(30/05/1914 – 04/01/2001)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה רחל הרץ (ביאל)נולדה 30.5.1914נפטרה: 4.1.2001 באנו להפרד היום מרחל, חברה טובה ומיוחדת שסיפור חייה הקשה ורב הסבל לא רק שהפך אותה למרת נפש וקשת יום אלא להפך –כל חייה בקיבוץ הייתה אחת הבחורות הטובות והמסורות ביותר שתמיד רק נתנה לאחרים ותרמה מעל ומעבר לנדרש. רחל נולדה בכפר קטו בצפון סלובקיה ומאוחר יותר עברה המשפחה לקושצ'יה ,הבית היה ציוני ורחל השתייכה לקן השוה"צ. זה היה בית פתוח להכנסת אורחים וגם בתנועה היה ידוע- אם למישהו אין מקום לינה או אוכל, ימצא תמיד דלת פתוחה אצל משפחת ביאל.בחורף 1939 יוצאות רחל ואחותה להכשרה בבודפסט שבהונגריה וחיות שם בצורה בלתי לגאלית. רחל עבדה בבית חרושת לסוכריות אך במהרה נאלצה להסתלק משום שהעובדים הגויים גילו שהיהודים בלתי לגאליים. לאחר קשיים רבים מצאה מקום עבודה במעון של יתומים יהודיים בבודפשט. כ-90 נערים היו במקום. רחל מילאה תפקיד של אם הבית, תפקיד שאיפשר לה לתת גם אוכל לפליטים יהודיים שהיתה מלינה בסתר בבית היתומים, למרות הסכנה הגדולה שהיתה כרוכה במעשה זה.עם פלישת הגרמנים להונגריה דרשו לפנות את בית היתומים. רחל ושאר הצוות הצליחו למצוא מקום קטן בלב איזור התעשיה בבודפשט ולשם העבירו את הילדים. התנאים היו קשים והימים – ימי מלחמה והפצצות תכופות מדי יום.כעבור זמן קצר נעצרה רחל ע"י הגרמנים ונשלחה לאושוויץ שם נודע לה על גורלם המר של שאר בני המשפחה. בינואר 1945 פונו כל הכלואים מאושוויץ ,משום שהרוסים החלו להפציץ את האיזור. המצעד המפורסם – מצעד המוות ,היה ארוך ומייגע, נמשך ימים רבים ללא שינה וללא אוכל. רבים נפלו בדרך באפיסת כוחות אך רחל שרדה.בסוף ינואר הגיע המצעד לברגן-בלזן ., באפריל 1945 נכנסו אמריקאים למחנה ושיחררו אותו. חודשיים לאחר השחרור נסעה רחל לפראג ושם נודע לה כי אחיה הצעיר יצחק בחיים והוא קצין גבוה בצבא הצ'כי. כעבור יומיים נפגשה עם יצחק ולא היה גבול לאושרה.ביוני 1946 יצאה רחל עם מדריכים תנועתיים ואיתם כ-50 ילדים בדרך מבלגיה לארץ ישראל. הדרך הייתה רצופת קשיים, באונייה היתה צפיפות איומה, ללא רופא או אחות. וכשהגיעו לארץ הבריטים רצו להחזירם לקפריסין. המעפילים הכריזו על שביתת רעב ואף קדחו חורים באוניה, והאוניה התחילה לטבוע. מחוסר ברירה האנגלים הורידו את המעפילים בבהילות והעבירו אותם למחנה בעתלית.לאחר השחרור מהמחנה הגיעה רחל לקיבוץ העוגן ובאפריל 1947 עברה לכפר-מסריק. כאן הכירה את אריה והקימה אתו את משפחתה.הגורל שכה התאכזר לרחל בצעירותה, לא חס עליה גם מאוחר יותר. סיפור חייה של משפחת הרץ ומאבקה ההירואי בגידולה של אורה והפיכתה לאדם תורם הוא נקודת ציון בהיסטוריה של המקום הזה. רחל היתה הציר המרכזי והכוח העיקרי במאבק הארוך והמתיש הזה.במשך שנות חייה בקיבוץ עבדה במטבח, בבתי הילדים במוסד החינוכי. במכבסה עבדה 25 שנים, הכניסה שכלולים ונהייתה למומחית . עם כל הלב עשתה עבודתה, לא דחתה שום עבודה ושירתה את החברים בנאמנות . פעמים רבות צוינה לשבח על התמסרותה והתמדתה.בשנים האחרונות לחייה שוב נאלצה להתמודד בכוחות אין סופיים עם דעיכתו הכאובה של אריה, בעלה שמילאה את כוס יגונה עד תום.היו גם רגעי אושר ונחת עם המשפחה הצעירה והנכדים שגדלו והרעיפו עליה חום ואהבה.נזכור את רחל כדמות מיוחדת בינינו ונאמר לאורה, למיכאל לרימונה ולנכדים- הייתה לכם אמא וסבתא שמעטות כמוה. מי יתן וזכרה ינחם אתכם בשעה קשה זו. עופר רייז אילת
