(03/12/1914 – 27/03/1971)

    (

 – 

)

<< חזרה לאתר הנצחה שושנה חצרונינולדה:1914 .3.נספתה: 27.3.1971 ושוב הכביש הסואן קצר קציר המוות.הפעם הגורל העיוור פגע בחברתנו היקרה- שושנה חצרוני כשהיא וישראל הלכו לתומם הביתה. והביתה לא הגיעו...שושנה התחנכה בתנועת השוה"צ בקן פודהצ'ה ב-1938 הגיעה עם גרעין תנועתי לקיבוץ מעברות.ההכרות של שושנה עם ישראל התחילה בעודם בחו"ל. כאן בארץ התחדשה ההכרות והקימו את ביתם המשפחתי בכפר מסריק.שושנה היתה שקטה ומסורה לעבודה. היא נחבאה אל הכלים והסתגרה בד' אמות משפחתה. מי שבא לביתם מצא בית חם ואוירה חמה. באווירה אינטימית זו לפתע התגלתה לך אישיותה של שושנה שחוננה בטוב לב, במידת. הכנסת אורחים ובחוש הומור.שושנה היתה מסורה לילדיה ובעלה עד אין קץ. כולה היתה דאגה לבתיה בשניר ולאבי בצבא.ערב ערב היתה הולכת לעבר התחנה, כדי לפגוש את ישראל בשובו הביתה. ליבה לחש לה, כי עלולים עוד להתנפל על ישראל בשובו מן התחנה והנה כדרכה, במוצאי שבת לוותה את ישראל ומכונית קטלנית הרגה את שושנה ופצעה את ישראל.אולי מכאן תצא הקריאה אל מוסדות המדינה- תנו לנו בטחון כי כל אלה הבאים מהדרך- ישובו בשלום הביתה.ואת שושנה, את האדם הרביעי בקיבוצנו ששכלנו באופן כה טרגי ולכן זעקתנו כה עזה.במה ננחם אתכם בתיה ואבי וקרובי המשפחה?במה ננחם את ישראל השוכב פצוע בבית החולים?אין בפי ניחומים.                                  שושנה יהי זכרך ברוך.                                                                                       אריה הללי.לאמא"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה, בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר...ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. כפה פרשה לעני וידה שלחה לאביון...צופיה הלכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל, קמו בניה ויאשרוה בעל  ויהללה..."כן אמא , כזאת את בעיני. כדברי "משלי". כל אימת שקראתי פרק זה נדמה היה לי שמישהו הצליח לתארך בצורה יוצאת מן הכלל.את יודעת , דפים שלמים כבר כתבתי עליך, ולא הצלחתי להביע את שרציתי.העט שרבט מילים, מילים, מילים... עד שנזכרתי בפסוקים אלה.והכאב – הכאב רחב כים. בכל מקום שאני הולכת אני נזכרת בך.. כל פעולה שאני מבצעת, תכף עולה המחשבה- האם גם את היית עושה כך?לא, לא פשוט להאמין, זה לא נתפס וכל פעם שאנו, אבי ואני נמצאים בחדר- שמך עולה על השפתיים.אמא- את הרי מילים לא אהבת, ידיך דיברו בעדך. כל דבר שנגעת בו קיבל את הצורה שרצית. עבדת הרבה ואהבת לעבוד. לרגע לא נחת. קראת, סרגת, תפרת, או סתם ישבת וסיפרת. ידעת לנצל את הזמן בצורה בלתי רגילה..את יודעת, גיליתי שאת אוהבת לצחוק ולשמוח. ואז כשאבא היה מספר בדיחות היינו צוחקות והיה טוב על הנשמה והכל היה נראה אחרת.הרבית לספר לי על משפחתך ועל יצחק אחיך.  באהבה רבה דיברת עליהם. שמחה אני שסיפרת לי כל זאת. דבר זה נותן לי כוחות להמשיך הלאה, כי תמיד סיפרת לי איך את פעלת. על אף הימים הקשים התגברת, כי ידעת שצריך להמשיך ולחיות. ואמנם הצלחת להקים בית לתפארת.אמא- נמשיך ללכת בדרך שהורית לנו. תמיד תמיד נזכור אותך אמא- בהרבה הרבה אהבה.                                                              שלך בתיה.