(02/02/1946 – 23/12/2019)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה אבק כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ אוֹגְרִים זִיכְרוֹנוֹת חוֹלְמִים גְבוּרוֹת שוֹמְרִים אַהֲבוֹת בּוֹרְחִים מֵאַשְלָיָה לְאַשְלָיָה מוֹתִירִים אַחֲרֵינוּ שוֹבֶל שֶל צַעַר וּתְמִיהָה. החיים קצרים וְהַמְהוּמָה – גַם אִם רַבָּה – שוֹקַעַת לְבַסוֹף כְּאָבָק. מתוך ספר שיריו דודו צוק ז"ל, אחיה של חוה, שנפטר לפני שנתיים. חוה, חברתנו היקרה, הלכה לעולמה כמעט בחטף, לאחר חודשים ספורים שבהם נלחמה במחלה, בעודה בשיא העשייה והפריחה בפעילות קהילתית מבורכת וכסבתא אוהבת, מחבקת ותומכת. מותה הוא אבדה קשה למשפחתה ולכל חבריה הרבים בקיבוץ ומחוצה לו. חוה נולדה להוריה צבי ושרה צודקביץ' בשנת 1946 בקיבוץ דן. כעבור שנה עברה המשפחה לכפר מסריק כדי לחיות לצד קרובי משפחתם. צבי, שהיה בנעוריו תלמיד ישיבה ואחר כך הפך קלומוניסט, הגיע לארץ לאחר שאשתו וביתו נרצחו בשואה והוא הצטרף אל צבא אנדרס שנלחם בנאצים. שרה עלתה לארץ כחניכת השומר הצעיר. צבי נפטר בפתאומיות בגיל צעיר יחסית, ושרה עבדה בקיבוץ שנים רבות, עד יומה האחרון. חוה גדלה בכפר מסריק כשאר הילדים, בחינוך המשותף. רק לימים נודע לה שאביה היה בא בחשאי בלילות לראות אותה. בשנות חינוכה בבית הספר ובמוסד החינוכי רכשה לה חוה חברות רבות, חלקן הפכו לידידות נפש והיו איתה בקשר עד מותה. בשירותה הצבאי שימשה משקית ת"ש בגולני ועסקה בעיקר בביקורי בית אצל משפחות. לאחר מכן התנדבה לעשות שנת שירות בקיבוץ גבולות. שם הכירה את גיורא, חבר גרעין השומר הצעיר. שם נישאו ושם נולד בנם הבכור חגי. מגבולות עברו לתקופת ניסיון קצרה להתגורר בנתניה ליד משפחתו של גיורא ולאחר מכן הגיעו לכפר מסריק. במשך הזמן התרחבה משפחתם ונולדו ילדיהם יואב וירון. שנים רבות עבדה חוה בחינוך בגיל הרך, במסירות ותוך השקעה רבה. תוך כדי עבודתה השתלמה בחינוך ב"אורנים". לאחר מכן למדה ספרנות ועבדה כספרנית במוסד החינוכי. מקום עבודתה הבא היה ב"מילואות" בארכיון המפעל. תוך כדי כך השתלמה בארכיונאות ובהפעלת מערכת מיחשוב וזכתה לשבחים רבים. כמו-כן ערכה הוציאה לאור את עיתון מילואות. קצר המצע מלתאר את שלל התפקידים הציבוריים שמילאה חוה במשך השנים. אבל בכולם הולט הקשר העמוק שלה עם חיי הקיבוץ - הקהילה והתרבות: היא הייתה חברה בוועדות שונות: ריכוז וועדת החגים, עריכת ראיונות לוותיקים במטרה לתעד את עברם ופועלם, עריכת "הד הנעשה" ועוד. היא תרמה מכישרונה לאירועים וטקסים, בעיקר בקריאה בעברית מוקפדת ומלוטשת. בשנים האחרונות עם פרישתה לגימלאות החלה חוה בחיים חדשים. היא מצאה אפיק חשוב לפעול בו – ריכוז פעילות הגימלאים. יחד עם גיורא יזמו טיולים מיוחדים ומגוונים ברחבי הארץ, וכן ריכזה צוות שיזם אחת לכמה שבועות ארוחות בוקר עם הרצאות ומפגשים. דומה שהחלה לחוות פריחה מאוחרת – כל עשייתה הברוכה לוותה בשמחה והתלהבות, תוך כדי חיפוש מתמיד אחר הטוב ביותר. זכור במיוחד המפגש עם ניצולי האוניה אקסודוס בקיבוץ ומחוצה לו. בחודשים האחרונים, עם ההידרדרות במצבה הבריאותי הקיפו אותה באהבה רבה בני המשפחה והיו לצידה. אנו, חברי הקיבוץ התפללנו לשלומה בדאגה ותקווה. חוה חברתנו, את כבר חסרה לנו. יחד עם גיורא וילדיכם חגי, יואב וירון ועם נכדיכם הרבים – כפיר, ערבה, לילך, נעמה הַלֵל ואִמְרִי, נוגה אביגיל ונטע – אנו עומדים רכוני ראש ליד קברך. תהי נשמתך צרורה בזיכרון קיבוצנו לעד. כתבה:רחלי בר דוד לאמא בנר שני של חנוכה, שנתיים בדיוק מיום מותו הפתאומי של אחיך דודו, ומוקדם מידי במניין שנותיך, את הולכת מאתנו לאחר מחלה שנמשכה 9 חודשים ועוד חודש אשפוז בו היה לנו זמן, גם אם לא מספק, להיפרד ממך כיאות. בשעה זו ממש, החודש האחרון והקשה מאפיל על מסכת חייך וקשה מאוד לסכם ולהיפרד. נולדת בדן ובגיל מאוד צעיר כבר עברת עם הוריך, סבינו, לכאן. כאן נולדו שני אחייך, איתם היו לך יחסים חמים ומורכבים לאורך השנים. בין כרי הדשא הירוקים, ציפורי השיר, בריכות הדגים והמרחבים היו חייך והאדם הוא תבנית נוף מולדתו. נולדנו לתוך בית שאת ואבא בניתם באהבה. בית נעים עם ערכים של כבוד האדם, כבוד למורשת המקומית, הלאומית וההיסטורית, שייכות וזהות. ובהם גם הזדהות עם הקיבוץ ודרכו. קיבלת את החינוך המשותף כהוויתו, ואנו גדלנו על ברכיו כמקובל בשנות השבעים והשמונים. בדיעבד שאלנו את עצמנו האם היה אפשר גם אחרת, אבל לא פקפקנו בכוונות הטובות ובהשקעה של מערכת החינוך בחינוכנו. ליווית אותנו להשכבות בבית הילדים, כתבת לנו ברכות אישיות מושקעות ליום ההולדת, הכנת פינות בחגים, הלכנו יחד לבקר את סבתא שרה, הקראת לנו סיפורי חז"ל וסיפורי עולם ועוד ועוד. בכל פעם ששאלנו לפירושה של מילה שלא הכרנו, אמרת "תפתח מילון", במה שהפך למטבע לשון בבית. בדיעבד, הבנו שהכרת את המילים, אך רצית שנגלה בעצמנו, שנתאמץ בשביל זה. גם ידעת לעמוד על שלך ולומר את האמת שלך בלי פילטרים. לעיתים קיטרת בדרך הפולנית והייחודית שלך אבל אמרת את הדברים בכבוד. שאפת לצדק קיבוצי וכללי, למוסר, לצניעות, למתינות וליושרה. עם כל הביקורת, היית חברת קיבוץ באופן מלא ועשיר, ושימשת לנו דוגמא בעבודה ובתרומה בקיבוץ . כאשר גדלנו, נתת לנו את התמיכה והגב לבחור את הדרך שלנו. זכית לראות אותנו בונים בתים משלנו והיית סבתא נהדרת, חמה, תומכת ומעורבת. הזוגיות עם אבא הייתה מפעימה ולעת פנסיה הפכתם לצוות משימה משפחתי וגם קיבוצי ומילאתם בתוכן ורוח את השנים האחרונות. הלכתם להצגות וטיילתם הרבה-לעיתים רק בשניים ולעיתים עם בני גילכם אותם הובלתם במשעולי הארץ. חסרונך כבר מורגש והתחושה היא של ריק וגעגוע. אבא, אנו מסתכלים עליך בחודשים האחרונים ובעיקר בחודש האחרון מלווה, סועד מטפל ולא מש מאמא לרגע, וזוהי לנו דוגמא ומופת לראוי, כבעל וחבר קרוב מאין כמותו. היו לנו שעות וימים ארוכים ומגבשים איתך ואנחנו נמשיך ללוות אותך ולהיות לצידך. אל תהסס לבקש עזרה. כולנו כאן איתך ובשבילך. זכינו לתמיכה מהמשפחה והקרובים ומהקיבוץ. תמיכה זו הייתה לנו למשענת ונחמה ועזרה מעשית ורוחנית. ועל כך המון תודה לכולם. אמא, את תנוחי עכשיו ליד אביך, צבי, שהלך ממך בחטף בהיותך נערה צעירה, ועכשיו את תשכבי לידו לנצח בנוף מולדתך . יהי זכרך ברוך. אוהבים – הבנים, הכלות והנכדים
