(24/08/1911 – 31/12/1989)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה אסתר גלעדינולדה: 24.8.1911נפטרה: 31.12.1989אסתר רעייתי היקרה!הלכת מאתנו בטרם עת, קשה להשלים עם העובדה. הלב דואב..הדמעות חונקות ללא הרגעה.נשאר חלל ריק, ביתנו שאין לו ניחומים על אבדן טרגי.דמותך תמיד לפני, בעיניך הכחולות הפעורות ,מבט כואב וחס אונים.אסתר היקרה יותר מ 55 שנים צעדנו יחד בדרכי החיים במסירות בשיתוף הדדי מלא אהבה.בעיר מולדתך ארציז שבסרביה היית מפעילי קן השומר הצעיר. ב 1932 בועידת התנועה שהתקיימה באקרמן- קן אזורי דאז באת להשתתף. שם הכרתי אותך והתקשרנו לנצח.בעליה ארצה היו לנו תקוות, חזינו שנמשיך דרכינו השומרי בקיבוץ בהגשמה אידאולוגית תנועתית אבל ככה זה בחיים: האדם חוזה לעתיד מלא תקווה והגשמה והמציאות קובעת.בקיבוצנו חיינו היו תוססים, ביסוס ההתישבות בתקופת חומה ומגדל, לא היו רגילים. במשותף בעזרה הדדית הקימונו קיבוצנו בהתישבות קיבוץ כפר מסריק, שמחנו לכל יצירה.אסתר יקרה, ביחס לזולת: טוב ועדין, התחבבת על החברה, אוהבים ומחבבים אותך...תקופת הקמת וביסוס החקלאות שהייתי כה עסוק, תמיד יכולתי לקבל ממך עצה טובה. למעלה מ 35 שנה בהנהלת הנגריה הקשור במאמצים ואחריות מחושבת תמיד ייעצת ועזרת שלא אהיה בודד לעתים, בהתלהבות..כלחיינו היינו יחד במחשבות ודאגה. מעורבותך היתה תמיד שקולה ומאוזנת.היוו גם זמנים קשים, אבדנו בננו בן-עמי . צערנו היה קשה אבל הודות לך אסתר יקרה ידעת איך שאנו נתגבר ונרגע. המשכת בחיים . לא יצאת מהשיגרה בטיפול בבית הילדים, מטבח הילדים, בפעולותיך כל חייך במפעלים: בסילורה עבדת נם ואחר כך בתור המשך עד הסוף במפעלון " דוקרט" בידידות וחברות טובה ועזרה לזולת.היית חברה טובה במקהלה המקובצת של הקיבוץ הארצי במשך שנים במסירות והקפדה.לעולם לא נשכח את האירועים ההיסטוריים שלקחת חלק בהם כגון הופעתך במקהלה של יובל הקיבוץ הארצי.לפני שלושת רבעי שנה קדררו השמיים. מצב בריאותך התערער והתדרדר. לקחו אותך לבית חולים. מדי פעם היית משתחררת ושבה לקיבוץ לבית עזר, אבל לדאבוננו כוחותיך לא עמדו בפני הסבל הקשה, האסון המר...בשבת האחרונה בזמן הביקור בבית חולים יחד עם בת-שבע הדואגת למצבך,בהתענינות על מצבך, הרופא דיווח שהמצב רציני ומקווה שתקבלי את העזרה.אסתר יקירתי כתמיד בחיוך הרגעה אמרת: "גרישא ובת-שבע תחזרו בשקט הביתה, אני מבטיחה שבעוד כמה ימים אחזור הביתה, נחוג יום הולדתך בתי היקרה בת-שבע".היית אופטימית, את החיים אהבת בכל נפשך..למחרת קרה האסון ואת אסתר יקירתי אהובת נפשי בצורה כה טרגית נפרדת לעולמים מאתנו, זה מכאיב נורא.ואין תנחומים לכך.יהי זכרך ברוך. גרישא.אמא אהובה,.. מה קשה להיפרד ממך... כל כך עצוב על הנשמה...דמותך הנהדרת, הקורנת, והאצילה- מול עיני כל העת...התמזל מזלי שזכיתי לאמא כזאת- ולילדי, שזכו לסבתא כזאת: כה חמה ואוהבת.כל בני משפחתך ואוהבייך נשארו כואבים והמומיםביתך המטופח נותר ריק ומיותם וחסרונך כה מורגש בכל פינה.אני מדפדפת באלבום התמנות ונזכרת בימי ילדותי המאושרים בקיבוץ. ימים מלאי חוויות, בקבוצת הילדים הראשונה, כשאמא נמצאת ברקע, כל הזמן...כמו פיה טובה מהאגדות- תמיד אוהבת , תומכת ומעודדת- ותמיד עם מילה טובה, כמו שצריך ועם חיוך ומאור פנים.ולא רק בשבילי היית כזאת- היה לך המון מקום בלב לכולם: גם לחברי וגם לעוד הרבה ילדים אחרים... היית גם קצת אמא שלהם.היינו קבוצת ילדים תוססת, ואחד הזכרונות מאותה תקופה- היו ההצגות שהכנו ללא עזרת מבוגרים. להכנת התלבושות גייסתי את ארון הבגדים שלך וגזרתי את שמלותייך ללא רחם.. תגובתך היתה כל כך אופיינית וכל כך אנושית. לא זכור לי שכעסת עלי, להפך, באת עם כל ההורים לחוזות בהצגה ולעודד בתשואות את השחקנים החובבים, בתלבושותיהם המרהיבות- שלא היו אלא שמלותיך היפות, בגלגולן החדש...תמיד התייחסת בסלחנות ובמבט חינוכי ויצירתי.לכל אורך השנים היית פשוט אמא מצויינת.וגם כשפרחתי מהקן והייתי אמא בעצמי- המשכתי להתגעגע אליך ואני ממשיכה להתגעגע גם עכשיו..היית כה מאושרת וגאה עם הולדת הנכדים: ניב, אביב וחן.ליווית אותם במסירות ואהבה בכל צעדיהם והתבגרותם: מגן הילדים ועד לשערי הטכניון !השתתפת בהרבה שמחות וימי הולדת והעוגות שלך היו לשם דבר!כל ביקור שלך היה כמו חגיגה קטנה. השרית בנוכחותך אוירת שמחה ואופטימיות והמון חום.סבתא למופת היית לנכדייך!ויחד עם סבא רתמתם לא מעט לעיצוב אישיותם.את כה חסרה לנו.כמה חבל שעברה עלייך שנה כה קשה. סבלת בשקט- ואותנו השתדלת לא להדאיג.לעולם לא נשכח אותך. בתך, בת-שבע
