(11/07/1951 – 13/08/2008)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה אורה הרץנולדה: 11:7:1951נפטרה:13.8.2008 אורה נולדה לפני 57 שנים בקיבוץ, בת לרחל ואריה הרץ ז"ל, ואחות צעירה למיכאל. בגיל שנה וחצי חלתה במחלה קשה שלא אובחנה והשאירה סימנים אשר ליוו אותה במשך כל חייה.אורה התחנכה בגיל צעיר בבתי ספר לחינוך מיוחד ועם שובה מיום הלימודים הצטרפה אל בני גילה מקבוצת איילה. בכל שנות ילדותה זכתה אורה לתמיכה יוצאת דופן מצד ההורים והמשפחה שליוו ועטפו אותה בחום ואהבה ללא תנאי.בגיל 14 עם עליית בני קבוצתה למוסד החינוכי "נעמן" , הצטרפה אורה למסגרת החינוכית בכפר התקווה. שם השכילו לגלות את הפוטנציאל החבוי בה, את האהבה הגדולה הטמונה בה ויכולת הנתינה, בעיקר לילדים ולבעלי חיים. בשנים הראשונות בכפר עבדה בכלבייה המקומית, ולאחר מכן בבתי הילדים בטבעון וזכתה לאהבה רבה מצד הילדים ואנשי הצוות. במקביל שימשה כשמרטפית מועדפת לילדי הצוות שבכפר. אורה היתה אהובה מאד בכפר ומילאה תפקידים רבים במסירות ובאחריות רבה.ב -12 השנים האחרונות לשהותה בכפר חיה באופן עצמאי בטבעון וטיפלה בילדה חריגה. בכל אותן שנים הבעיה אורה רצון עז ובלתי פוסק לחזור לקיבוץ שבו ראתה בית ואותו אהבה בכל ליבה.לאחר מות הוריה האהובים והאובדן הקשה שחוותה, התעקשה לחזור אל ביתה, ולחיות לצד משפחתה האהובה, וזאת מתוך בטחון שאכן תזכה לטיפול המסור והטוב של מיכאל ושאר בני המשפחה.אורה חזרה לקיבוץ כשהיא מלווה בבעיות בריאות רבות. רכובה על הקלנועית שלה הפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף הקיבוצי. שעות רבות היתה מבלה בנסיעות ברחבי הקיבוץ, משוחחת עם האנשים שהרגישה בנוח לדבר איתם, מתענינת בכל הנעשה בקיבוץ,בעיקר בכל הקשור לילדים , לבעלי חיים ולארועים בקיבוץ. הכירה את כל הילדים וידעה את הקשר המשפחתי שלהם, ידעה מי נסע ומי חזר, מי חולה ומי נפטר. היתה רגישה מאד לנעשה מסביבה. אלה היו שנים מאושרות עבורה. אורה זכתה לאהבה ולטיפול יוצאי דופן, מצד מיכאל ושאר המשפחה, כשהיא עטופה בהגנה ובנתינה הראויים להערכה.במהלך השנים סייעה אורה בעבודה במספרה המקומית וזכתה להערכת העובדות שנעזרו בה. לאחרונה, השתלבה בפרוייקט הקבוצתי של "תעסוקה מוגנת" בניהולו של איתמר.למרות בעיות הבריאות הקשות, לא הפסיקה אורה מעולם לחלום על חיים מאושרים בקיבוץ לצד המשפחה התומכת, ורקמה חלומות ותוכניות, כמו כולנו.לפני שלושה חודשים אושפזה אורה בביה"ח במצב בריאותי קשה. מיכאל לא מש ממיטת חוליה בכל אותם ימים ולילות ארוכים של סבל וכאב. טיפל בה האהבה ובנאמנות ללא גבולות ודאג להקל על מכאוביה. אך מצבה הבריאותי לא שפר עד לבוקר הנורא, שבו מצאה את מותה,כשהיא מותירה אחריה משפחה כואבת ואבלה.אנו שולחים את תנחומינו למיכאל ורימונה, לראם, אביטל, דור ולמשפחה כולה. שלא תדעו עוד צער. איריס אלטיט. לב גדול ורגישבשעה זו אינני יכולה לשכוח את מסירותה של רחל הרץ ז"ל , האמא של אורה ומיכאל שלא חסכה מאמצים רבים לגדל אותה, לחנך ולתמוך בה, ובעיקר לאהוב אותה ללא תנאי. יהי זכרה ברוך !אורה היתה ילדה, נערה, ואח"כ אישה- מאד רגישה. היתה מודעת למצבה הבריאותי המיוחד והתמודדה עם מגבלותיה בגבורה רבה. היא העריכה כל תשומת לב הקטנה ביותר שניתנה לה וידעה להביע את תודתה באופן המיוחד לה- חיוך מבוייש, שאלות על שלומם של הנכדים ומתי יבואו לבקר? היא ידעה לבטא בפשטות ובעדינות את השתתפותה בימי אבל,ולהבדיל בימי שמחה.סיפור קטן: באחד הימים הגענו הביתה מנסיעה ומצאנו על המרפסת פלקט גדול עם ציור נאיבי יפיפה של פרחים וקישוטים שונים ובצידם ברכה עליזה על אירוע משמח במשפחתנו.לקח לנו כמה ימים לברר מי הביא לנו את הציור המיוחד הזה, עד שאורה הזדהתה, ושאלה אם מצאנו אותו. התרגשנו מאד. כששאלנו מדוע לא נכנסה אלינו, ענתה בפשטות-"אני מתביישת ולא רציתי להפריע"... כך היא היתה- צנועה ושקטה עם לב גדול ורגיש, וכך גם אזכור אותה תמיד. יהודית מסד
