(14/12/1913 – 09/05/1998)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה איטה גפנינולדה: 4.12.1913נפטרה:9.5.1998שבעת מרורים וכאבים, אך גם שבעת שנים של עשייה ופעילות הלכה איטה לעולמה והיום אנו מלווים אותה בדרכה האחרונה. 36 שנים אחרי שאיבדה בפתאומיות את יונה מצטרפת אליו למנוחת עולמים, והקיבוץ שעל משעוליו ואבניו חרוטה פעולה של איטה, נפרד מחברה נוספת של דור המייסדים.איטה נולדה בעיר טרקה בפולין, העיר ששכנה בלב יערות עד, ידעה אנטישמיות, אך גם פריחה תרבותית וציונית. היו בה כל תנועות הנוער הציוניות והבולטת בהן- השומר הצעיר.למשפחת נגלר היתה חנות לבגדים ונעליים. האם שבאה מרקע כפרי, גידלה ירקות לצרכי הבית. בין ההורים שררה אהבה וחום למרות הניגוד הבולט בין האב הדתי, חסיד בעלז, לבין האם המתירנית בשעותיה. היא לא כל כך הקפידה בדיני כשרות ואישרה לשלושת ילדיה חופש, גם אם היה זה בניגוד לדעת האב. איטה הבת הבכורה, הצטרפה בגיל 10 לקן השוה"צ, אהבה את פעולות התנועה ואף הדריכה קבוצות של בנות. אחרי גמר בית הספר העממי למדה שנתיים וחצי בבית ספר למסחר. ב 1933 פגשה את יונה כאשר עבדה מחוץ לבית, במנסרה ובבית חרושת לארגזים.איטה המתינה עד 1938 לרשיון עליה לארץ, אך לבסוף נאלצה היא וחברותיה לקנותו בכסף בצ'כיה. הדרך לארץ לא היתה קלה- רצופת הפרשות ואירועים לא פשוטים. איטה ושתי חברות וחבר הגיעו באונית משא רומנית לאלכסנדרה שבמצרים. שם נגנב מהם כל כספם ע"י בחור מפתח תקווה, אשר גם הסגיר אותם לשלטונות הבריטיים כאשר הגיעו לנמל חיפה. החבורה נעצרה והושמה במעצר.במשך חודשים עברו חקירות קשות כדי שיגלו את זהותם האמיתית. יונה מחוץ לכלא, עשה מאמצים וגייס תומכים, ביניהם את אבא חושי, אשר הצליח בסוף להביא לשחרורם בערבותו האישית.באוגוסט 1938 מגיעה איטה לקיבוץ משמר-זבולון בקריית חיים. מאז נרתמה לכל עבודה ולכל תפקיד. עבדה בגן הירק, ניהלה בזמן "חומה ומגדל" את המטבח ומילאה שנים רבות את תפקיד האקונומית. בזמן זה היתה נוסעת תוך סיכון עצמי ל"תנובה" חיפה לקנות ירקות.ב 1950 החלה איטה לפעול כמטפלת של נוער עולה מעירק והביאה לקיבוץ כ-40 ילדים בני 12 מכפר סבא. היתה זו עבודה קשה, סביב השעון. איטה דאגה לכל מחסורם של הנערים והשקיעה בהם המון תשומת לב, והם מצאו בה תחליף אם. מאז איטה עבדה במשך שנים כמטפלת של ילדי הקיבוץ וילדי עולים. אבל מדי פעם נדרשה לשוב לאקונומיה.בקיבוץ ידעו שעל איטה אפשר לסמוך- היא היתה בריאה, חזקה והצטיינה במסירות ובכושר התמדה.ב 1962 חל מפנה טראגי בחייה. סמוך לחתונתם של גילה ויעקב נדרס יונה על הכביש לעיני בני המשפחה ונפצע אנושות. אחרי יומיים נפטר האיש, שהיה אהוב כל כך על כל המשפחה ועל הקיבוץ כולו. איטה נשברה ומאז לא הייתה עוד כקודם, כאילו אור עיניה כבה. חרף המצב הזה המשיכה לעבוד ולתרום. אבל פציעתה בחדר האוכל בשנת 1975 הוסיפה מכאוב נוסף ומאז סבלה ממגבלות גופניות. למרות זאת המשיכה לעבוד בכל מקום בו יכלה לתרום. בשנים קשות וכואבות אלה זכתה איטה להרבה אור מבנותיה המסורות ונכדיה האוהבים.קצרה היריעה מלספר את כל מהלך חייה בקיבוץ, את כל מעשיה ותרומותיה.אציין רק שפרט לתפקידים הרשמיים, בעבודה ובוועדות, העניקה איטה מליבה ועזרה לאנשים בעת צרה ומחלה. גם משפחתי זכתה למגע ידה התומך בשעות קשות, ועל כך נתונה תודתי לך איטה, לעולמים.השנים האחרונות בבית הסיעודי כמו עצרו את הזמן מלכת. אלה היו שנים קשות. אך בבואנו היום להיפרד מאיטה, נזכור את מסכת החיים השלמה, את המאבק ואת העשייה שהטביעו חותם עמוק על הקיבוץ ועל המדינה. רק הזכרונות יהוו נחמה לכן – גילה ורעיה, שנתתן כל כך הרבה לאמא בשעותיה הקשות, ולכם הנכדים, שידעתם איזו סבתא נהדרת היתה לכם. אליהו שחףלאמא (ברכה לאיטה החוגגת 80 )זר פרחים לאמא שלנו בהגיעך לגבורות. יקצר המצע לספר את ספוריך ודלות המילים לספר את מעשיך. בראשי פרקים וקווים כללים, נזכיר רק חלק מן מהדברים:כנערה בחו"ל בשומר הצעיר חברה,הולכת להכשרה ועושה עליה,מצטרפת לקיבוץ ומתחילה במרוץ.מנהלת מכבסה, אקונומית קולטת ומטפלת בחברת הנוער,מנהלת מטבח וחדר אוכל, מטפלת בחברת הילדים, מוכרת בדוכן הפרי, ידה בכל ויד כלבו.קלת תנועה ונמרצת, תמיד פעילה ודואגת. שמשה משענת רחבה ושקטה, לאבאשלא היה יכול לזוז בלעדיה וכמובן גם לנו (לגילה ולי).מבשלת, סורגת, רוקמת ואופה, מי לא מכיר את עוגות השמרים והגבינה.מטפחת גינה ועציצים לתפארה, קוראת בשקיקה ספרות טובה וזוכרת מילה במילה. שמחה ומשמחת ומלאת חוש הומור, אפילו כשבלב פנימה קצת עצב ושחור.בשנים האחרונות הבריאות כבר לא כלכך,והגוף מאותת איתותים משונים, אבל אמא לא מן הנכנעים.משתדלת לא להכביד על איש וממשיכה להיות בעניינים.משכימה בשמחה ליום עבודה, קודם ב"דוקרט" ועכשיו ב"אריזית".מצירה על חברים שאינם בחיים ומתגעגעת לימים הבריאים והטובים.ועוד לא ספרנו על הטיפול והדאגה לנכדים ואיך עזרה בסתר לנזקקים.וכמו שאמרנו יש מה לספר, להלל, לשבח ולפאר.מכולנו יחד מכל המשפחה ומכל ידידך הרביםרב ברכות ואיחוליםבריאות טובה עד 120. גילה, יעקב, שאול, דורינה,אורלי, יואב, ורד, ורותם
