(02/08/1912 – 14/02/2001)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה יחזקאל גרשונינולד: 2.8.1912נפטר: 14.2.2001 שוב מלווים חבר ותיק, מושרש ועתיר מעש בדרכו האחרונה, חבר שהיה אדם מכובד ואהוב בכפר מסריק,שלמרות גילו המופלג שמר על צלילות דעתו, חכמתו ומאור פניו והיה מעורה בנעשה בקיבוץ בעולם.יחזקאל נולד בסלובקיה . משפחתו האורתודוקסית הייתה מרובת ילדים, עשרה במספר. החינוך העיקרי שקיבל היה חינוך תורני- לימודי קודש- תנ"ך, גמרא ותלמוד. בגיל 16 נשלח ע"י הוריו לברלין בניסיון למצוא עבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה הגדולה. עבודה לא מצא,אך שם גמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. הוא נרשם לתנועת נוער דתית-"צעירי המזרחי", וביקש להתקבל להכשרה אצלם.בהכשרה פגש את רחל , צעירה ממשפחה ציונית. בתקופת ההכשרה הבין יחזקאל , שמקומו איננו ב"מזרחי", כיון שנושא האיסורים הדתיים והממסד הדתי לא היו מקובלים עליו. לפיכך הצטרף יחד עם אחיו ואחותו לתנועת "השומר הצעיר", ודרכה קיבל לאחר מכן סרטיפיקט לעלייה לארץ. סמוך לבואו הגיעה גם רחל . לאחר כשנה נישאו והיא הסכימה לעבור ל"השומר הצעיר" ולהצטרף אליו לבת-גלים . לאחר הקמת כפר מסריק הצטרפו גם הוריו של יחזקאל לקיבוץ, לבית שנבנה מכספי המשפחה עבורם (זוהי ה"וילה" ששימשה שנים רבות את הפיזיותרפיה). אביו של יחזקאל התרחק מחיי החברה בקיבוץ כיוון שהיה דתי מאד. אך יחזקאל, אחיו משה נוי והאחות ציפורה היו חברים מרכזיים בקיבוץ.יחזקאל היה בין מקימי ענף גידולי השדה בכפר מסריק יחד עם נתן בארי ז"ל. כחלוצים הם נלחמו חזיתית בטבע- באדמות גרועות עם מי תהום גבוהים ומלוחים. נדרשה עבודת ניקוז רבה ושיבוח הקרקע. בסופו של דבר התחילו השדות להניב יבול בזכות העקשנות וההתמדה. במשך שנים רבות ריכז יחזקאל את ענף גידולי השדה.ליחזקאל ורחל נולדו שתי בנות- נירה וזהבה, אותן גידלו באהבה. יחזקאל ,כחבר קיבוץ נאמן, מוכשר ומקובל על הכל מילא תפקידים חברתיים מרכזיים כמו מזכיר ועוד. הוא היה בין מקימי ענף חממות הורדים, שנסגר לאחר כמה שנים. בהתבגרו עבד בכלבו ולאחר מכן בדוקרט. יחזקאל השקיע מחשבה רבה לגבי השינויים שחלו במשך השנים בקיבוץ. מצד אחד כליברל אמיתי, היה גאה על הסובלנות בכפר מסריק, שעמדה בסתירה ל"אדיקות הבולשביקית" כלשונו שהיתה בקיבוצים אחרים. מצד שני הצר על כך, שהכוחות הושקעו רק במשימות לאומיות כמו בנין הארץ, הביטחון והחקלאות, והרעיון של חברה חדשה ואדם חדש הוזנח ולא הונחל לדור הבא. לדעתו לא הודגשו מספיק חיי השיתוף וערכם.במפגשים בהם השתתף, שעסקו בנושא הקיבוץ והתרבות היהודית, התייחס לשאלת הזהות היהודית. הוא קבל על כך שמצד אחד היתה ההזנחה בלימוד והכרת המקורות, שיצרה ואקום, ומצד שני החלה ריאקציה למנהגי היהדות (כמו החתונות המסורתיות) שנראו לו כ"פולחן", אך ללא הבנה אמיתית של המסר העיקרי של ההגות היהודית, שהוא הצדק הסוציאלי. יחזקאל יחסר לנו מאד בנוף האנושי של כפר מסריק. אהבנו את ידענותו בנושאים שונים, ואת תרומתו בכל שיחה ומפגש. תחסר לנו הדרת פניו וסקרנותו האינטלקטואלית. בשבועות האחרונים עוד השתתף באופן פעיל בחוג התנ"ך בקיבוץ, ודברי הטעם שאמר זכורים למשתתפים.לב כולנו עם המשפחה ואבלה. מה נאמר לכם- שיהיה לכם אבא, סבא, ודוד נפלא, אדם נהדר, שנזכור בגאווה שאדם כמוהו חי בתוכנו כל השנים. מי ייתן וזכרו יאיר את דרככם בחיים. רחלי בר-דודחברי הטוב יחזקאל...זרם היוצאים גובראין דוחקיוצאים אחד אחדבשקטבהפסקות מתקצרותיוצאיםגם הביוגרפיה שלימתקצרתעם כל היוצא מחייומחיי.את יחזקאל הכרתי בתנועה, אליה הצטרף אחרי עזיבת הציונות הדתית והכרתו את הצינות החלוצית הסוציאליסטית של השומר הצעיר.ככל דבר בחייו גם את הצעד הזה לקח ברצינות. בא ישר להכשרת הקיבוץ שלנו והיה בין העולים לבת-גלים. רעיתו רחל הצטרפה אליו זמן מה אחר כך.בכל דרכו בקיבוץ הוכיח את עצמו- בחברה, בעבודה ובפעילות. בקבוצת הבנין כטייח, בריכוז הגד"ש, בשלב מסוים אפילו בהדרכת נוער. דבק בעבודה גם בגיל מתקדם ואפילו בבית עזר לא ויתר על כך, כל עוד מצב בריאותו אפשר זאת. יש לציין שהוא היה "אחרון המוהיקנים" מהגילאים 80+, שהיה נציג הקשישים במועצת הקיבוץ ערנותו והתענינותו בכל מה שנוגע לחיינו היו חשובים לו מאד.יחזקאל היה חילוני , אבל אהב במיוחד את התנ"ך והיה מציין שבלימודיו בישיבה הוזנח התנ"ך ולא הכירו במרכזיותו במקורות הספרותיים של עמנו. הוא השתתף באופן פעיל במשך שנים, בחוגי ההיסטוריה היהודית ובלימודי התנ"ך ומדעי היהדות. היה לו ידע רב ומורים ומרצים בשטח נעזרו לא פעם בכך, במיוחד כשהשווה בין הגירסה האורתודוקסית וממצאי המחקרים המודרניים.כ- 20 שנה ישבתי אתו ליד אותו השולחן בחדר האוכל, שולחן שהיה מאוכלס וותיקים, שאט אט "עברו" לתל דאוק ושנינו נשארנו אחרונים. ההכרח לעבור לבית עזר היה לו קשה ולקח זמן עד שהשלים עם כך. חברים רבים המשיכו לבקר אותו שם וראו אדם צלול, הממשיך להתענין בעניני הארץ והקיבוץ. אני הוספתי לבוא אליו, גם בימים שהיה קשה לו- ולא פעם שמחתי כשהצלחתי לעורר בו, גם בזמן כזה, את אותה התעניינות שאיפיינה אותו.בערב האחרון של חייו ישבתי אתו בחדר האוכל של בית עזר בשיחה ערה. הוא היה חלש ,אך פחות מאשר בזמן האחרון שאל והשתתף בשיחה. היתה לו אמרה הונגרית שבתרגום לא- מילולי מבטא את תוכנה: "לא לתינוק הזה פיללנו"- היה אומר על השינויים החמורים בחברה הישראלית.את הערב שהיה לנו אחרון לשיחה ועבורו – אחרון בחייו, לא אשכח, כשם שזכרו הטוב של חברי הטוב, יחזקאל ילווה אותי עד הסוף. יצחק פטיש
