי איך שאתה הנחית אותי...היתה לך עוצמה רוחנית מיוחדת במינה – אנשים שעבדו איתך בתאטרון ידעו לספר זאת, אני לא זכיתי כמעט לראות אותך על הבמה. בציור רואים את העוצמה שלך במשיכות במכחול ובצבעים החזקים. ביום שבת תכננו יום הולדת לתמר נכדתך הקטנה. כל כך רציתי שתבוא ותראה את הקיר מקרמיקה שעשיתלי, ממש בכוחותיך האחרונים. רציתי שתספיק לראות אותו מרוצף על הקיר. אבל לזה לא זכית, המחלה הארורה מנעה זאת ממך.קשה לי להאמין שאתה איננו, בשבילי אתה איתי כל הזמן ותמשיך ללוות אותי לאורך כל הדרך.אתה כל כך טבוע בתוכי עד כי כל בעיה שאני נתקלת אם זה בהוראה, אם בנגינה ואם בחייםעצמם אני יודעת בדיוק מה הייית רוצה ואומר.שעון חיים דינמי עשיר ומגוון כזה, לא יכול לעמוד מלכת, הוא ימשיך לפעום בתוכנו לנצח. מבתך מיכל
