(01/07/1922 – 14/09/1990)
(
–
)
<< חזרה לאתר הנצחה גילה גינתנולדה: 1.7.1922נפטרה: 14.9.1990גילה נפטרהמצבה התדרדר בשעות האחרונות, בקשתה היתה למות בביתה.בקשתה התמלאה.בני המשפחה היו לידה עד לרגעיה האחרונים. המומים קיבלנו את הבשורה המרה בשעות הבוקר של יום שבת.ידענו שגילה חלתה לפני כשנה במחלה קשה, היא לא הסתירה זאת. דברה על כך. אבל היתה איזו תקוה בלב אולי יתרחש איזה נס. זה לא התרחש.גילה הלכה לעולמה.גילה בטמן נולדה בפולניה להורים חיים וציפורה, המשפחה עלתה לארץ ב1924, כאשר גילה היתה בת שנתיים, עם שני האחים שלמה ואביב.חבלי הקליטה היו קשים. אב המשפחה עבד כפועל בפרדסים, בבנין, לפרנסת המשפחה. שאיפתו היתה להיות חקלאי, יחד עם חבריו ייסדו את מושב כפר- אזר, בו חי כל שנותיו.גילה סיימה את לימודי התיכון ויצאה לסמינר למורות גננות ללמוד גננת.רצה הגורל וגובי הגיע אף הוא לסמינר, הוא נשלח ע"י הקיבוץ ללימודי הוראה להיות מורה לילדינו הראשונים. נוצר קשר , השניים נישאו ובאו לקיבוץ עם סיום הלימודים. גילה התקבלה כחברה בשנת 1945.כגננת עבדה מספר שנים אבל שאיפתה היתה להיות אחות. הדבר התאפשר לה והקיבוץ שלח אותה ללמוד בבית חולים השרון. היא למדה וסיימה את לימודיה בהצטיינות בשנת 1965.מאז כמעט כל השנים עבדה כאחות, המרפאה שלנו לאחרונה גם מילאה תפקיד של מזכירה רפואית. למקצוע האחות , נדרש האדם כולו. דאגה, עבודה קשה, הזדהות ולא תמיד זוכה להבנה והערכה.קראתי מכתב של חברה שכתבה לגילה כאשר חלתה במחלה קשה. אני מצטט ממנו:"אני רוצה שכמה דברים אותם אי אפשר להגיד, יהיו שמורים אצלך, למענך ולמעני. ליוות אותי בשעות ובימים הקשים ביותר, במשך כמה שבועות. הם היו קשים מאד, כאשר עמדת לעזוב אותי בבית החולים, ראיתי איך הדמעות מתגלגלות אי שם מעיניך. הרגשתי איך שאת כואבת את כאבי,אלה הם הדברים שבדרך כלל לא נאמרים בפומבי" סוף ציטוט.גילה אשה חזקה , מפוקחת ידעה שלא לעולם חוסן. רצתה לחיות ולהנות מהחיים, אהבה לטייל, לראות ולהנות.היתה מעורבת, שותפה, ואכפת היה לה כל מה שהתרחש בקיבוץ. דברה בלהט על ארץ ישראל.גילה וגובי הקימו משפחה, יפה ומאושרת. הביאו לעולם שני בנים ובת-אמיר הבכור, ענת ודוד. הם נישאו וגילה וגובי זכו לעשרה נכדים. הנכדים היו למקור של אושר. בימים הקשים כולם היו בסביבתה בדאגה ואהבה , גרמו לה שמחה רבה.גילה היתה מפוקחת וידעה את מצבה, התקוות שהיו בסתר ליבנו, לא התקיימו,המחלה התגברה התדרדרה והכניעה אותה.גילה נפטרה.קשה , קשה מאד, אין מילים לבטא זאת.לגובי, לאמיר לענת ולדודו לשלמה ואביב, לכל המשפחות והקרובים, לכל הנכדים, הלכה מכם רעיה, אם אחות, גיסה, סבתא מסורה ואוהבת.מכולנו הלכה חברה וידידה.אנו כואבים ואבלים יחד אתכם.גילה יקירה, אנו מלווים אותך בדרכך האחרונה בכאב ובצער.תנוחי בשלום על גבעה זו, שבה טמונים חבריך הטובים.יהי זכרך ברוך. ברקה.לגילה שלנו – באהבה מבני המשפחהבמדפים של גילה היתה קופסה ירוקה ובה המון תרופות. בכל עת שנכנס חבר והתלונן היתה מפשפשת בקופסה הירוקה ומוציאה כדורים או משחה ונותנת לו מזור.על המדף של גילה עמדה הקופסה הירוקה ובה המון תרופות- כולן עברך גילה,להקל סבלך , לסייע לך במלחמתך במחלה הנוראה.נספר עליך גילה לפני המחלה:מלאת שמחת חיים וחיוניות , בזריזות אופה, מסדרת, מרבה בנסיעות אם בעניני בריאות ואם לביקורי משפחה, אוהבת לבלות, נוסעת לסרטים והצגות, לקניות בקריון- אוהבת את החיים, פשוט כך. מרבה לקרוא ספרים ועיתונים ומשתפת את הסביבה בדעותיך.היתה בך גילה נדיבות ויחס חם לאנשים בסביבתך. לעצמך לא דאגת- האחרים תמיד היו חשובים לך יותר, אולי זה מה שדחף אותך ללימודי האחות- מקצוע אותו בחרת ללמוד ולעבוד בגיל מאוחר יחסית.בצד הסיפוק והענין מהלימודים, חשוב היה לך שלא לקפח את המשפחה וגם ממרחקים היית באה ולו לשעה קצרה לבלות עם בני המשפחה.המשפחה היתה מקור גאווה ושמחה עבורך. ליווית בהתרגשות את ההתקדמות וההתפתחות שלנו הבנים- כל אחד בדרכו.טיפלת במסירות בגובי כשהשילוב של אישה אוהבת ואחות מקצועית עוזר לכם בתקופות לא קלות. קבלת כבני משפחה את החתנים והכלות-והעיקר – הנכדים.איזה קשר חם ואוהב. בכל חופש הנכדים באים לגילה וגובי- הסבים- נוסעים איתם לכייף, סבתא מכינה צ'יפס ולחם מטוגן וגובי מכבד ברוחב לב מקופסת הממתקים, וההנאה של הסבים והנכדים שלמה.גם עם אחייך ובני המשפחה שמחוץ לקיבוץ גילה שמרת על קשר חם ורצוף.אנחנו כולנו , כל אוהביך התלכדנו בדאגה לך כשחלית.את גילה שכל כך אהבת את החיים- החיים הסתלקו ממך אט אט.את גילה שתמיד טיפלת ודאגת לאחרים- פתאום היית מטופלת ונסעדת,את גילה שהיית נמרצת ופעלתנית- נאלצת להיות יושבת בית.שפעת האהבה שזרמה אלייך , מגובי שטיפל בך במסירות אין קץ, מהבנים והאחים מבני המשפחה והידידים הרבים- רגשה אותך וחיזקה אותך. הטיפול המסור של מרתה וצוות האחיות סייע לך במלחמתך ואת נלחמת במחלה באומץ, היית בעיינו גיבורה ואהבתנו אלייך גברה מיום ליום. ניסינו להקל על סבלך אך קצרה ידנו.ביום שישי נאספנו כולנו אלייך להיות אתך ועם גובי – להיות בקרבתך, ידענו שאלו רגעי הפרידה וסרבנו להשלים.בשעת ערב מאוחרת הסתלקת, כך בשקט, יפה ושלווה- תחת מסכת ייסוריך.תחסרי לנו גילה מאד מאד.בקשת שנוסיף ונדאג לאבא ואנו מבטיחים לך שכך נעשה!רצית שנהיה משפחה מלוכדת, ומי כמונו מלוכד כאן היום מול קברך. היי שלום. מכל אוהבייך.
