(16/05/1932 – 19/04/2018)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יוסי דורון תאריך לידה: 16.05.1932 תאריך פטירה: 19.04 2018 אבא שלנו סבא שלנו לוחם אמיץ ונחוש שכמוך עכשיו אתה יכול לנוח... הקרב הסתיים אך לא בהפסד אלא באוסף נצחונות לאורך כל הדרך. אתמול , ביום העצמאות ה-70 למדינה, כשהתאריך על הלוח הוא ה-19/4 , יום פרוץ מרד גטו ורשה, וכולנו - בנותיך, חתניך ונכדיך סביבך, נפרדת מאיתנו ומהעולם בנצחון אחד אחרון , בסגירת מעגל שאין סימלית ממנה. סבא יוסי שלנו , אבא וסבא אוהב ודואג, אלוף העולם בלטפל בכל אחת ואחד, בעשייה מתמדת למען כולם , בסידור דברים קטנים וגדולים ובפתרון דברים ובעיות שרק עיניך הרגישות כל כך גם לפרטים ולדיוק וגם למצוקות הזולת יכלו לראות. איש עם ידי זהב ולב ענק שמתגבר על כל תקלה במהירות, בשקט ובענווה שכל כך אופיניים רק לך. תמיד, בכל מצב , בכל מקום ובכל שעה היית שם בשביל כולנו . אנחנו , וגם אמא , היינו עולמך , התא המתרחב , החם והמתפתח שבנית לך יחד עם אמא מתוך הריסות ושברי חיים של שני ניצולים מגיא ההריגה ההוא. ומשברי הענק של העולם ההוא צמחת כמו עוף החול והפכת לאיש שכולו נתינה לאחר. נתינה לנו. כמה גאווה , אושר ונחת הסבו לך כל אחד מעשרת נכדיך שבכל אחד ואחת מהם ראית את המשך נצחונך הגדל והולך על הצורר ההוא שרצה להשמידך. אבא וסבא שלנו , סבא יוסי , סבוש, ניקח איתנו את עיניך הטובות , הסקרניות כל כך אל העולם , לדעת , לראות ולשמוע , את אהבתך לארצנו הקטנטונת אותה חרשת איתנו ברגליך , וגם נתת לה כל כך הרבה , את דמותך ואישיותך שהשאירו חותם בל ימחה בשבילי הקיבוץ שהיה ביתך מאז נעורך ולא יהיה עוד אותו דבר בלעדיך , ואת אהבתך למוסיקה, צילום ויופי. אמרתי לך אתמול שאני משחררת אותך לנוח , שהמשמרת שלך הסתיימה, אבל אל תדאג אבאלה כי אנחנו נמשיך אותה במקומך ונמשיך אותה כמו שיצרת אותה וכמו שאהבת , המשפחה המלוכדת , התומכת , החמה והשמחה שבנית. תמיד אמרת לנו - אל תתווכחו איתי, אני הונגרי עקשן , אז לא נמשיך להתווכח אבל נמשיך לאהוב אותך מאד , לחשוב עליך המון, לתת לך עוד המון סיבות להיות גאה בנו ולהתגעגע אליך ...להתגעגע אליך מאד.. עכשיו אתה מצטרף לאמא אליה התגעגעת כל כך ב-27 השנים האחרונות , אז תמסור לה ד"ש חם ואת אהבתנו הגדולה ואל תדאגו שם למעלה אנחנו פה נמשיך את הבית שבניתם באהבה גדולה. נוח בשלום ובשקט יפה הבלורית והתואר אוהבת אותך מאד אפרתיק דברים על הקבר הפתוחיוסי, שנפרד מאתנו אתמול, ביום העצמאות, היה חבר הקיבוץ נאמן ואיש משפחה בלב ובנפש, פתוח לסביבה וצמא לנתינה וקשר. היה מעורב בנעשה בקיבוץ, ומסור עד כלות למשפחתו. יוסף דויטש, לימים דורון, נולד בהונגריה בשנת 1932, נצר למשפחת רבנים גדולה ומסועפת, אך לא זכה להכירה בילדותו. סיפור שנות ילדותו ונעוריו בצל תהפוכות הגורל והמלחמה הנוראה הוא כמעט בלתי נתפס. מסע הנדודים, התלאות וההישרדות של יוסי, תוך ידיעה ותחושה שהוא לבד בעולם עיצבו את דמותו. במהלך בריחתו ממקום למקום והסתתרות במקומות מסתור, תוך סבל מרעב וקור, הוא נפצע קשה מרסיסים מהפצצה מהאוויר ורק לאחר זמן רב התאושש מהפציעה והשלכותיה. במאי 1945 התקבל ל"שומר הצעיר" בהונגריה, ושם הודיעו לו שהקבוצה עולה לארץ ישראל. לאחר נדודים של שנתיים נוספות עלה ב-1947 על הספינה "אקסודוס", שסיפורה ידוע. חברים נוספים מכפר מסריק היו על סיפונה, ובהם חבריו הקרובים ירדנה וטוטו. נוסעי הספינה הוחזרו להמבורג שבגרמניה ושהו שם עוד כשנה. עם בואו לארץ הועבר, לאחר שהות במחנה מעצר, לחברת נוער בכפר מסריק. יחד עם קבוצת "הגושרים" התגייס לצבא. בתום השירות חזר לקיבוץ ונישא לחברתו לאה מקבוצת "עופר". בראיון איתו, שבו סיפר את סיפורו, דיבר על כך שבאותו זמן החלו התהיות והמחשבות שלו על זהותו ועל משפחתו, האם הוא נשאר יחידי מכל משפחתו? למי הוא שייך. כדבריו: "אני חי כביכול חיים רגילים, אני מתחתן ומקים משפחה, אבל השאלות על משפחתי אינן נותנות לי מנוח". בעזרת קבוצה לאיתור קרובים גילה לבסוף כי אימו הביולוגית בחיים וכי כמה מקרובי משפחתו חיים בירושלים ולא ידעו כלל שנשאר בחיים לאחר לידתו. ליוסי ולאה נולדו שלוש בנות שעליהן גאוותם ולהן הקדישו את כל אשר יכלו: סמדר, אפרת ושושי. זמן קצר לאחר הולדת סמדר עלתה אימו של יוסי לארץ והמשפחה התאחדה. אנו אנשי כפר מסריק חשים תודה גדולה ליוסי אשר שנים רבות עבד בכל מקום שנדרש ותרם את כל מרצו ויכולתו בעבודה ובשירות מאיר פנים לחברים בתיקוני חשמל, טלפונים ועוד. הוא עבד בגידולי שדה, ברפת ואחר כך עשרות שנים בחשמליה. תודעת השירות שלו ונכונותו לסייע ולהיות זמין לכל קריאה הייתה ידועה לכל. זאת עשה באהבה ובתחושת שליחות. גם למשפחתו הקדיש יוסי את כל מרצו ויכולתו. ללאה אשתו סייע בכל אשר ביקשה ובכל עיסוקיה בבית הספר, בלהקת התיאטרון הקיבוצי ובמקהלה בה שרה. הוא עצמו הירבה לעסוק בצילום וכן היה פעיל במועצה לבטיחות בדרכים. לאחר פטירת לאה ב-2001 אסף יוסי את כוחותיו והמשיך באותה דרך – לעבוד ולתרום ולהתמסר למשפחה – הפעם בגידול הנכדים. יוסי היה לוחם שניצח, ניצח את גורלו. מילד מאומץ שהפך לנער חסר בית הנאבק על חייו הפך לאיש משפחה לתפארת שחי חיים מלאים ומספקים בקהילה שהוקירה והעריכה אותו. תמיד היה חלק בלתי נפרד מנוף הקיבוץ, שהיה לו לבית במלוא מובן המילה. בחודשיים האחרונים, משחלה והורע מצבו, זכה יוסי לטיפול מסור עד אין קץ בבית עזר ושל בנותיו. אנו משתתפים בצערם של סמדר ואבי והנכדים יהב, אמרי וצליל, של אפרת וגברעם והנכדים לירז, עילם, מוריה ומיטב, ושל שושי וירון והנכדות ליהי, נויה ורעות. יוסי היקר - נוח בשלום על משכבך ושמך ייזכר בספר דברי הימים של הקיבוץ. כתבה: רחלי בר דוד
