(09/05/1911 – 24/01/1994)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יצחק דץנולד: 9.5.1911נפטר: 24.1.1994 אחינו יצחק דץהכרתי את יצחק לפני כשישים שנה והוא עודו במלוא המרץ ורצון חיים.בן למשפחה עניפה של אחים ואחיות שרובם הגיעו לארץ אהבתם.יצר הבריחה מהגולה הדוויה שבה היו רדיפות, מצוקות, עוני ושנאה ליהודים באשר יהודי הוא., ואין לפנות ולמי להתלונן.בבית אמא ז"ל שהיתה סמל של אצילות, ובמילה פשוטה מעין "יידשע מאמא" לילדיה , נותנות הכל ובעיקר חינוך יהדי והשכלה ורצון שיהיו בני אדם במלוא מובן המילה.השם דץ אומר כבר הכל, ויצחק נמנה בין אלה. אבל הגורל אכזר לו. בילדותו יצחק לא הרבה לדבר אלא לקרוא, הספרים היו לו משענת יום יומית והוא היה ידוע כקריין ספרים גדול.כשהצטרף לתנועה שלנו ויצא להכשרה, ידענו שבלי ספר לא ילך לישון. עצם העובדה שהועדה המתמדת הכניסה אותו בין הראשונים שעבר הכשרה קיבוצית לעליה לארץ, אומרת שהיתה הערכה לנאמנות לתנועה הקיבוצית, ליחס החם והטוב לחברים שאומר הרבה.יצחק בבואו אלינו, לא בחל בשום עבודה פיזית קשה, כי תמיד אמר שבשבילו זה העתיד של הקיבוץ. נדמה לי שלא היתה עבודה שבה לא נתן חלק. בנמל, מהאניות לסירות ולהיפך. גם בבנין, ביציקות בדרך פרימיטיבית, כי לא היתה דרך אחרת, גם בייבוש ביצות, נטיעת שתילים רבים כדי לבנות כפר יפה. זאת היתה גאוותו.כשחסר בשר לילדים, הגה רעיון לגדל שפנים מבלי להוציא כסף לאספקה,והילדים היו נהנים. בתקופה מאוחרת שהתחלנו להיות כבר קיבוץ עם ביסוס, יצחק הצטרף לעבודה בדוכן הפרי ובתחנת הדלק.הרבה אפשר לכתוב על יצחק, ועל מעשיו המסורים לקיבוץ, ולא רק מבחינה כלכלית. הוא היה גם מבחינה רעיונית, דגל בשיתוף ובאמון לחבר.כשהגיע הזמן לבנות משפחה ונולדו כבר הבנות, הוא הוכיח את נאמנותו ומסירותו ליטקה ולבנות. הרבה פעמים הייתי מקנא בו איך הוא לא שוכח אותם ולו לרגע אחד.הוא זכה להרבה נחת כשהפך להיות סבא עם נכדים מוצלחים, אשר החזירו אותו אחורה והשם דץ המשיך במסורת אבות.לצערו הרב, השנים האחרונות גזלו ממנו את כל השמחה. כשחלה והמחלה התפתחה באיטיות והיא נמשכה הרבה זמן. ליטקה היה קשה- אבל היא עשתה הכל עם הבנות לבוא לעזרתו, אח"כ עבר לבית העזר וכאן זה נמשך בלי סוף. הן קיבלו את הדין, כי לא היתה להן ברירה. גדול היה סבלו הממושך. הוא נאבק קשה עם חייו האחרונים. אנחנו נפרדנו ממנו בדמעות בעיניים. נזכור אותך תמיד כאחד שהקדיש את חייו למען המטרה ולמען הרעיון שבחרת. חברך שהעריך אותך מאד ישראל חצרוני. שלום לך אבאכולנו כאן מלוות אותך למנוחה אחרונה.הרוח מטיילת כאן בין העצים והשדות,במקומות שכל כך אהבת.ריח האדמה חזק כאן כל כך,במקום שבו נפרדת הנפש ויוצאת למסע בעולמות רחוקים.האדמה שכל כך אהבת.קשה כמעט בלתי אפשרי, לגולל מסכת חייך הארוכה בכמה ימים, בכמה מילים.נשארו לנו רק הזכרונות, על אצילות רוחך, אהבתך הגדולה לעבודת הכפיים ולמילה הכתובה.האהבה והמסירות לנו למשפחה .תמיד היה בך מן שקט נפשי והמון סבלנות, נמנע מעימותים ומחפש את הפשרה, תמיד עם מילה טובה, עצה חכמה, חוכמת חיים השמורה לאלו שעברו את תלאות החיים, ולא נותרה בהם מרירות או אכזבה.בשנות מחלתך האחרונות נדדה נשמתך המעונה הרחק מאיתנו, ולא יכולנו להגיע עוד אליך.אבל אנו נשמור חזק חזק והכי קרוב ללב את זכרונות השנים שקדמו לה.נשמור על אמא, שעמדה בגבורה ממש בשנות הסבל האחרונות סבל שלך ושלה. שתהיה לך סוף סוף מנוחה שלמה. בנותיך נחמה(שכתבה) נילי ושרה.
